קולטת הברקים של נתניהו

מירי רגב לא בהמה. ראוי שהשימוש במונח הזה לא היה נעשה. לרגב אין מה שיעצור את הלשון. מעת לעת היא נכנסת לקו האש ויוצאת פצועה או חבולה. הפעם רגב לא עשתה כלום, אבל זה ממש לא חשוב - היא הפכה מזמן לשק חבטות. מי שחובטים בה בדרך כלל הם מתנגדיו של ראש הממשלה. הפעם ספגה רגב חבטה מבית. זה קרה כאשר נתן אשל, אחד המקורבים ביותר לראש הממשלה ורעייתו, בחר להביע את דעתו עליה ועל התנהלותה. אשל הוא לא היחיד שמייחס לשרה רגב תכונות בהמיות. קדם לו ח"כ אביגדור ליברמן, שגם הוא זעם על רגב ואמר: "זה מה שקורה כשלוקחים בהמה ושמים אותה במשרד התרבות". ליברמן, שלא נשאר חייב על דברים שאמרה רגב נגדו, הגיב בדרך של מי שלא דופק לרגב חשבון, ואמר: "אינטלקטואל כמו זאב ז'בוטינסקי, אם היה מקשיב דקה אחת למירי רגב, שמתגאה שהיא לא החזיקה מעולם ספר של צ'כוב, הוא היה מתפלץ. זה מה שקורה כשלוקחים בהמה ושמים אותה במשרד התרבות". אשל התקשר להתנצל נתן אשל הזדרז להתקשר כדי להתנצל בפני השרה על האמירה שהשמיע, אבל מי שמכיר את מערכת היחסים הקרובה בין אשל לבני הזוג נתניהו, יודע שמדובר כנראה בהתנצלות מהפה אל החוץ. אשל השמיע את ההתנצלות לאחר נזיפה פומבית שספג מראש הממשלה, שהבין שאין לו צורך בתבערות נוספות 48 שעות לפני פתיחת הקלפיות. אין לדעת, האם אשל אוחז בדעה שהיא גם דעתם של ראש הממשלה ורעייתו. מה שברור הוא, שקרבתה של רגב לראש הממשלה ורעייתו, נובעת מהעובדה שהיא מוכנה לשכב על הגדר למען ראש הממשלה, או בלשונו של נתן אשל "היא עושה עבודה מצוינת". מה שמגדיר נתן אשל כ"עבודה מצוינת", הצליח בעבר לעצבן את עודד קוטלר, שחקן תיאטרון וקולנוע ומחזאי שייסד תיאטראות בישראל. בדברים שנשא בכנס אומנים ביפו, שזכה לכינוי "נאום הבהמות", התייחס קוטלר לכישוריה של שרת התרבות ואמר: "תארי לך גברת רגב את עולמך שוקט ללא ספר, ללא מוזיקה ללא פואמה. לחגוג 30 מנדטים, שאחריהם צועד עדר של בהמות מלחכות קש וגבבה". אבל לא רק לליברמן ואשל יש דעה על רגב. גם דן חלוץ הרמטכ"ל השמונה-עשר של צה"ל, ומי שמינה את מירי רגב לדוברת צה"ל, בעת יישום תוכנית ההינתקות ובמלחמת לבנון השנייה, לא חוסך מרגב מחמאות. העובדה שחלוץ הוא זה שהצמיד לכותפותיה של רגב דרגת תת-אלוף, לא מונעת ממנו להביע את דעתו על ח"כ ביטן והשרה רגב, כשהוא בוחר שלא לנקוב בשמם המפורש. חלוץ זעם על ביקורת שהשמיעו השניים על שב"כ בסוגיית הסרת המגנומטרים בהר-הבית, אחרי שרגב כינתה את החלטת אנשי השב"כ "הזויה" וח"כ ביטן טען שהם פחדנים. כשדן חלוץ מתעצבן חלוץ החליט להלום בשניים, ואמר כי "לפי חוקי דרווין אומרים שמוצא האדם מהקוף. הבעיה שבציבוריות הישראלית יש יותר מדי אנשים שלא השלימו את תהליך המעבר". הוא הבהיר שאמר את הדברים בעקבות שיח מתלהם וכוחני. רגב, שהייתה דוברת צה"ל בעת שחלוץ שימש כרמטכ"ל, הזדרזה להגיב על דבריו של חלוץ ואמרה שהיהירות והגסות של חלוץ הפכו אותו לרמטכ"ל כושל. היא טענה שחלוץ ניהל את הצבא באופן יהיר ושחצני, מבלי שידע לקבל ביקורת. אלא שאת הדברים האלה בחרה רגב לשמור לעצמה, ולא חשפה אותם מעולם, לפני התבטאותו הקשה של חלוץ כלפיה. מי שמכיר את רגב משירותה הצבאי, הוא אלוף (מיל') אלעזר שטרן, חבר כנסת במפלגת יש עתיד, שהיום הוא חבר כנסת בכחול לבן. במהלך דיון פרלמנטרי בכנסת הטיחה רגב בשטרן: "אנחנו זוכרים איך היית ראש אכ"א וכמה היינו צריכים לנקות אחריך". שטרן לא נשאר חייב והשיב: "לא רוצה לדבר פה על איך התקדמת בצבא. לא כדאי". באמירה שהשמיע הוא ירד נמוך ועיצבן את רגב. בתגובה לביקורת שהושמעה נגדו, הזדרז שטרן להבהיר ש"התלהבותה היתרה של רגב בשירות אדוניה כמו גם בתקופת ההינתקות, וכמו שהיא עושה גם היום, תמיד מתחנפת לבכירים ממנה בלי תפיסת עולם ואידיאולוגיה, וכי לא היה לדברים קשר סקסיסטי". אידיאולוגיה או כסאולוגיה? נחזור לאמירה של ח"כ ליברמן ולדברים שבהם הוא הזכיר את זאב ז'בוטינסקי, כשאמר שמנהיג בית"ר היה מתפלץ אם הוא היה מכיר את מירי רגב. לא בטוח שליברמן מגזים. מה שנראה סביר הוא שלמנהיג תנועת בית"ר, שהיה אינטלקטואל, ולמירי רגב, לא היו יכולים להיות נושאי שיחה משותפים. אני נזכר בפרשן ערוץ 12 אמנון אברמוביץ', שסיפר שרגב שאלה אותו בעבר אם להצטרף לליכוד או לעבודה, ואמרה לו לטענתו שדעותיה הם כמו של מפלגת העבודה. אברמוביץ' טוען שהוא הציע לרגב ללכת לליכוד. מי משקר אברמוביץ' או רגב? רגב הזדרזה להגיב על הדברים וצייצה" "אברמוביץ', אתה משקר במצח נחושה. מעולם לא התקיים בינינו שיח כזה. זאת לא הפעם הראשונה שאתה מנסה להשפיל אותי ולפגוע בי, גם במהלך מלחמת הלבנון השנייה בתפקידי כדוברת צה"ל, ניסית לפגוע בי כשאמרת 'מירי רגב סיבוני' אבל אל דאגה - לא נפגעתי. לא יעזור לך, אנחנו נמשיך להיות בשלטון על אפך ועל חמתך". בשנת 2008 הצטרפה רגב לליכוד. לא ברור האם היא עשתה זאת בעקבות הצעתו של העיתונאי אברמוביץ'. לקראת הבחירות לכנסת ה-18, היא דורגה במקום ה-34 ברשימת הליכוד, ערערה על כך והוצבה במקום ה-27 ברשימה לכנסת. העיתונאי אריה אבנרי ז"ל, שהיה ממייסדי אומ"ץ, כתב עליה בבלוג אישי שפרסם: "המחאה החברתית העניקה לחברת הכנסת רגב הזדמנות להצטייר כלוחמת ללא חת למען השכבות הנחשלות, אבל עד מהרה היא נחשפה כאישה מתלהמת וצרחנית. עד מהרה היא נהפכה לגרוטסקית. לשיא הגיחוך הגיעה חברת הכנסת רגב, כאשר פנתה באחד הפאנלים בהם השתתפה אל קהל המאזינים וביקשה מהם למחוא לה כפיים, מאז דבק בה הכינוי 'כפיים', ששימש חומר פיקנטי לתוכנית ארץ נהדרת שחיקתה אותה". אבנרי תיאר את אופיה והתנהלותה של רגב לפני 12 שנה, בדברים אותם כתב נראים כאילו התרחשו היום. כשצפיתי במירי רגב בליל הניצחון של נתניהו, כשהיא הזמינה את ראש הממשלה ורעייתו לבמה, הבנתי עד כמה אריה אבנרי צדק.

גילוי נאות: אני נמנה על מייסדי יושרה לישראל, שנוסדה כדי להילחם בשחיתות הציבורית. אני גם חבר הנהלת התנועה. הגילוי הזה נדרש משום שאתם עומדים לקרוא את דעתי על התנהלותה של התנועה לאיכות השלטון. במהלך שבו נקטה השבוע התנועה והעומד בראשה, אין לדעתי להצביע על מהלך שיש בו תרומה לאיכות השלטון. מפנייה של התנועה לבג"ץ, נוצרת תחושה שיש מי שהזדרזו לרתום את העגלה לפני הסוסים. עו"ד אליעד שרגא וחבריו החליטו באמצע השבוע לפנות לבג"ץ כדי שימנע את הטלת הרכבת הממשלה על מי שנאשם בפלילים. יושב-ראש התנועה שרגא זכה מיד בליטרת הפרסום שצפוי היה שיקבל. שמו גם התנוסס בראש ההודעה לעיתונות שהוציאה התנועה. התנועה לאיכות השלטון נזרקה מכל המדרגות שרגא ציפה שבית משפט הגבוה לצדק יתערב ויקבע מה שהוא מכנה נורמות ראויות. אבל שופט בג"ץ ג'ורג' קרא חשב אחרת. הוא זרק את התנועה לאיכות השלטון מכל המדרגות. השופט קרא קבע מה שיודע כל סטאז'ר מתחיל בלימודי משפטים, שמדובר בעתירה מוקדמת. העתירה הוגשה עוד לפני שפורסמו תוצאות סופיות של הבחירות, מה גם שלא הוטל עדיין על נתניהו להרכיב ממשלה. זה מה שקורה כאשר הנורמות שמציבה התנועה לאיכות השלטון בראשותו של עו"ד שרגא, נתפסות לכאורה יותר כמאווי לב, מאשר כנורמות שבית המשפט צריך להתערב בהן. זכותה ויתכן שזו גם חובתה של תנועה ציבורית, להעמיד למבחן של בית משפט עניינים שמתאימים להחלטת ערכאה שיפוטית, אלא שלמר שרגא אצה כנראה הדרך מאוד, והוא הזדרז לפנות לבית המשפט, הרבה לפני שהסתיימה ספירת הקולות הרשמית. אני מעריך בזהירות שהעתירה לא הוכנה כנראה מיד עם פרסום מדגמי הטלוויזיה, כי עתירה לבג"ץ לא מכינים ברגע האחרון. האם נכון יהיה לנחש שמאן דהוא חשב על אפשרות כזאת הרבה לפני שקלפיות ההצבעה נסגרו? רק חובב, שמתקשה לכאורה לשלוט על יצריו, בונה תילי תילים של השערות על סמך מדגם טלוויזיוני, ולא ממתין לתוצאות האמת. מכיוון שאני מניח ששרגא אינו כזה, לא ברורה לי מה הסיבה לריצה המטורפת לבית המשפט העליון, כדי שיוציא את הצו המבוקש. אין לי עניין לעסוק במחלוקת שנקשרה בשמו של ח"כ בני גנץ, בכל מה שקשור לחקירה או לבדיקה בפרשת ה"מימד החמישי", אבל נדמה לי שראוי היה לאזן את הטיעונים, למרות שתחום המשפטים אינו מדע מדויק. עו"ד פנחס (פיני) פישלר סבור שמדובר בעתירה תיאורטית ובביצה שטרם נולדה. הגשת העתירה הייתה צריכה להיעשות רק אם וכאשר נשיא המדינה היה מטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו. גם אז היה צורך למצות את ההליכים. היה צורך למשל להוציא מכתב ליועץ המשפטי לממשלה, לנשיא המדינה, וגם למשיב הפורמלי שהוא נתניהו, שעלול היה להיפגע מעתירה כזאת. צריך לזכור שטרם ניתנה חוות דעת בסוגיה המשפטית האם ראש ממשלת מעבר עם שלושה סעיפי אישום יכול להקים ממשלה לאור הלכת פנחסי ודרעי. במקרה הזה לא פסק בית המשפט צו להוצאות, כיוון שהשופט קרא לא מצא אפילו לנכון לבקש תגובה לעתירה. אבל לו היו נפסקות הוצאות, מי היה נושא בהן? אני משוכנע שלא אליעד שרגא מכיסו הפרטי, אלא התנועה שבראשה הוא עומד. ומה היו אומרים על כך מי שמתבקשים לתרום לתנועה? מעניין איך החלטתו של השופט קרא, שלא לפסוק הוצאות מתיישבת עם הרתעה שנועדה למנוע בעתיד מה שנראה כמו הגשת עתירות סרק.

איוב קרא הבטיח לנו שהוא מחזיק בידיו את הפתרון למחלת הקורונה. כשקרא מבטיח, מילה שלו היא תמיד מילה. לכן אני רגוע למרות שראש הממשלה ושר הבריאות מכנסים מסיבות עיתונאים היסטריות ומזהירים את הציבור לא ללחוץ ידיים, והרב הראשי לישראל משחרר אותנו מהחובה לנשק מזוזות. אני לא יודע איך אתם, אבל לי חסרה מאוד השתתפותו של איוב קרא במסיבת העיתונאים לצד ראש הממשלה ושר הבריאות. מה שמשגע אותי הוא שכל העולם מחפש דרך לעצור את מגפת הקורונה, והפתרון נמצא אצלנו מתחת לפנס. ההמצאה שתשנה את פני ההיסטוריה תזכורת: איוב קרא, אוחז בידיו את הנוסחה הגואלת. הוא קיבל לדבריו לידיו מכשיר מהפכני "לניקוי מי שתייה ואיזונם מבחינת תרכובתם", כפי שכתב בדף הפייסבוק שלו, שהמציא מהנדס רוסי בשם יבגני פוטרופובוב, שמסר לידי קרא את המכשיר שכבר נמצא בישראל. המכשיר זכה להצגת בכורה בסוף השבוע שעבר בטלוויזיה וגרם להתרגשות למיליוני צופים. כולנו סופרים את השניות שהפטנט הבינלאומי שקרא הביא ממוסקבה יוכל להציל לא רק אותנו, אלא גם את העולם. המפתח כרגיל בידיים של קרא. אם תשאלו אותי, קרא עובד עכשיו בסודיות רבה על מכשיר מסחרי שנוכל להכניס עם צוללת לעומק הכנרת, וגם כזה שמתאים למתקני ההתפלה ואז אנחנו מסודרים. אדוני ראש הממשלה. איוב קרא חייב להיות לצדך בכל צוות מקצועי שיוקם כדי להילחם בקורונה. אני אישית אהיה יותר שקט ורגוע אם בכל מסיבת עיתונאים שתעסוק בדרכים להילחם במגפה, הוא יישב לצדך, כדי שיוכל לייעץ לך בזמן הנכון, וגם לתרום מניסיונו הרב כמי שנפגש עם גדולי עולם. אני משוכנע שאני מדבר בשמם של אזרחים רבים, שממשיכים לעקוב אחרי הבטחתו של קרא. כולנו יודעים שמילה של קרא היא מילה, ובטוחים שרק איוב קרא יחסל את הקורונה.

יאיר ויינרב מתאגיד השידור הציבורי מלא מעצמו, ומאוהב בדמותו כפי שהיא משתקפת מהמסך. ויינרב הוא לדעתי מגיש ומראיין רדוד, ובעיקר משעמם עד זרא. יש חשש שאם הציבור היה נדרש לשלם אגרה, היה נפתח חרם צרכנים בכל פעם שדמותו של ויינרב הייתה מופיעה על המסך. זכיתי לצפות בלא מעט מראיינים בחיי, אבל טרם נתקלתי במראיין נטול אישיות טלוויזיונית כמו ויינרב, וכל כך משעמם. לברוך שי, מנהל חטיבת החדשות של התאגיד, מגיעים שבחים על החלטה מקצועית מושכלת, לשלב את ויינרב בהגשת תוכנית בשעה שלוש לפנות בוקר, בליל פרסום תוצאות הבחירות. מרדים את הצופים בכך, ניצל שי את כישוריו המוכחים של ויינרב להרדים את הצופים. הוא סייע למאות אלפי קשישים בארץ להירדם מול המסך ללא כדורי שינה, אחרי שצפו בשיעמומון שהנחה ויינרב. בלי כל קשר לרמת המראיין ולשאלות שהוא שואל, אני חושב שיערה שפירא ותמר אלמוג, שהשתתפו במשדר שהעלה פיהוק, ראויות לכל השבחים והמחמאות. השתיים הצליחו למרות ההנחיה המשעממת של ויינרב, שלנוכחותו לא היה שום ערך בדיון, להפגין בקיאות ורהיטות ולא להירדם. אם מותר לי להשיא עצה מקצועית למר שי, אני מציע לו להרבות בשיבוצו של ויינרב על המסך, ולהקפיד שזה ייעשה בעיקר בשעות הלילה המאוחרות. זה יאפשר לצופים ובעיקר לקשישים להיגמל מכדורי שינה, ובמקביל יאפשר למגיש המוכשר להגשים את חלום חייו. ויינרב חושב שהוא מגיש טלוויזיה מקצועי, ולכן הוא סיגל לעצמו גם כמה פוזות. הוא לא מקצוען, והוא גם לא יהיה כזה, למרות להיטותו לכבוש את המסך. לא אהיה מופתע אם בתי האבות וקופות החולים, גילו את סגולותיו של ויינרב, והם יציעו בקרוב לתאגיד השידור הציבורי, לשלב בשעות הלילה שידורים חוזרים של תוכניות שאותן ויינרב מנחה. זה יהיה צעד הומניטרי, שיקל מאוד על מי שנתקלים בקשיי שינה, ולא מצליחים להירדם מבלי להזדקק לתרופות.

האם יוסף אוסיה טרומפלדור אמר את המשפט "טוב למות בעד ארצנו" מבלי שידע עברית? בסוגיה הזאת עוסק הארכיון הציוני המרכזי, שמציין מאה שנה לאירועי תל חי, לאחר שזכה בעזבונו של טרומפלדור. בעיתון "הצפירה" פורסמה ב-25.4.1921 כתבה שבה נאמר: "אין דבר, כדאי למות בעד ארץ המולדת". בלוג הספרייה הלאומית הנושא את השם "הספרנים" כותב כי במשך יותר מארבעים שנה איש לא ערער על מילותיו האחרונות של טרומפלדור. רק בשנות השישים החלו לתהות האם טרומפלדור אמר את המשפט שהפך לסיסמת הישוב היהודי, או שאולי פלט גידוף בשפה הרוסית. בלוג הספרייה הלאומית ניסה לברר מה היו מילותיו האחרונות של גיבור תל חי. ה"חבר", כפי שמכונה ד"ר נ. גרי, רופא שטיפל בטרומפלדור, לאחר פציעתו, תיאר בכתב העת "קונטרס", בחודש אדר תר"פ, את מאורעות תל חי, וכתב בין השאר: "את טרומפלדור בדקתי ראשון, הוא היה במצב חלש מאד, חיוור, ושכלו אתו. היו לו שני פצעים גדולים בחלקו העליון שבבטן ופצע קטן על ידו הימנית. חבשתי את פצעיו והרגעתיו. כאשר שאלתי לשלומו הוא ענה: אין דבר, כדאי למות בעד הארץ". האמירה שנחקקה על האנדרטה קדם לד"ר גרי, עד נוסף - אברהם הרצפלד, שכתב לחבריו במרכז החקלאי ש"בלי אנחה כל שהיא" סיפר טרומפלדור, כי לא נורא, כדאי למות בשביל ארץ ישראל". את האמירה "טוב למות בעד ארצנו", שנחקקה על אנדרטת הארי השואג בתל-חי, טבע זאב ז'בוטינסקי בהספד לטרומפלדור שכתב לעיתון "הארץ: "אלה היו דבריו האחרונים של יוסף תרומפלדור (כך במקור), בראותו את צער חבריו בפני הקורבן הגדול הזה – 'אין דבר – טוב למות בעד ארצנו'. כל מי שהכיר אותו יוכל לשער את בת הצחוק השקטה, שריחפה על שפתיו באומרו את המילים האלה". אלא שכעבור ארבעים שנה קמו מתנגדים לגרסה הרשמית. מאיר אבי זוהר כתב בעיתון דבר בשנת 1961: "אומרים שיוסף טרומפלדור אמר לפני מותו: טוב למות בעד ארצנו. הלא טרומפלדור לא ידע עברית...". בלוג הספריה הלאומית כותב כי זו לא הפעם הראשונה או היחידה, שבה הועלתה האפשרות שמילותיו האחרונות של טרומפלדור פוברקו. "בשנות השישים הועלתה מכל עבר הטענה שקללה ברוסית, ולא ציטטה מפוארת למען הדורות הבאים, היא הדבר האחרון שהוציא טרומפלדור מפיו". לא ברור האם טרומפלדור אמר את המילים המיוחסות לו בשנות העשרים. מה שברור, קשה וכמעט בלתי אפשרי לנפץ היום את המיתוס. את המכתב שנשלח בעת המצור, לא כתב טרומפלדור עצמו, למרות ששמו מופיע בתחתית המכתב. המכתב נמצא ברשות הארכיון הציוני הלאומי. הוא נכתב בתל-חי, בט"ז בטבת תר"פ, והוא מעיד שיתכן שהאיש הנוסף שחתום על המכתב לצד שמו של טרומפלדור, הוא זה שכתב אותו, למרות שלא ברור מדוע מופיעות בתחתית המכתב שתי חתימות. במכתב מבקש טרומפלדור להשיב למסר שהתקבל משליח, ונכתב בו בין השאר על כך שירו על מטולה וממטולה. במכתב מוזכר גם המצור החומרי שהוטל על תל חי, שהקשה מאוד על הלוחמים, שאותו מתאר טרומפלדור כמצור גדול.