ענפים שלמים בכלכלה האמריקנית תלויים בריכוז של שני אדם – וכך גם נגיף הקורונה. מי שצפויים להיפגע בצורה קשה במיוחד הם עובדי המסעדות (9.6 מיליון), בעלי חנויות (8.8 מיליון) ועובדי מלונאות (2 מיליון). אם הם יאבדו את עבודתם, התוצאה למשק כולו תהיה הרסנית.
התשובה לכך מצויה בדמי האבטלה, אבל הללו אינם נרחבים בארה"ב כמו במדינות עשירות אחרות. הסכום המשולם כאחוז מן ההכנסה נמוך מאשר הממוצע במדינות
OECD והתקופה קצרה יותר. הסכומים גם שונים בין המדינות, המנהלות את התוכנית יחד עם הממשל הפדרלי.
אקונומיסט מסביר, כי זו הסיבה לכך שכחלק מתוכנית הסיוע הענקית – דמי האבטלה האמריקניים ייעשו יותר "אירופיים", לפחות באופן זמני. הממשל ישלים אותם ל-600 דולר לשבוע – לעומת ממוצע של 385 דולר בלבד כיום. רשימת הזכאים לקבל אותם תורחב ותכלול גם חלק מן העצמאים. מן שנשלחו לחופשה ללא תשלום יוכלו לקבל פיצוי על השעות שאיבדו. ותקופת הזכאות תוארך מ-26 ל-39 שבועות. המחיר: 260 מיליארד דולר.
עוד 250 מיליארד דולר יוקצבו למשלוח סיוע במזומן לעשרות מיליוני אמריקנים. הסכום יהיה 1,200 דולר לכל נישום שהכנסתו מתחת ל-75,000 דולר בשנה (וכפליים לזוג נשוי) ו-500 דולר לכל ילד. לדברי אקונומיסט, זוהי השיטה הטובה ביותר שהוצעה. קודם לכן הציע ממשל טראמפ פטור ממס השכר; גרסה קודמת התעלמה ממה שאינם חייבים בהגשת דוח למס הכנסה. שתי ההצעות היו שוללות את הסיוע מהשכבות החלשות ביותר. בכל מקרה, גם הסכום הנוכחי יהיה נמוך מדי מבחינתו של מי שצריך אותו וגבוה מדי בשביל מי שאינו זקוק לו.
500 מיליארד דולר יוזרמו לייצוב חברות ומדינות, והם יוכלו לשמש כסיוע לקבלת ערבויות גדולות פי כמה. רק חלק קטן יחסית מסכום זה – 75 מיליארד דולר – יוקצבו לחברות גדולות כמו חברות התעופה ואלו שמוגדרות כחיוניות לביטחון הלאומי. 350 מיליארד דולר מיועדים לעסקים קטנים ובינוניים (עד 500 עובדים), באמצעות הלוואות ללא ריבית של עד 10 מיליון דולר למימון שכר עובדים, שכירות ותקורה. הממשל יפרע את ההלוואות במקום העסקים, באופן יחסי למספר העובדים שימשיכו להעסיק. מדובר במהלך מסובך יותר מזה שביצעו כמה מדינות אירופה. בריטניה, למשל, התחייבה לממן עד 80% מעלות ההעסקה, ודנמרק – עד 90%. ההערכה היא, שיהיה צורך ב-1.2 טריליון דולר לעסקים הקטנים והבינוניים.
אקונומיסט מדגיש, כי מטרתה של חבילת הסיוע איננה למנוע את המיתון שכבר החל, אלא להוביל להתאוששות מהירה ככל האפשר. לשם כך, יש לטפל תחילה ביעילות בגורם למיתון – הקורונה. אבל אחרי תקופה קצרה בה לקח הנשיא
דונלד טראמפ ברצינות את המגיפה, הוא להוט כעת להסיר את המגבלות מהר ככל האפשר ואף מדבר על חזרה לפעילות בחג הפסחא – 12 באפריל. הרופאים אומרים שצעד זה יהיה בלתי נבון ואף מסוכן. נראה שנפילת שוק המניות, שהייתה מבחינת טראמפ הברומטור להצלחתו, מטרידה אותו במיוחד. השווקים אכן זינקו בציפייה לתוכנית, אך הקלה מוקדמת מדי של המגבלות עלולה להוביל לנזק כבד הן לבריאות והן למשק.
מאחר שהסמכות בנושאי בריאות מסורה למדינות, נראה שטראמפ לא יוכל לבטל את הכרזותיהן על מצב חרום, אך ייתכן שכמה מושלים ילכו בעקבותיו. סגן מושל טקסס כבר הציע לסכן את חייהם של אזרחים קשישים לטובת הכלכלה. אוניברסיטת ליברטי הנוצרית-שמרנית קוראת בגלוי לאלפי הסטודנטים לחזור לקמפוס, תוך הפרה של הנחיות גורמי הבריאות.
דומה שטראמפ חוזר לדרכו הישנה: לירות לכל עבר בתקווה להשיג ויתורים. אבל מה שיכול לעבוד מול הדמוקרטים בקונגרס או מול
קוריאה הצפונית, לא יעבוד מול נגיף. ואם הדברים יחמירו, כפי שנראה כעת שיקרה, אזי התנהגותו תיראה כרשלנות חמורה מטעמים פוליטיים. כך למשל, נראה שניו-יורק עומדת לספוג את המגיפה בכל עוצמתה. התרופה – סגירה לאומית מבוקרת של הכלכלה – היא אכן מרה; אבל גמילה מהירה מדי ממנה עלולה להיות מרה בהרבה.
