מדי שנה רועשת וגועשת התקשורת סביב סל התרופות, מה ייכנס ומה יישאר בחוץ, מי יחיה ומי ימות. מי יזכה לטיפול רפואי ומי ייאלץ לשעבד את עתידו ואת ילדיו וימכור את כל נכסיו בעד עוד כמה שנות חיים. מלחמה על סל הבריאות היא מלחמה שהמרוויחים היחידים ממנה הם יח"צנים, לוביסטים ו
מאכערים הפועלים להכניס תרופה כזו ולא אחרת, הכל כדי להעלות את קרנה של התרופה אותם הם מייצגים, מול יתר התרופות בשמיכה שתמיד קצרה מדי.
הדיון האינסופי מרחיק אותנו מהשאלה הבסיסית: האם מדינת ישראל צריכה לספק לכל אזרחיה תרופות ומענה לכל המחלות?
הרי אם המדינה מחליטה לתת מענה לכל המחלות והדרישות הרפואיות, שתתכבד ותישא בהוצאות (הכבדות) ותיתן מענה, לכל צורך, לכל מחלה ולכל דרישה, מבלי לשחק בנדמה לי ומבלי למכור אשליות, שהתרופה השנה מועמדת לסל, או שאולי בשנה הבאה יהיה לה תקצוב (אם החולה עוד יהיה בין החיים).
אם המדינה חושבת שהיא איננה יכולה לתת מענה מלא לכלל צרכי הטיפולים הרפואיים והיא יכולה רק לתת מענה בסיסי, הרי שהגיע הזמן לעצור את המשחק הציני בחייהם של החולים ובני משפחותיהם ואת ההימורים ופשוט להגיד לתושבים, שהמדינה איננה יכולה לספק את כל צרכי הבריאות, שמי שיש לו - שיחיה, ומי שאין לו - שימות.
מי שיכול להרשות לעצמו עדיף שיבטח את עצמו כראוי, כי המדינה לוקחת על עצמה רק טיפולים עד רמה מסוימת ובמידה רבה, זה כמו לתת כדור אקמול לחולה סרטן.
רולטה אכזרית
אין גבול לרפואה טובה ולכן אף מדינה בעולם לא יכולה לספק לאזרחיה את מלוא עלויות הבריאות. המדינה צריכה לעשות כמיטב ביכולתה אבל צריך להיות ברור לכולם שיש מוצר טוב יותר. הפתרון לבעיית התרופות, הוא לאפשר לציבור לרכוש ביטוח תרופות שלא בסל הבריאות, כי תמיד יהיו תרופות שלא בסל הבריאות, לכן המדינה צריכה לתמוך בביטוח הזה ולעודד את רכישתו למשל הכרה ברכישה כהוצאה מוכרת.
המדינה צריכה לחייב את חברות התרופות להציע את התרופות שלא בסל חינם לעשירונים הנמוכים שאין באפשרותם לרכוש את הביטוח. צריך לזכור שזה לא פופולרי להגיד, אבל ביטוח הוא כי כלי קפיטליסטי להשגת יעדים סוציאליסטיים. אין דבר שוויוני יותר מביטוח בו הרבה אנשים משלמים מעט כסף על-מנת שמעט אנשים יקבלו הרבה כסף אם וכאשר יזדקקו לו.
המשחק החוזר בכל שנה של עוד כמה מיליונים לטובת תקציב הסל איננו נותן מענה אמיתי וגורלם של אנשים ולא יכול להיקבע על-ידי רולטה אכזרית שמקבלת החלטות בהתאם לשיקולים שהיא עצמה קובעת (כמדי שנה). התקציב הנתון איננו נותן מענה ויש להכפיל, לשלש או לרבע את הכספים המופנים לתרופות ולטיפולים שבסל.
השנה המצב הרבה יותר חמור, בעקבות המצב הפוליטי ואי אישור תקציב המדינה לשנת 2020, המשחק גדול עוד יותר ואפילו הסל הקיים נמצא בספק. הגיע הזמן שמדינת ישראל תקבל החלטה אמיצה להציג בפני תושביה את המציאות ולא תשחק במשחקים של נדמה לי ותמכור אשליות, אי-אפשר לשחק בחיי אדם.
תושבי ישראל, בעיקר הבריאים ביניהם צריכים להבין שכשיגיעו למצב בו יזדקקו לתרופות יקרות, יהיה מאוחר מדי לצעוק ולדרוש. זה הזמן לצאת אל הרחובות ולדרוש את תקצוב סל הבריאות, כך שיכסה את כל התרופות הנדרשות, מבלי ליצור איפה ואיפה בין המחלות ולדון לגזר דין מוות את כל החולים, שחלו במחלות שתרופותיהן (שוב) לא ייכנסו אל סל התרופות.
