ביקורת רבה נמתחה בציבור, בכלי התקשורת ובקרב פוליטיקאים על יוזמה שדובר בה ערב הבחירות לחקיקה אשר תמנע את העמדתו של
בנימין נתניהו לדין כל עוד הוא נבחר ומכהן כראש
ממשלה.
אמרו שחוק כזה איננו דמוקרטי, אמרו שחקיקה אד-הוק בענייניו של ראש הממשלה חותרת תחת יסודות הדמוקרטיה, אמרו
ארדואן, אמרו שחייבים להציל את המדינה מדיקטטורה אנטי ליבראלית ואנטי דמוקרטית, ובעצם מה לא אמרו?
ורק חלף יום אחד מאז הבחירות, ופתאום יפי הנפש הכחולים לבנים שוכחים את יסודות הדמוקרטיה, פתאום הם מתאהבים בארדואן ובשיטותיו הדיקטטוריות, ויוזמים חוק אישי נגד ראש הממשלה, במטרה לסכל את תוצאות הבחירות.
החוק הצרפתי הפך כהרף עין לחוק פרצתי, יוזמה בימין אשר ראש הממשלה מתכחש לה מכל וכל, הפכה עם שחר לנפיחה שמאלית הנתמכת על-ידי בכירי כחול לבן, מרץ והרשימה המשותפת. רק לא ביבי, רק לא ביבי, והמטרה מקדשת את כל האמצעים.
בתום הבחירות אמר ח"כ
עפר שלח משהו כמו שלא די להיות טהורים, חייבים גם להצביע על דרך השונה מדרכו של הליכוד. ומסתבר כעת קבל עם ועדה שכחול לבן כמובן איננה טהורה, כי אין הבדל בין עצמות הסירחון של הצרפתי והחוק הפרצתי, ובנוסף לכך, למפלגות האופוזיציה אין דרך, ודאי שאין להן דרך משותפת אשר יכולה להעלות את מעברת השמאל/מרכז על עגלה שלטונית כשלהי. להכניס מקלות בגלגלים, קל להם, להרוס קל להם, אך לבנות אינם מסוגלים.