המציאות הפוליטית, המדינית והביטחונית שהתהוותה בחודשים האחרונים ובעיקר בימים אלה מעמידה את יו"ר כחול לבן, רב-אלוף במילואים
בני גנץ, בפני בחירה משמעותית וקשה. מצד אחד הוא יכול להמשיך במסלול לעבר ראשות ה
ממשלה, אם כי סיכוייו להגיע לתפקיד הנכסף קלושים ביותר. המשמעות: הוא יסתפק בתפקיד ראש האופוזיציה, וסופו להתאדות פוליטית. כדי להיות ראש ממשלה הוא צריך לא רק להישען על השמאל הקיצוני אלא גם על ברית בלתי קדושה ובלתי אפשרית של
ישראל ביתנו והרשימה המשותפת. רק אם כל אלה יחברו יחד כדי לתמוך בו יוכל להגיע אל יעדו, אבל מהר מאוד ייפול. מצד שני הוא יכול לחשב מסלול מחדש, להתעלות מעל חישובים שלא זו העת להם, ולשמש בתפקיד שר הביטחון בממשלה הבאה.
לרשימת כחול לבן אין הסתייגות של ממש מתוכנית המאה של הנשיא טראמפ. אומנם יש ברשימה מרכיבים קיצוניים שמקומם בצירוף העבודה-גשר-מרצ, אבל מנגד יש בה מרכיבים אחראים שכלל לא ברור מה הם עושים ברשימת שמאל, ושתוכניתו של הנשיא האמריקני תואמת את השקפתם. יש להניח שגם גנץ עצמו, בעל העבר הביטחוני המפואר, שייך לקבוצה זו. במקום לגרור את המדינה למערכת בחירות רביעית, יש ביכולתו לקבל החלטה אישית חשובה ולהתייצב לקראת המציאות המדינית והביטחונית החדשה בעמדת שר הביטחון, כשמאחוריו הרוב השפוי ברשימת כחול לבן.
עם כל ההערכה לעבר של גנץ, אין לו לפי שעה כל ניסיון פוליטי ומדיני. מדינת ישראל זקוקה למנהיג מנוסה ולמדינאי מעולה, ובהקשרים אלה עדיין לא קם מתחרה לנתניהו. על כן ציבור כה גדול מתלכד שוב ושוב סביבו, גם אם להמשך כהונתו כראש ממשלה יתלוו הנטל והעננה של ניהול משפט פלילי. הציבור מודע למצב המורכב, ובכל זאת רואה בו את האיש הדרוש לתפקיד במציאות הנוכחית.
הדבק הקרוי "רק לא נתניהו" איננו חזק מספיק כדי להחזיק רשימה מאוחדת במשך 4 שנים, קל וחומר שאיננו מתאים לניהול מדינה במציאות כה מורכבת. הישענות על שני זנבות האודים העשנים,
ניצן הורוביץ ו
עמיר פרץ, אינה מוסיפה כבוד לגנץ, ורק הופכת אותו לשבוי של ההזיה האוסלואידית, שרק בעמל רב מצליחה מדינת ישראל להתרחק ולהתאושש ממנה. טוב יעשה גנץ אם יתעלה מעל שאיפותיו האישיות, ימתין, ובינתיים ירכוש ניסיון חיוני בעמדת שר הביטחון. לא מיותר להזכיר שהוא מעולם לא היה שר, וגם לתפקיד הרמטכ"ל הגיע בעדיפות שנייה.
יש להזהיר מפני ההתייחסות הנוכחית של כחול לבן לתוכנית טראמפ, התייחסות שתכליתה למסמס את ההזדמנות להחיל את החוק הישראלי על ההתיישבות ביהודה, בשומרון ובבקעת הירדן, הזדמנות חד-פעמית שאין להחמיצה ושאין לדחותה עד אחרי הבחירות, ובלבד שאחרי יישומה יינקטו צעדים לפירוק מטען הנפץ הכלול בתוכנית, מדינה פלשתינית בארץ ישראל המערבית. כמו-כן, יש לוודא ש"פליטים" ערביים לא יחזרו למקום כלשהו בארץ ישראל המערבית. אין זה מספיק למנוע את הגעתם לישראל הריבונית. מקומם במדינתם, ירדן שבעבר הירדן המזרחי.