אחרי יציאת מצרים וקריעת ים סוף וטיבוע פרעה וחילו בו, הגיעה השיירה של יוצאי מצרים לחורב מול הר סיני. שם משה עלה על הר סיני וקיבל את לוחות הברית עליהם חרותים עשרת הדברות, אך גם קיבל את התורה שבכתב וזו שבעל פה אשר מסרה ליהושע.
בעיננו בפרשת משפטים אנו רואים, כי כל הנוגע לחיי יום יום והיחסים בין אדם לחברו, נמצא שם ובסופה קראנו גם את הפרק הפותח בפרשת כי תשא היא פרשת שקלים. בשקלים נצטווה כל אחד מעם עני כעשיר לתת מחצית השקל כדי לקים עבודת האלוהים, זה סוג של "מס" שניתן לכהנים על-ידי כל אחד ואחד עשיר כעני כדי לקיום עבודת האלוהים בלכתו במדבר.
צו לתת מחצית השקל ללא הבדל בין עשיר לעני תשלום אחיד, כדי שהעשיר לא ירבה ותרברב על נתינתו וגם יוכל העני גם לתרום. בעוד בפרשת תרומה, לא הוגבלה התרומה לסכום נקוב כפי שנאמר: תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו תרומתי, וזאת התרומה אשר תיקחו וגו'... (כה/א, ב, ג) זה איננו מס או תשלום חובה, זאת מעין נדבה שניתנת מרצונו הטוב של הנותן אותה.
כפי שעולה מן הפסוק על התרומה קודם-לכן, חזר הכתוב על המילה תרומה שלוש פעמים רש"י מבהיר: אמרו רבותינו: (הכוונה ל) שלוש תרומות אמורות כאן: "ויקחו לי תרומה" פעם אחת "תקחו את תרומתי" פעם שניה "וזאת התרומה" פעם שלישית. כי כאן היו דרושות שלוש תרומות: להקמת האדנים של המשכן, השנייה לקניית קורבנות צבור השלישית נועד למשכן.
התרומה להקמת המשכן ולבגדי הכהנים היא תרומה של זהב וכסף ונחושת ועוד. למרות שלפי לשון הכתוב מדובר על תרומה אחת לא כמס אלא "כל איש אשר ידבנו לבו", (כה/ב), כלומר בדרך של נדבה או התנדבות. התורה כאן מצביעה על חשיבות הקמת המשכן במדבר, אשר אינו אלא שלד שמצדו האחד לא סגור אלא במסך ולהקמתו מוקדשים פסוקים רבים בתורה מספר פסוקין עולה על מספר פסוקי בריאת העולם, לכן יש האומרים כי המשכן שקול כנגד עולם ומלואו ואפילו חשיבותו עולה על העולם ומלואו מכאן למעש מוקדש בתיאור המשכן והרמתו הרבה מאוד בתורה.
רצתה התורה לומר לנו שאין העולם ומללואו אלא מתקן לצורך קיום
האדם, כי הרי כך אמר הקב"ה:
פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה (בראשית א/כח) מה שאין המשכן שאיננו למען האדם או לסיפוק צרכיו החומריים, הוא נועד לעבודת האלוהים על-ידי האדם. כי עבודת ה' נשקלת יותר מהחשיבות שנותן האדם לעולם. כי מה חשיבות העולם מול חשיבות בורא העולם.
