אחד מהטיעונים המרכזיים נגד תוכנית המאה הוא שמדובר בתוכנית חד-צדדית, בלי ה"כלה" הפלשתינית. מה שצריך, מבהיר הטיעון, הוא משא-ומתן "אמיתי" עם הפלשתינים, משא-ומתן של ויתורים ופשרות, מצידנו ומצידם. רק זאת הדרך! יכול להיות. אבל, ניסיון של אלפי שעות של שיחות עם הפלשתינים הראו כי אינם מוכנים לכל פשרה בנושאי היסוד. גם מול ויתורים ישראלים כבדים.
מה עומד מאחורי זה? מה הן סיבות העומק לכך? מחקרים שנעשו בעבר על-ידי גורמים זרים וישראלים הצביעו על ספרי הלימוד ברשות הפלשתינית ככאלו המשקפים ערכים שליליים של החברה הפלשתינית לגבי ישראל והיהודים. מרכז המידע למודיעין וטרור ע"ש
מאיר עמית, מציג מחקר חדש ושונה שיצא לא מכבר על-ידי ד"ר ארנון גרניט, החוקר מזה 20 שנה את היחס "לאחר" בתוכניות לימוד במזרח התיכון. זהו מחקר על הספרים שמשרד החינוך של הרשות הפלשתינית מוציא למורים (מבוסס על 109 מדריכי מורים מהשנים 2013-2018). אלו ספרי הדרכה למורים איך וכיצד להקנות את החומר הלימודי, ואיך להנחיל לתלמידים את תפיסות העולם של הרשות הפלשתינית.
במילים אחרות, איך להנחיל לתלמיד מראשית דרכו את הנרטיב הפלשתיני. אינדוקטרינציה במיטבה. היא נמצאת בעיקר במדריכי המורים במקצועות השפה הערבית ולימודי חברה, אך גם במדריכי מורים לחינוך לאומי ואיסלאמי, מדעים ומתמטיקה, ואפילו אומנות ומלאכה. רק מדריכי מורים לחינוך גופני נעדרו כליל אינדוקטרינציה. להמחשה, שאלה בסטטיסטיקה בכיתה יא: מתנחל יורה על מכוניות פלשתיניות. אם המתנחל ירה ב-10 מכוניות והסתברות הפגיעה במכונית בירייה אחת היא 0.7 - מה מספר המכוניות שנפגעו?
סיכום המימצאים של יסודות האינדוקטרינציה כפי שעלו במדריכי המורים הם: האחד, דה-לגיטימציה של קיום ישראל ושל עצם נוכחות היהודים בארץ, ודחיית כל זכות שעשויה להיות ליהודים עליה. זאת מול הזכות הבלעדית של הפלשתינים על ארץ ישראל. פלשתין מחליפה את ישראל כמדינה הריבונית באזור. הכלי המתודולוגי העיקרי להמחשה והפנמה הוא המפה. כל המפות שהתלמיד רואה ולומד מהן מגלמות את חזון פלשתין האחת מהירדן ועד לים. ישראל-יוק!
השנייה, דמוניזציה של מדינת ישראל והיהודים. ישראל היא מקור הרוע, האחראית הבלעדית לסבל הפלשתיני, היא אויבת האיסלאם; הפלשתינים הם הקורבנות האולטימטיביים של היהודים הברברים, המושחתים. הדגש ההדרכתי הוא לעורר את התלמידים להביע את רגשותיהם מול זוועות היהודים ולהרבות בדוגמאות על אכזריות כלפי ילדים פלשתינים.
השלישית, קריאה למאבק אלים לשחרור; שלום ודו-קיום עם ישראל אינם אופציה; המאבק האלים מקיף את כל שטח ישראל וניתן לו גם אופי דתי על-ידי הצורך לשחרר את מסגד אל-אקצה. ג'יהאד ומות קדושים מועלים על נס ויש להם תפקיד חשוב בשחרור פלשתין; חלק בלתי נפרד מהשחרור והמאבק האלים הוא חזרת פליטי 48 לבתיהם המקוריים.
מה אנו לומדים מכל זה? לפנינו רשות פלשתינית שהיא "פושעת מלחמה" בהקשר החינוכי. היא מחנכת ומהנדסת לתרבות של שנאה ואלימות; רשות הכופה על הנוער שלה עתיד שחור של מאבק אין סופי שבו אין שלום ואין פיוס; אינדוקטרינציה בנוסח "חינוך מחדש" בעולם הקומוניסטי; חינוך של קבלת מידע חד-צדדי, שאין בו ביקורת; זהו חינוך שאין בו שום ניסיון לגדל דור של חברה יוצרת, בונה. ככה דור פלשתיני שלם, מאז האינתיפאדה השנייה, גדל פגום והלך לאיבוד, ודור חדש הולך בעקבותיו, דור שהוא כלי משחק בידי הרשות הפלשתינית. היא זאת המגלמת ומעצבת את "האני מאמין של החברה הפלשתינית.
מסקנתי: מי שחרד מהמציאות הזאת, ימשיך אומנם להאמין בשלום כציווי עליון, אך יבין כי דורות רבים לפניו. מי שבז למציאות יעדיף להמשיך לרחף באשליות המתוקות.