נתן אלתרמן ו"המשותפת" ואני הקטן

השמאל הקיצוני הסתייג ממני בשל היותי ביטחוניסט. חניך האסכולה של דוד בן-גוריון ומשה דיין ומנחם בגין ויצחק רבין, וקורא נלהב של נתן אלתרמן שהיה כה מקורב אליהם, והיה גדול משוררי הדור. בעצם הדורות מאז חיים נחמן ביאליק. אהרן ברק ודורית ביניש ודן מרידור ושולמית אלוני היו לי למצפן בנושאים של זכויות האזרח והגנת הדמוקרטיה. גם אני מתעב את בל"ד. אני מקווה שבבוא יומי יזכרו לי לטוב את הקטטה הטלוויזיונית עם ח"כ ד"ר גמאל זחאלקה מפני שרמז כאילו אהוד ברק נהג כנאצי הבכיר ריינרד היידריך. אך תמיד האמנתי בציונות ההומניסטית. מזאב ז'בוטינסקי עד הפרופסור מרטין בובר. בגין הביא לקץ הממשל הצבאי שהוטל על ערביי ישראל. עתה, כאשר החלה ההסתה הגזענית של ביבי ותומכיו נגד כל המגזר הערבי, ולא רק ביקורת לגיטימית על בל"ד, זכרתי כי אלתרמן, חביבו של בן-גוריון עד מותו לפני 50 שנים, לא חדל לנזוף בממשלה האהודה עליו כשלא שמרה על כללי הדמוקרטיה כלפי האזרחים הערבים. זכרתי כי הקדיש שיר לכבודו של הח"כ הערבי-הקומוניסט תופיק טובי, שהיה שנוא הימין הישראלי וגם חלק מן הממשלה, אשר התנהגו אליו כאילו עושים לו חסד שמרשים לו להביע את דעותיו בכנסת. התעצלתי לחפש. רק עתה, בסגר של הקורונה, קמתי מרבצי וחיפשתי בטור השביעי. זה היה בשנה השנייה לקיום המדינה (1949) בטרם יבש דמם של 6,000 יהודים שנהרגו במתקפה הערבית הרצחנית הלא היא מלחמת השחרור שלנו. טובי עצבן הרבה יהודים בהטיחו טענות כלפי הממשלה שאלתרמן היה מתומכיה. מצאתי. להלן קטע מן השיר שהוא אקטואלי גם בימינו: ובכן, מיהו תופיק טובי? הוא חבר הכנסת הוא קומוניסט ערבי. בבית הנבחרים. יושב הינו בזכות מלאה ולא בחסד, כבר עת אולי לזכור זאת חברים. ואין הוא חב בזה כל חוב על גודל נפש ישיבתו היא חוק. היא צו. היא אל"ף בי"ת. לא אין הפרלמנט צריך ביד מונפת לזרוק לו מדי פעם את הגט. ואין הפרלמנט בשום פנים ואופן צריך לקרוא: "אתה דובר באין מחריד. מפני שטוב אני, נדיב, דוגל בחופש." אין זה הולם אפילו מסיבה פרטית. עת להחליט סוף-סוף: ככל צירי הבית כי טובי בו יושב בתוקף המשטר. ואם זה רצונו אין צורך כל יומיים על זו הפריבילגיה להגיש לו שטר. זה טיב הדמוקרטיה, אין נושאי כליה נושים תודה באיש. חלקה אולי לא קל. אך אם היא לא תהיה מובנת מאליה היא לא תהיה מובנת לנו כלל. עד כאן חלק מהשיר. הערה אישית: היכרתי אותו מאז 1969. הוא כיהן בכנסת 41 שנים עד 1990. כ-21 שנים שוחחנו. תמיד היה נעים הליכות. מעולם לא הבנתי כיצד יכול היה לדבוק בברית המועצות הדיקטטורית. אך הוא לא שלל את קיומה של ישראל.

הערה:

בהמשך כותב צביקה שפי כי לוי אשכול ביטל את הממשל הצבאי ב-1966 ולא מנחם בגין. כך זה אירע: הממשלה הייתה צריכה את אישור הכנסת להמשיך בממשל הצבאי, שהפלה לרע את המגזר הערבי. מדי פעם נאלצה לשחד מפלגות זוטרות כדי להשיג רוב בכנסת. למשל, לאגודת ישראל - הדור הקודם של דגל התורה - נתנה רשיון לפתוח בנק. אשכול הניח כי בגין בראש תנועת החרות - הסבתא של הליכוד - יתמוך בממשל הצבאי. אך בגין נועץ במשה דיין אם הממשל הצבאי נחוץ עדיין מטעמים ביטחוניים אמיתיים ונענה בשלילה, ואז סירב להצביע בעד המשך הממשל הצבאי, וכך נאלצה ממשלת מפא"י לוותר עליו. צעדו של בגין היה בלתי פופולרי בקרב מצביעי תנועת החרות דאז.