ברמה המעשית, התמודדות המדינה בכלל ומערכת הבריאות בפרט עם משבר הקורונה עד כה מעוררת התפעלות. משרד הבריאות הגיע למשבר עם תוכנית סדורה וזיהה מוקדם את גודל הסכנה ואת פוטנציאל הנזק . בהמלצתו, ננקטו צעדי מנע מוקדמים ואמיצים שכללו סגירת גבולות הארץ, הכנסת אוכלוסיות רחבות לבידוד, שינוי דרמטי בהיערכות של בתי החולים ומרפאות הקהילה למתכונת חירום וצעדים רבים אחרים. הסבת בתי מלון ריקים לאתרי הבראה ובידוד לחולים ולנשאים וזיהוי של חשיפה באמצעות איכון של טלפונים חכמים הם צעדים חשובים נוספים שננקטו ובזמן.
במשבר הקורונה, מערכת הבריאות העמוסה לעייפה שלנו נדרשת להתמודד גם עם צווארי בקבוק של חסר עולמי בציוד (מסכות, מטושים, ריאגנטים, מנשמים, ערכות בדיקה) ועם חוסר וודאות שמאפיין מחלה חדשה, מצב שמחייב שולי ביטחון רחבים שלעיתים מתבררים בדיעבד כרחבים מדי ולעיתים לא מרחיקי לכת מספיק. המדינה הראתה תושייה רבה גם בהתמודדות עם בעיות אלו. מטבע הדברים לא על הכל ניתן לחשוב ולא הכל ניתן לחזות מראש. נעשו ועוד יעשו הרבה טעויות, התגלעו ויכוחים מרים והופקו ומופקים לקחים תוך כדי תנועה. עם זאת במבט-על ניהול המשבר הוא נבון אחראי וזהיר, התצפיות של המומחים קרובות למדי לתחזיות, המצב של מדינת ישראל בהשוואה לרוב מדינות אירופה הוא טוב ומספר המתים והחולים הקשים יחסית נמוך יחסית עד כה.
עם זאת נראה לי שהמדינה כשלה עד כה במלחמתה בתבהלה ובאווירת הנכאים שפשטה בציבור ללא הצדקה כמו גם בהתוויית דרך יציאה מהמשבר הכלכלי שנגזר מהמשבר הבריאותי ולעיתים מאפיל עליו.
להלן תרומתי הצנועה בנושא זה.
החשש הציבורי כולל שלושה רכיבים עיקריים:
- פחד ממוות המוני וקריסת מערכת הבריאות
- פחד ממשבר כלכלי, אבטלה ומיתון מתמשכים
- פחד מאיבוד אורח החיים הקודם: החופש לנסוע, להיפגש, להתחבק, לשמור על הפרטיות.
התבהלה אינה מוצדקת שמשום שגם בתרחישים הקיצוניים ביותר מגפת הקורונה לא מאיימת בריאותית על רוב האוכלוסייה בישראל כמו גם על אוכלוסיית העולם. רוב הנדבקים (למעלה מ-95%) עוברים את המחלה בצורה קלה. המחלה מסוכנת בעיקר בקשישים עם מחלות רקע וגם באוכלוסייה זו רוב החולים מבריאים. אירוע רב מונשמים שמוביל לאובדן שליטה ניתן למניעה כפי שאפרט, אבל גם אם חלילה יקרה, למרות המאמצים, ימשך פרק זמן קצר בלבד והצוות הרפואי שמופקד על הנושא מיומן בהחלטות מסוג זה. רוב המתים באירוע עצוב כזה, יהיו קשישים בעלי תוחלת חיים קצרה ורק מיעוט קטן יהיו אנשים צעירים ובריאים.
גם החשש מקריסת המשק אינו מוצדק. מבלי לנקוב בתאריכים, שיא המגפה יחלוף בקרוב בוודאות גמורה. השיתוק של המשק הוא מלאכותי וכפוי. תוך זמן קצר מהסרת ההגבלות אנשים יחזרו לאכול, לבלות, לנסוע ולטייל ורובנו נמצא תעסוקה. כמובן שחלק מהעסקים יקרסו וחלק אחר יעבור שינוי כדי לשרוד, אולם אין לצפות לקריסה מתמשכת ורחבה אלא להפך לפריחה גדולה. יש להניח שבשנה הקרובה נאלץ להמשיך לנקוט באמצעי זהירות כגון רחיצת ידיים, שמירת מרחק, לבישת מסכות, חיטוי משטחים והגנה על אוכלוסיות פגיעות. אולם, שינוי כזה יהיה זמני ובעוד שנה או שנתיים כאשר רובנו נהיה מחוסנים המגפה תהפוך לזיכרון רחוק.
כיון שהמגיפה תישאר איתנו כנראה למשך חודשים רבים, וכיון שלא ניתן להסתגר בבית לנצח, יש הכרח להסיר בהדרגה את הסגר. העיתוי הרצוי להפעלת המשק היא כשהמגפה בשלב דעיכה. השאלה היא כמובן לפי איזה מדד. מספר המקרים החדשים היומי הוא מדד בעייתי כי הוא מושפע מתמהיל הנבדקים וממספר הבדיקות שמבוצע.
לכן אין להתייחס למספר האבסולוטי של מאובחנים בלבד. רצוי לקבוע כבר עתה מדגם קבוע ארצי ומייצג שיתבצע אחת לכמה ימים וישמש לאורך כל תקופת הניטור . לצד מספר החולים החדשים כדאי להתייחס גם לאחוז הבדיקות החיוביות מסך הבדיקות, למספר החולים החדשים שזקוקים לאשפוז ולמספר החולים הקשים והמונשמים. קצב ההחזרה של המשק צריך להיקבע בהתאם לתוצאות ניטור מתמשך. צפוי וכמעט בלתי נמנע שבמהלך החזרת המשק לפעילות יופיעו התפרצויות במוקדים שונים. במוקדים אלו קיימת אוכלוסייה שאינה משתפת פעולה, אינה יכולה או אינה מצליחה למנוע הדבקה. יש לטפל בהתפרצויות משנה כאלו באמצעים מקומיים ( סגר מקומי או אזורי) ולא בסגר כללי חוזר. כאשר לא ניתן למנוע הדבקה במקום מסוים הדרך הנכונה,היא להוציא מאותה אוכלוסייה את האוכלוסיות החלשות ( קשישים וחולים ) ולאפשר לשאר האוכלוסייה לחלות ולהתחסן באופן טבעי עד שההתפרצות תדעך מעצמה.
סדר החזרת המשק לתפקוד ייגזר מחשיבות השירות למשק מחד-גיסא והסכנה שבהפעלתו מאידך-גיסא. למשל מפעלים ובתי ספר קודמים לבתי קולנוע ומסעדות. האתגר העיקרי כמובן, הוא בהחזרת המשק לפעילות מבלי שהמגפה תתפרץ שוב. כדי להבין כיצד יש לעשות זאת אתמקד בשני נושאים: אופן ההדבקה ומדיניות בדיקות.
קורונה עוברת מאדם שנגוע בנגיף לאדם שאינו מחוסן. עיקר ההדבקה של קורונה היא דרך דרכי הנשימה. סכנת ההדבקה גבוהה במיוחד כשאנשים נמצאים בקרבה פיסית בחלל סגור במשך זמן שעולה על 15 דקות ואינם מוגנים. נתונים אפידמיולוגים מצביעים שדרושים תנאי סף לשם הדבקה ולא כל מגע מקרי או רגעי עם חולה ועם הנגיף יגרום למחלה. ככל שידוע רוב ההדבקה מתרחשת כשהמדביק משתעל כלומר הדבקה טיפתית. עם זאת תועדו בבירור לא מעט מקרים של הדבקה מנשאים ללא תסמינים. שכיחות התופעה הזו מסך ההדבקות אינה ברורה. במקרים אלו הנגיף נפלט כנראה מהבל פיו של הנשא אל הנדבק או לחפצים בסביבה. בחלק מהמקרים הללו המדביק נמצא בשלב אחרון של תקופת הדגירה, בשלב זה כמות הנגיפים גדולה והתסמינים מועטים או לא מורגשים.
מעריכים ש- 6-12% מכלל ההדבקות קורות בשלב הטרום קליני. תופעה שמוכרת גם מנגיפים נשימתיים אחרים. זו ההצדקה לבודד אנשים שבאו במגע קרוב עם חולה קורונה לפני שהתפתחו אצלו תסמינים. חלק אחר ממקרי ההדבקה מיוחס לנשאים שלא חוו תסמינים כלל. ניתן לשער שמידת ההדבקה במקרים אלו פחותה, אולם כאמור היא תוארה ולא ניתן להתעלם ממנה. הניסיון וההיגיון מלמדים ששימוש באמצעי מיגון, היגיינה ונקיטת ריחוק פיסי מקטינים בצורה משמעותית את סכנת ההדבקה. מיגון כזה הוא חיוני במיוחד בכל מגע עם אוכלוסיות בסיכון כגון דיירי בתי אבות ודיור מוגן. הדבקה של קשישים על-ידי עובדים (חלקם ללא תסמינים) שהתבררו בהמשך כסובלים מקורונה תוארה במספר מוסדות והביאה לתחלואה ותמותה ניכרת שהייתה נמנעת כנראה על-ידי חבישת מסכה, רחיצת ידים במים וסבון והחלפת כפפות, מחיר בטל בששים לעומת עלות של אשפוז והנשמה.
צורת הדבקה אחרת ששכיחתה אינה ידועה היא מעבר ממשטחים נגועים לידיים ומשם לפנים (עיניים, אף, פה). מגע ידים בפנים הוא בהרבה מקרים בלתי מודע ואצל חלק מאיתנו בלתי נשלט. חבישת מסכה ומשקפים לא רק מקטינה את פיזור הנגיף אלא בעיקר מונעת מאיתנו לגעת בפנים והופכת כל מגע כזה לתהליך מודע. מגע של הידיים במשטחים משותפים לעיתים לאורך זמן, נפוץ במרחב הציבורי, דוגמה בולטת היא הובלת עגלות סופרמרקט. בעיה זו קיימת גם במקומות עבודה. משטחים משותפים כאלו כוללים ידיות של דלתות, כפתורי מעליות, מטבחים ופינות שתיה, ציוד מחשוב משותף ועוד. הקפדה על רחצת ידיים תכופה עם מים וסבון, שימוש בכפפות חד-פעמיות, הימנעות ממגע בפנים ללא רחצת ידיים קודמת, חבישת מסכת פנים, שמירת מרחק וחיטוי יומי של משטחים צפויים להוריד את סכנת ההידבקות למינימום. בשלב הפעלת המשק השאיפה צריכה להיות שכול עסק שיכול להתחייב ל "כשרות היגיינית" יוכל לקבל אישור פרטני להפעלת העסק ולחזור לפעילות וכול עסק שלא יוכל או לא יפעל לפי הכללים ייסגר או ייענש.
למרות שניתן לבודד את הנגיף בצואה (לעיתים גם אחרי החלמה) נראה שהדבקה בשירותים אינה שכיחה. בכל מקרה ניתן למנוע הדבקה כזו על-ידי רחצת ידים וחיטוי אסלות. מומלץ שעון שיתלה ליד כל כיור ויעודד אותנו לשטוף מים ל-20 שניות לפחות.
פתיחת בתי ספר מחדש היא אתגר חשוב בחזרה לשגרה אולם מהווה סכנה ממשית להתפרצות. לכן ראוי לבצע אותה בהדרגה ותוך ניטור מתאים. רצוי לבצע פיילוט במספר כיתות קטן תוך ניטור של המשתתפים כדי להוכיח את בטיחות התהליך. בשלב הניסיון יש להעדיף מורים צעירים ובריאים. מומלץ לרווח את התלמידים בכיתה ככל שניתן, אם זה בלתי אפשרי ניתן להתחיל בשבוע לימודים חלקי כשכול פעם משתתפת חצי מהכיתה. מומלץ לפתוח חלונות לאוורור במהלך השיעור ובין השיעורים, לרחוץ ידיים ולחטא משטחים לפני כל שיעור ובמידת האפשר לחבוש מסכת פנים לפחות חלק מהשיעור. כדי להימנע מחשיפה ארוכה מומלץ לקצר את משך השיעורים או לקיים הפסקה קצרה באמצע השיעור. כמו-כן יש לפזר את מועדי ההפסקות לאורך שעות הפעילות כדי להימנע מצפיפות בחצר. בתנאים אלו סכנת ההידבקות צפויה להיות קטנה. בשלב ראשון עבודה בקבוצות קטנות תוכל להתבצע רק בבית הספר ובפיקוח מבוגר ולא בבית התלמיד ובשיעורי ספורט ימנעו מפעילויות שכרוכות במגע פיסי קרוב. ככל שהמגפה תחלוף עוד ועוד הגבלות יוכלו להיות מוסרות.
אתגר נוסף הוא הפעלת מערכת התחבורה הציבורית ובהמשך מערכת התעופה האזרחית. יש להפעיל את התחבורה הציבורית באופן מדורג כך שהצפיפות תהיה פחותה, לרווח את שעות תחילת וסיום העבודה ולחייב מיגון בזמן הנסיעה (מסכה וכפפות). בתחילת המגפה תוארו הדבקות המוניות במהלך טיסה אולם בטיסות אלו הנוסעים והצוות לא היו ממוגנים. לשם החזרת מערכת התעופה דרושים מחקרים על סכנת ההידבקות בתנאים של מיגון מלא כולל מסכת N95 של הנוסעים והצוות וחיטוי יסודי של המטוס. אנשים שהחלימו מקורונה יכולים כבר עתה לטוס ללא שום הגבלה אחרים יידרשו להציג בדיקה שלילית לקורונה לפני הטיסה כדי לאשר שאינם חולים או נשאים. אם יתברר שסכנת ההידבקות בתנאים של מיגון מלא קטנה ייפתח חלון לחידוש התעופה האזרחית.
להליכה במרחבים פתוחים וטיולים בחיק הטבע חשיבות בריאותית גדולה ותרומה למצב הרוח ואין בהם שום סכנת הידבקות ובלבד שנמנעים מהתקהלות. גם נסיעה ברכבים אל אתרים אלו ובחזרה אינה מסוכנת וצריכה להיות מותרת. צעד מתבקש הוא לפתוח את כל הגנים והשמורות לטובת הציבור ללא תשלום ולעודד את הציבור לצאת כבר בחופשת הפסח הקרובה אל הטבע להינות ולהתאוורר. פעילויות תרבות רבות יכולות להתקיים גם הן ללא סכנת הדבקה ויש לחדשן.
