מחיקה
נגנב מוואטסאפ: "אלוהים שלי, האם תוכל, ברחמיך, למחוק את 2020, ולהתקינה מחדש? יש בה וירוס".
תא"ל שמועתי
היום קוראים לזה, 'פייק ניוז' (חדשות כזב), ובזמנו - 'רס"ן שמועתי'; ונהגנו להגיד, שבמלחמה (תוכלו להכניס כל שם כרצונכם) הוא עלה לדרגת תא"ל.
משבר יוצר אי-ודאות, שיוצרת ביקוש גבוה למידע. זו שעת הזהב של כל מיני טיפוסים - חלקם פסיכופטים - שמייצרים חדשות כזב, שמועות ובהלה. וככל שמחריף המשבר, גדלה חוצפת מפיצי השמועות, כיוון שיש ביקוש ציבורי למרכולתם. כך, גם במשבר הקורונה. ברשתות החברתיות מסתובבים מאות שמועות ודיווחים כביכול-מדעיים על תרופות למגפה, שאין להם כל בסיס, אך יש מי שנהנים להפיצם; ויש מי שבאיוולותם מעבירים את השטויות הלאה לחבריהם ולקבוצותיהם.
זאת, בנוסף לפושעים ולמטורפים, שמפיצים וירוסים ברשת גם בשגרה, כדי לעלוז כשמחשבי אזרחים תמימים יודבקו בהם.
חלק מהפצת השמועות הנו פלילי לחלוטין, כיוון שכוונתו בזדון, אך דווקא במשבר הנוכחי אין די משאבים למלחמה בחזית זו. מה עוד, שתשובת השוטים תהיה -
חופש הביטוי מגן גם על כזב מוחלט.
השונאים - בחוץ
מאז תחילת שנת הבחירות, הועלה במתכוון מפלס השנאה, והגיע להשמצות חסרות-שחר ולגזענות צרופה. בעיקר, בלטו בכך
יאיר לפיד ו
אביגדור ליברמן, שהיו מוכנים להקריב את המדינה על מזבח שנאתם התהומית לנתניהו, ואפילו למוכרה למחבלים במדים מ'הרשימה המשותפת'. להפתעתי, ירד
בני גנץ מעגלתם, וכנראה, מתקרב סוף לכאוס, שמשתק את הממשלה, והורס את המדינה, דווקא בשעת משבר רפואי חריף.
עתה יחוש גנץ ברשפי השנאה, שהציתו כחול-לבן וליברמן, וליבו את הפיות המחרפים בשמאל, ששוב, כנראה, איבדו את השלטון (כלומר, את הדמוקרטיה, בשפת הביבים שלהם). גנץ כבר החל לחטוף, והמטח הכבד שחטף הנו רק התחלת מסע השיסוי נגדו.
לא סתם הלך הזרזיר אצל העורב. השנאה התהומית של לפיד ליהדות משתווה לשנאתו של ליברמן, ולשניהם זכות יוצרים על תעמולה גזענית, שידענו בשנים הגרועות ביותר במאה העשרים. כיוון שנפרץ הסכר, נתרגל לנורמת השיסוי של לפיד את ליברמן, שגם יגבירו ברוב תסכולם את האש הזרה, שהם מלבים, כדי שיוכלו לדוג במים עכורים.
גיוס
וזה נגנב מטוויטר: "מערכת הבריאות פה כל כך פקאקט, שכל מי שעזב בגלל מילקי, מגייס את אל-על, כדי לחזור" (כינרת בראשי).
התאבדות
מעולם לא הצבעתי למפא"י (הייתי צעיר מדי כשהתקיימה, ולא הייתה לי זכות בחירה) ולמפלגת העבודה. הייתי חבר הסתדרות באונס עד שהגעתי לגיל שמונה-עשרה, רק כיוון שאבי, שגם לא היה ממצביעי מפא"י/העבודה, נאנס להחזיק את "הפנקס האדום", כדי לא להיות מובטל.
למרות שאיני מסכים לחלוטין עם עמדותיו, ומבקר מאוד את החלטתו, כשר ביטחון, לפתח את 'כיפת ברזל', ואת החלטתו לגלח את שפמו,
עמיר פרץ הנו מהיחידים בחברי הכנסת, שחביבים עליי, אולי בגלל אנושיותו ופשטותו.
פרץ יעשה את טעות חייו הפוליטית אם לא יצטרף לממשלת האחדות בימים הללו, ויתנער מהשמאל ההזוי, המושך את מרצ לאבדון. אין חובה, שמפלגת העבודה תישאר על עגלת השוטים במסע התאבדותה; ואין שום סיבה, שפרץ ומפלגת העבודה יחברו למחבלים בחליפות מהרשימה המשותפת, השואפת לחיסול מדינת ישראל.
