הוא זחל אל ממשלת ביבי. לא סתם זחל אלא על גחונו. כמו בקללת הנחש: "על גחונך תלך". אך לא ממש. מפני שעל הנחש המקורי נאמר כי "היה ערום מכל חיית השדה". לעומת זאת
בני גנץ אינו ערום ותכסיסן וערני. הוא נגרר אחרי
בנימין נתניהו ו
אריה דרעי ו
גבי אשכנזי.
הוא הפנה עורף לבוחריו. לא עמד בהתחייבותו. נבהל שמא יהיה לו רוב להקים
ממשלה, ופחד לשאת באחריות. הוא לא ניסה להרכיב ברצינות קואליציה ולא שעה לדעות ולעצות אלא סגר מאחורי הקלעים הסכם כניעה בוגדני בעל פה.
אך אפילו זה עוד לא בכיסו. גנץ שיגר את הסחורה כנגד מילה של אריה דרעי ש"יהיה בסדר". הוא פירק את כחול-לבן ושיקר לשותפיו החיצוניים
אביגדור ליברמן ו
עמיר פרץ, וירה בגבם.
זה כבר ברור. אך ביבי לא גמר "לעשות לו בית ספר". החל מהערב מתחיל הליך הסלמי, מכאן ועד הצגת הממשלה יחתוך ביבי נתחים מן הנקניק, שהבטיח לו. מה יעשה גנץ? הוא כבר בתוך הקוראלס, במסלול בין גדרות. אין לו דרך חזרה.
גנץ פירק את כחול לבן בלי שיש בידו הסכם. ההמשך יהיה לאחר הצגת הממשלה. מי שוטה ויאמין כי ביבי יקיים את ההבטחה להתחלף עימו על כס ראש הממשלה בספטמבר 2012? לעג לרש. הייתי רוצה להיות הלילה זבוב על הקיר ברחוב בלפור, לראות את הלעג ובקבוקי השמפניה הזורמת כשהכל שותים "לחיים" לכבוד לכידתו של גנץ.
עתה הוא זחל על גחונו והונה את בוחריו, ושיא ההשפלה יגיע כאשר ביבי יאלץ אותו להצביע ליולי אדלשטיין לתפקיד יושב-ראש הכנסת (אכן, גנץ בגד באנשים הטובים שנסעו לירושלים להפגין למען הדמוקרטיה ולפעילי התנועה לאיכות השלטון וחוזה חדש ודמוקרטיה מתקדמת שניהלו בעבורו את המערכה הצודקת בבג"ץ).
מבחינה ציבורית ראוי להושיב את גנץ על ספסל הנאשמים. כתב האישום הציבורי הוא הונאה והפרת אמונים. ההרשעה מובטחת. אך גם העצב ממעשהו של גנץ לא יגרום לנו לרפיון ידיים. נקרא משהו שחור-משחור כמו "העורב" לאדגר אל פו בתרגומו המזהיר של זאב ז'בוטינסקי וניתן ביטוי לצער העולם, ונתחיל מחדש.
