קבוצות הקשורות לדאעש ואל-קאעידה, ארגונים המנהלים מאבק קשה במזרח התיכון, פועלות במשותף כדי לתפוס את השליטה על שטחים במערב אפריקה – מצטט וושינגטון פוסט פקידים אמריקניים ומקומיים. לוחמים המזוהים עם שני הארגונים מתאמים מתקפות באזור ה"סאהל" שמדרום למדבר סהרה – שטח כפול מזה של עירק ואפגניסטן יחדיו.
הקיצונים המוסלמים שכללו בצורה משמעותית את הטקטיקות שלהם בחודשים האחרונים, בעודם מעמיקים את אחיזתם בניז'ר, מאלי ובורקינה-פאסו. הם תוקפים בסיסי צבא ושולטים בכפרים תוך הפגנה מפתיעה של כוח. כדי להימנע מעימות גלוי עם המערב, קבוצות אלו אינן מכריזות על הקמת ח'ליפות כמו זו שהקים דאעש בעירק ובסוריה – וכך הן מרוויחות זמן, צוברות כוח ומבצעות מתקפות העלולות להוביל להישגים בינלאומיים משמעותיים.
דוח אמריקני קבע החודש, כי לקואליציה של אל-קאעידה במערב אפריקה, הקרויה JNIM, יש עד 2,000 לוחמים. ואילו ל"מדינה המוסלמית בסהרה רבתי" – הארגון של דאעש – יש כמה מאות לוחמים והוא מגייס נוספים בצפון מאלי. דיווחים אלו באים במקביל לאפשרות שארה"ב תוציא את חייליה ממערב אפריקה, שם 1,400 מהם מעניקים תמיכה מודיעינית ואווירית (מזל"טים). עוד 4,400 חיילים מוצבים במזרח אפריקה ומסייעים בלחימה נגד הקנאים המוסלמים של ארגון א-שבאב. לצרפת יש 4,500 חיילים באזור והיא לוחצת על ארה"ב שלא להוציא את כוחותיה.
הפוסט מסביר, כי בעוד אל-קאעידה ודאעש הם אויבים בסוריה ובתימן, הרי שבמערב אפריקה היחסים טובים יותר, ונשענים על קשרים שבטיים ועל אינטרסים משותפים. לשני הארגונים יש אויבים משותפים: המערב והממשלות המקומיות. פקידים אמריקנים מודאגים מזה זמן רב מפני האפשרות של בריתות בין שני ארגוני הטרור הקיצוניים ביותר בעולם, והדאגה גברה בחודשים האחרונים – דווקא לאחר קריסתו של דאעש בעירק ובסוריה.
בשנה שעברה ביצעו הקבוצות הקשורות לדאעש ואל-קאעידה מתקפה משולבת על אוגדונגו, בירת בורקינה-פאסו, והשתלטו על הכבישים הראשיים המובילים אל העיר בת 2.2 מיליון התושבים. אנשיהן פוצצו גשרים, תקפו שיירות צבאיות וקטעו את התנועה אל העיר, עד שהצליחו כוחות הממשלה לשוב ולפתוח את הכבישים. "הקיצונים המוסלמים מאורגנים יותר וניידים יותר, ומבצעים התקפות מקצועיות שכמותן לא ראינו", אומר קצין צרפתי בכיר.
קציני צבא באזור הסבירו לפוסט, כי הקיצוניים מזהים הזדמנות להנחיל את ערכי האיסלאם לאזור בו שוכנת אוכלוסייה צעירה במיוחד הגדלה במהירות. מטרתם היא לעצב חברות קיצוניות חדשות: בלי אמנות, בלי מוזיקה פופולרית, בלי ספורט, בלי חינוך מודרני. הם מגייסים צעירים באיזורי הכפר העניים באמצעות שקי כסף, או באיומי רובה לאחר שהם שורפים עד עפר את הכפרים. טקטיקה אחרת היא לעורר מתחים אתניים ולאחר מכן להציע הגנה.
אנשי הארגונים חוצים את גבולות המדינות, ומנהיגים נפגשים באיזורים מיוערים המספקים להם מחסה – במיוחד ליד מפגש הגבולות בין מאלי, ניז'ר ובורקינה-פאסו – כדי לתכנן מארבים, לחלוק במודיעין ולהחליף ידע כגון הטמנת מוקשי דרכים. הכוחות הניצבים מולם אינם חזקים במיוחד: צבא מאלי, למשל, מונה 12,000 איש בלבד ויכולתו להרחיב את שורותיו מוגבלת בשל העדר תקציב. העוני של המדינה גם מקשה עליה לספק מים ושירותי בריאות – וכך נוצר החלל אותו מקווים הקיצוניים למלא.
עיסא חדיירה עומד בראש מיליציה של 800 כפריים בצפון מאלי, שמטרתם להגן על עצמם ושרובם איבדו בני משפחה במתקפות של הקיצוניים. הם נערכים לקרבות הצפויים, לאחר שהמתקפות הקודמות חיסלו את רוב עדריהם. "הטרוריסטים נותנים לצעירים יותר כסף מכפי שהם ראו אי-פעם", מספר חדיירה.
מדרום, בבורקינה-פאסו, המוסלמים הקיצוניים תוקפים את החיילים המקומיים כמעט מדי שבוע – אומר דייוויד אודרגאו, קצין העומד בראש יחידת קומנדו מקומית. אלו מביניהם שנתפסים מדברים על יאוש וכסף שהובילו אותם להצטרף למחבלים, אך חלקם גם אולצו לעשות זאת תחת איומים ברצח בני משפחותיהם ואינם יודעים דבר על המטרות עבורן הם נלחמים.
