בימים נוראים אלה, שראש הממשלה
בנימין נתניהו משמיע רמז אסור ופסול בעניין הלווין האירני כפי שכתב נכון זה עתה
אהוד ברק, וזאת רק כדי לנצח בבחירות; ובימים נוראים אלה כאשר העליון ניצב עדיין על-כנו ובתבונה מאשר את השתתפות היבא יזבק מהרשימה המשותפת מזה ולריסה טרימבובלר ממפלגת הרוצח
יגאל עמיר מזה - שתיהן בעלות דעות מתועבות, אבל כוחה של הדמוקרטיה שהיא מאפשרת גם לנאלחים למצוא את מקומם במסגרתה;
בימים נוראים אלה צריך וראוי ורצוי לחזור על האמת השגרתית כי בג"ץ הוא עדיין לתפארת מדינת ישראל. אך גם לתהות בלחש, אם הממשלה תמשיך במעשיה הנלוזים מהסוג הנראה עתה בזירה - כמה זמן נוכל לחזור על כך?
נ.ב. בעניין אחר: הקרב המילולי של היום התמקד בהתבטאויות של בנימין נתניהו ו
אהוד אולמרט זה כנגד זה, כל אחד מול המצלמה שלו. שמעתי את אולמרט על ביבי - וניכרים דברי אמת;
ואת ביבי על אולמרט - והיו בהתבטאויותיו גם דברי אמת. איך אמרו חכמינו על בית הלל ועל בית שמאי? "אלה ואלה דברי אלוהים חיים". הפעם, לפי שעה רק הפעם, זה נכון לגבי שניהם.
נ.ב. באיחור: הבג"ץ הכריע פעמיים בשנותיה הראשונות של המדינה נגד הממשלה. פעם אחת אסר לסגור את העיתון הקומוניסטי "קול העם", שהיה משרת נקלה של רוסיה הסובייטית, ועמד לשפוך קיתונות של ביוב מילולי על שר החוץ האמריקני ג'ון פוסטר דאלס שבא לבקר בישראל. הממשלה רצתה לסוגרו מטעמים מדיניים, בג"ץ אסר עליה.
ופעם אחרת אסר עליה לפטר את אחד משלושה ראשי לח"י ד"ר ישראל אלדד (אביו של אריה) בגלל דעותיו הימניות. הוא היה מורה ופוטר, ובג"ץ כפה על הממשלה להשיבו לעבודה. ומאז נמשכת (עם טעויות ושגיאות ומחלוקות עם בג"ץ) תפארת מדינת ישראל הגלומה בבית המשפט העליון.
