אפתיע אתכם ואומר שהקורונה "באה בזמן". כן, יש גם היבט החיובי, לנו הישראלים, מהנגיף העלום שמתפשט ללא מעצור, משתק את העולם, ועד כה לא נמצא לו מענה תרופתי. הוא כבר השבית אצלנו את מהלך החיים בחלקים גדולים של המשק, החינוך, התרבות, התיירות והתעופה. הוריד את הגרפים של שוקי ההון לשפל הנמוך בעשרות אחוזים. צריך רק לקוות שהרע ביותר לא יתרחש ושלא יפיל בנו חללים.
אני מדבר כמובן מנקודת המבט האגואיסטית שלנו, הישראלים. שהרי מה שקורה אצלנו, קורה גם בחלקי עולם אחרים, וביתר שאת וכאב. נגיף שאינו יודע גבולות, שאינו מתחשב בפלאי הקידמה והטכנולוגיה, ועושה באנושות כבתוך שלו. ויש אומרים שהמכה הזו, הקורונה, טרם הגיעה לשיאה.
אז מה כאן "חיובי", מבחינתנו הישראלים? - רק דבר אחד: העיתוי. שהרי עד שלא עשינו היכרות עם אותו נגיף חדש, היינו ועודנו נתונים לפגעי נגיף אחר, ישראלי מאוד, לא חדש - נגיף הפלגנות, שיש לו בימים אלה כמה מופעים מדאיגים, כגון: שנאה, נאצות, איומים, שקורעים את החברה הישראלית מבפנים, ומאיימים על עצם ליכודה ושלימותה. הוא בהחלט מסוכן יותר מהקורונה.
הנגיף הישראלי הייחודי הזה הגביר נוכחותו בשנה החולפת, שנת שלוש מערכות הבחירות, ובמיוחד לאחר זו השלישית שנסתיימה לפני שבועיים. הוא שיסע בנו, הפך את השיח לאלים ורווי איבה, מאיים להרחיב את הקרעים בתוכנו עד כדי חשש ממלחמת אזרחים בין המחנות הניצים.
הנגיף הזה כבר תקף אותנו בזמנים עברו. גלים של שנאה פנימית, יריבות שאינה יודעת מעצורים, אלימות מילולית ופיסית - פקדו אותנו בכמה צמתי זמן במהלך שבעת העשורים של עצמאותנו. לעתים גלשו לאלימות פיסית. די אם נזכיר את רצח ראש ה
ממשלה יצחק רבין ז"ל לפני שנות דור, רצח שהוא כפצע מדמם בנפשה של האומה עד היום. נגיף זה, מסתבר, אינו מרפה מאיתנו. טרם נמצאה לו תרופה. רוב הזמן הוא רגוע יחסית, ולפתע מתנשא לגל שמאיים לשטוף את כולנו.
במערכת הבחירות האחרונה נגיף זה שיחק תפקיד מרכזי. עורר את המחנות להתלהם זה כנגד זה, לטנף בלי מעצורים. הגביר נוכחותו מאז פרסום התוצאות הסופיות, שכידוע לא חוללו הכרעה. הוא מונע משני הצדדים לבוא לידי הכרה, כי באין הכרעה, ובאין רצון בעם לסיבוב בחירות נוסף, אולי יגבר השכל הישר אצל שני השחקנים הראשיים - שאין ביניהם לאמיתו של דבר פער אידיאולוגי ניכר - והם יסכימו בעת חירום זו לשלב ידיים. לכונן ממשלה של אחדות. כבר היו דברים מעולם בפוליטיקה שלנו. עברנו עתות חירום, היו ממשלות אחדות.
לדאבון הלב, נגיף הפלגנות הקשיח את לב שני המחנות. האחד - גוש המרכז-ימין שבמרכזו הליכוד, הגביר כוחו בארבעה מנדטים, אבל לרף ה-61 עם שותפיו לא הצליח להגיע. השני - גוש המרכז-שמאל שבמרכזו
מפלגת כחול-לבן, מפגר בשלושה מנדטים אחרי מפלגת השלטון הנוכחי, אבל יחד עם הרשימה המשותפת יש לגוש זה 55 מנדטים. וכמו בבחירות הקודמות מתברר, שהחלש הוא החזק. מדובר במפלגת
ישראל ביתנו, שהפעם חברה לשמאל ולערבים, כי נגיף "רק לא ביבי" מחלחל בעוצמה אצל מר ליברמן.
ובעוד שנראה היה כי השותפות התמוהה הזאת - כחול-לבן, ישראל ביתנו, הרשימה המשותפת - מצליחה במשימת החלפת השלטון, פרצה לעולמנו ה...קורונה. מה למגפה מסכנת חיים ולממשלת שמאל צרה? ובכן, מגפה "חיובית" זו עשוייה לדחות הגשמת הזיות פוליטיות שמקורן בנגיף השנאה. שנאת אחים.
צמד המלים הזה, כמו גם צמד המלים רצח פוליטי, עולה שוב ושוב בשיח הפרוע שמתנהל בתקשורת רבת הערוצים. משתמשים בהן אנשי שמאל, כדי להלך אימים על מי שבחרו בהמשך שלטון הליכוד ונתניהו, כנשק יום הדין שלהם, בבחינת "ראו הוזהרתם".
בני גנץ מזהיר מפניהן, בבחינת איום שעלול להגשים עצמו. עוד רצח פוליטי - שכבר התרחש - אכן עלול לגרור לכדי מלחמת אחים - שטרם היתה. זו עלולה להיות התוצאה האיומה ביותר לעתיד ישראל, שיאה של השתוללות נגיף השנאה העושה בנו שמות כבר עתה.
את התפרצותה של מלחמת אחים זו יש למנוע מבעוד מועד. לשם כך, נדרשת בדחיפות ממשלת אחדות. נגיף הקורונה הוא אולי התמריץ להקמתה, אך לא העילה העיקרית. הממשלה - ויש ממשלה בישראל - נלחמת בו ברצינות רבה. אחדות - בראש וראשונה על-מנת למנוע את הידרדרות נגיף השנאה לעבר מחוזות קשים. זו התרופה, אין בילתה, כדי לבלום את סכנת הנגיף המיוחד לישראל ומסכן את שלומה יותר מכל קורונה ושאר מרעין בישין.
