הכרעה בחיפה (ח') - אין בכוח הערבים לעמוד בפני היהודים

נציג המדור לענייני ערבים של הסוכנות היהודית בחיפה, טוביה ארזי, דיווח לבן-גוריון בסוף ינואר 1948: "בקרב הערבים דיכאון. היהודים בהדר הכרמל חולשים על שכונות נוצריות וגם מוסלמיות. לנו יש יותר אנשים וציודם טוב יותר. על 'הוועדה הלאומית' יש לחץ רב מצד סוחרים ערבי הזקוקים למנוחה. הם טוענים שכל האספקה לערבים - קפה, סוכר, ועוד - באה דרך חיפה. 'הוועדה הלאומית' סבורה שדרוש לחיפה שקט. בכל אופן לא לקפוץ בראש המלחמה". משלחת מטעם "הוועדה הלאומית" יצאה לקהיר להיפגש עם חאג' אמין אל-חוסייני: נציג הנוצרים, ההגמון ג'ורג' חכים; עבד אל-רחמן, מנהיג "האחים המוסלמים" בחיפה, ויוסף צהיון, ידידו של חאג' אמין, שדיווח לארזי. חברי המשלחת הוסמכו לומר לחאג' אמין "או שירחיק את הבריונים שלו או שיתפטרו וחיפה תתרוקן מתושביה הערבים, כי אין בכוח הערבים לעמוד בפני היהודים. ידרשו מהמופתי הוראות בכתב להפסיק הפעולות הגורמות לתגובה יהודית". הש"י דיווח שחברי המשלחת הודרכו להשיג את הסכמת חאג' אמין להקפיא את מעשי האיבה בחיפה לפחות עד סוף עונת ההדרים, בדומה להסכם שבין יפו לתל אביב. חבר "ועדת המצב" היהודית בחיפה יעץ לג'ורג' חכים, לפני נסיעתו, להסביר בהזדמנות זאת לפארוק מלך מצרים שחלוקת ארץ ישראל בין יהודים לערבים הנה הכרחית. המשלחת יצאה לדרכה ב-21 בינואר. אחרי יומיים התכנסו העדות הנוצריות בחיפה לפגישה סודית והחליטו: אם המשלחת תיכשל ומעשי האיבה בחיפה לא ייפסקו, לא ישתפו עוד הנוצרים פעולה עם המוסלמים. ב-26 בינואר חזרה המשלחת מקהיר. הש"י דיווח: המופתי ומקורביו בקהיר הסכימו להכריז על הפוגה בחיפה, אבל בשיחה בארבע עיניים אמר חאג' אמין שהפסקת האש לא תהיה טוטאלית ושתקריות קטנות תהיינה. נימר אל-ח'טיב וחסן שובלאק הודיעו שהם ימשיכו להילחם, ו"חוגי הנוצרים בעיר מגלים עצבנות בלתי-רגילה, אחרי שנודע ברבים שלמרות הסכמת הוועד הערבי העליון להפוגה לא הצליחו לשכנע את כל חברי 'הוועדה הלאומית'... עשירי הנוצרים מתכוננים לעזיבה. ראשון הוא הסוחר אמין צהיון שנסע למצרים עם המשלחת. הוא העביר את כל משפחתו עם כל הרהיטים בשתי מכוניות גדולות ללבנון. רבים הנוצרים סיפרו שלא יישארו בעיר כל עוד כנופיות בפיקוד שייח' נימר אל-ח'טיב תמשולנה בה".¹

עליית המדרגה במעשי האיבה הוכיחה שהבריטים אינם מסוגלים ואינם מעוניינים להשליט חוק וסדר בחיפה ולמנוע תקריות. יחידות צבא ומשטרה חסמו עמדות, חיפשו והחרימו קצת נשק אצל שני הצדדים אבל גם המפקדים וגם החיילים לא הסתכנו כדי להשליט סדר.² שלושה ימים אחרי ליל פעולות התגמול, שיבח הגנרל סטוקוול את המבצע של ארגון ה"הגנה" באוזני עורך הדין סולומון. הרי אחדים מדיווח הש"י: 20 בינואר, סטוקוול חיווה את דעתו – קודם כל יש לחסל את כנופיות 'צבא ההצלה' החודרות לארץ ישראל מסוריה, מלבנון ומעבר-הירדן, ורק אחר כך יש "להשתלט על הפורעים המקומיים".³ אנשי מודיעין בריטיים בחיפה סיפרו כי "השלטון עומד להכיר בארגון ה'הגנה' היות שאי-אפשר להשליט סדר בארץ בלא לשתף אותה". המודיעין הבריטי קיבל הוראה "להתקשר עם הפיקוד הגבוה של ה’הגנה‘".⁴ ב-25 בינואר קצין בריטי בכיר אמר כי "בעוד ימים אחדים יקבלו כוחות הביטחון הממשלתיים הוראה להתעלם מאימוני ה'הגנה' במרחבים מסוימים". בתחילת פברואר קצין מודיעין בריטי אמר: "היהודים עושים משגה חמור כשמרשים לערבים להשתלט על הכבישים והדרכים".⁵ לפחות בחיפה סייעו היוזמות של ה"הגנה" להפחתת רצון המלחמה של הערבים ולהתקרבות בין היהודים והבריטים. אחרי אמצע ינואר הגיע סטוקוול למסקנה שכדאי לו להגיע להסדר עם ארגון ה"הגנה" כדי לבצע בלי הפרעות את פינוי הדיביזיה שלו דרך נמל חיפה. הערבים לא תקפו יהודים בחיפה בתחילת פברואר וכך חיזקו את דעתו זאת. ______________ בשבוע הבא: הקצין הבריטי ג'ון לינקלייטור, שאינו כפוף לפיקוד הבריטי בארץ ישראל, מסייע לאנשי ה"הגנה" בחיפה להשיג נשק, דלק ואף לחסל מפקדים ערביים; אנשי לח"י לשעבר – כנופיית שודדי רכב יהודים.