השופט: ארז מלמד, בית משפט השלום בפתח תקוה
המועד: יום שלישי, 11.2.20, שעה 08:30
הנושא: מעצרים עד תום ההליכים
שלושה תיקים קבועים לשופט ארז מלמד לשעה 8:30 ועוד חמישה לשעה 9:00, אך הוא נכנס רק בשעה 8:53. סניגורית התרעמה קודם לכן באוזני הלקוח הקטין שלה: "מצטערת, אני רואה שהשופט לא נכנס. אני צריכה ללכת לאולם אחר. זה לא בסדר". צודקת.
הדיון הראשון היה בעניינו של אותו קטין, ואילו הדיון הבא מציב בפני מלמד סניגור קצר רוח ואף חצוף למדי - אך משום מה מלמד לא ממש מעמיד אותו על מקומו. הסניגור מסביר מדוע לקוחו לא התייצב לדיון - לטענתו אביו, שהוא המפקל עליו, לא היה מוכן לבוא עימו לבית המשפט - ומלמד שואל: "אז מה אתה מבקש? להיענות להמלצת שירות המבחן?". הסניגור: "אז רבאק". מלמד: "לא צריך את ה'רבאק'. אם אתה בקשר איתו, הוא יכול להגיע לפה היום?". הסניגור משיב בצורה של כעס מלווה באדישות - ונא לזכור, שהיה זה הלקוח שלו שלא התייצב: "אני לא יכול, אדוני קבע ל-8:30, אני צריך לצאת".
מלמד מבהיר: "אם הוא לא פה, אני לא מקל בתנאי השחרור. לא אאפשר הגעה לשירות המבחן ללא ליווי או פיקוח. אדוני ממילא נוסע ללוד [למחוזי מרכז]? תגיש ערר". הסניגור מדבר בהתלהמות, אך מלמד אינו מעיר. במקום זאת הוא מכתיב החלטה: "הייתי נכון לשקול בחיוב המלצת שירות המבחן ולהקל בתנאים, אך מאחר שהמשיב בחר שלא להתייצב". הסניגור מתפרץ: "בחר?! אביו לא מאפשר לו".
מלמד לא מגיב, אלא דווקא זורם איתו: "אם אביו לא יסכים ללוות אותו - יוכל להגיע לדיון בלי אביו". הסניגור: "לדיונים!". מלמד: "מתי לאדוני נוח להגיע? תוכל להגיע בהמשך היום?". הסניגור צועק על הקלדנית: "תרשמי: המערכת מחבלת בהמשך הטיפול". מלמד אינו מעיר אלא ממשיך לחפש תאריך להמשך הדיון - ושוב יש להזכיר, כי האינטרס של העצור הוא לקיים אותו בהקדם האפשרי.
הסניגור מציע את 17 בחודש, מלמד עמוס, ולבסוף קובעים ל-20 בחודש - דהיינו בעוד תשעה ימים. מלמד לא רק שאינו מעיר לסניגור, אלא גם מכניס לפרוטוקול את טענותיו נגד "המערכת" ואף מאפשר לו להטיח טענות בו עצמו. הוא אפילו מוסיף את המילים "תהא הסיבה אשר תהא" אחרי המילים "בחר שלא להגיע" שגרמו לסניגור להתפרץ.
אותו סניגור קובע את סדר הדיונים וכעת עובר מלמד לדון בתיק נוסף שלו. לדברי הסניגור, הוא קיבל רק ביום הקודם את חומר החקירה ומבקש דחייה. מלמד מציע את 20 בחודש, ואז - הפלא ופלא - הסניגור אומר שזה רחוק מדי ומציע את 16 בפברואר. תזכורת: רק כמה דקות קודם לכן הוא טען שאינו יכול באותו יום. מלמד אינו שם לב לכך, או שהוא שם לב אך מחליט שלא להעיר. לבסוף הדיון נקבע ל-17, עוד יותר בו לפני רגע הסניגור לא יכול היה. מלמד מאפשר לסניגור לעשות ככל העולה על רוחו - רשמתי לעצמי.
בעיית ייצוג נוספת מתגלה באחד התיקים הבאים: עושה רושם שהסניגור רואה כעת לראשונה את תסקיר שירות המבחן, שכן הוא מבקש מהקלדנית להדפיס אותו עבורו. הסניגור מבקש חלופת מעצר, אך מלמד מוכן היטב:
"יש לי קושי אמיתי עם ההצעה של אדוני, עוד לפני ששמעתי את הסבא והסבתא [המוצעים כמפקחים], מהסיבה הפשוטה שמדובר בעבירות שניתן לבצע בטלפון ובמכשירים דיגיטליים. אני מתקשה לראות איך סבתא בת 72 - ואני מאחל לה אריכות ימים - וסבא בן 85 יוכלו לפקח בנסיבות האלה. זה קושי אמיתי. ואת העבירות האלה הוא מבצע כשהוא בכלא. אני לא רואה איך במקרה הזה אנחנו סוטים מההמלצה של שירות המבחן.
"אני לא רוצה לסגור לאדוני את הדלתות בהחלטה שקובעת שהמסוכנות גבוהה ושבעבירות כאלה לא מקובל לתת חלופה. אדוני יסכים בשלב זה למעצרו עד תום ההליכים, ואם תהיה לו חלופה מדהימה - יוכל לבקש. אני לא מטיל דופי בהורים, אבל עם הנתונים האלה [שלילת כמפקחים בידי שירות המבחן, לא ניתן להיענות לבקשה]. אני לא צריך תסקיר משלים. אם לאדוני יהיו מפקחים מדהימים, אדוני יוכל לבקש עיון חוזר, אני אקבע דיון, ואם יהיה צורך - אבקש תסקיר נוסף. כרגע אני לא רוצה להעמיס על שירות המבחן. בנתונים האישיים של [הנאשם], שלמרות גילו הצעיר הצליח לעשות דרך לא-קצרה [בעולם הפשע]".
מלמד מאפשר לסניגור להסביר לנאשם ואז פונה אליו בעצמו: "רק בגלל גילך הצעיר - תוציא את הידיים מהכיסים, אם לא קשה לך - אני לא סוגר לך את הדלת. אם עורך הדין שלך ימצא בעזרתך אנשים מדהימים, תעדכנו את עורך הדין והוא יעדכן את בית המשפט. בינתיים תגיד תודה רבה לסבא וסבתא שבאו". מלמד פונה גם אליהם בחביבות ובנימוס: "תודה רבה שבאתם. בשלב הזה אנחנו לא זקוקים לשירות שלכם, אז תחזרו הביתה ותרגישו טוב".
פתאום נזכרת התובעת לציין, שלאותו נאשם יש כתב אישום נוסף - אבל מלמד משיב: "גבירתי, בכל מקרה הוא לא הולך לשום מקום". הוא מבקש לראות את כתב האישום, מתברר שמדובר בעבירות תעבורה, מתפתחת מהומה קטנה ומלמד משקיט מיד. "גבירתי, זה באמת לא משנה", חוזר מלמד לתובעת. "הוא הולך לכלא, הוא נעצר עד תום ההליכים".
הסניגור בתיק הבא נכנס ישר לעניינים: "ידעתי שהתסקיר יהיה טוב". למרות העומס, מלמד יודע במה מדובר ומגיב: "ואחרי הציניות? איפה האמא? אבל היא עובדת, וצריך פה חלופה ולא של בחורה צעירה בת 19 [בת זוגו של הנאשם]". הוא פונה לאמא ולבת הזוג: "מאחר ששתיכן אוהבות את אדון [הנאשם] ורוצות בטובתו ולעזור לו, אני מציע לכן להקשיב לעצות של עורך הדין שלכן ותפעלו כפי שהוא בוודאי אמר לכן יותר מפעם אחת - למצוא חלופת מעצר הולמת". מלמד מעיף מבט על שני כתבי האישום: "הוא בסמים - קונה, מוכר, באופנוע, בסקודה", ולבסוף דוחה את הדיון ל-17 בחודש.
השורה התחתונה: השורה התחתונה: מלמד מגלה יעילות, בקיאות וגם אנושיות ראויה לציון בתוך עשרות תיקים, מתוך הבנה שכל תיק הוא עולם ומלואו מבחינת הנאשם. יש לשבח גם את המאמץ האמיתי שלו למצוא חלופות מעצר - כמצות המחוקק. בצד הפחות חיובי יש לציין את איחורו הבלתי-מוסבר ואת היד החופשית שנתן לסניגור בשני התיקים הראשונים, כולל המשחק הקטנוני בתאריכי הדיונים תוך פגיעה באחד מלקוחותיו.
יעילות: 8.
מזג שיפוטי: 8.