"מלבד השיעים אין מישהו שיכול להגיד לך שהוא אוהב את חיזבאללה". אלה דבריה של אזרחית לבנונית, נוצרייה, שנשאלה בראיון טלוויזיוני מה יחסו של הלבנוני הממוצע כלפי חיזבאללה. זו מהותה של לבנון - גישה עדתית של אזרחיה כלפי כל ונושא ועניין. אין בלבנון עדה נאמנה לעקרונות דמוקרטיים אמיתיים, והצגת העימות הפנימי בין חיזבאללה ובין החזית של ג'ונבלאט-הכוחות הלבנוניים-זרם אל-מסתקבל (העתיד) כעימות בין כוח פונדמנטליסטי לכוח דמוקרטי-ליברלי מנוגד לאופייה של לבנון. ההבדלים בזהותן של העדות וניגוד האינטרסים העצום ביניהן רק יחריפו כתוצאה מהמשבר הפנימי הלבנוני, ויתכן שהוא ייגרר למשבר פנימי אלים.
בלבנון אדם מזהה את עצמו לא רק עם העדה, אלא גם עם הפלג בתוך העדה שאליה הוא משתייך. האינטרסים של כל פלג (ובעיקר האינטרסים של המנהיג) נקבעים על-פי מיקומו במאזן הכוחות. מה שהביא אויבים מושבעים בעבר לאחד כוחות, כמו הכוחות הלבנוניים ותומכי משפחת ג'ונבלאט, היה אינטרס להחליש את הצד האחר, את חיזבאללה, שלשיטתם צבר עוצמה רבה מדי. זה המקום לציין כי בניגוד לשאר הפלגים, זהות אנשי חיזבאללה משלבת זהות עדתית עם להט דתי, הבא לידי ביטוי באידיאולוגיה החומייניסטית של הארגון, ושילוב זה מביא את הצדדים האחרים לשתף פעולה נגדו.
התפרצות האלימות בין ישראל לחיזבאללה חידדה ביתר שאת את חילוקי הדעות הפנימיים בלבנון. חיזבאללה ושותפיו מנמקים את חטיפת החיילים כמהלך שמגן על לבנון ועל כבודה כחלק מהעולם הערבי-האיסלאמי האנטי-מערבי, ואילו החלק האחר של לבנון רואה בפעולת חיזבאללה התרסה נגד הממשלה ונגד הריבונות של מוסדות המדינה. בהתמשך הלחימה קיבלה האלימות המילולית בין הצדדים גוון יותר חריף, וכל צד איים להתחשבן עם יריבו אחרי שהעימות יסתיים.
חיזבאללה מנהל כיום מאבק בלתי מתפשר על עצם קיומו, ועיקר חששו אינו מישראל. מנהיגי הארגון סבורים שלישראל אין יכולת להשמיד את חיזבאללה, ותפיסתם זו נשענת על ההכרה שהארגון מושתת על מוטיבציה אידיאולוגית דתית יותר מאשר על תשתית פיזית, שניתנת לחיסול. הפחדים של חיזבאללה נובעים מהזירה הפנימית ומפטרוניהם החיצוניים של הפלגים השונים. לכן מפנה הארגון חלק גדול מהתעמולה שלו פנימה ומציג את עצמו ככוח המגן העיקרי של לבנון (הדגל הלבנוני נראה יותר ויותר בסרטוני התעמולה של "אל-מנאר"). אלה מבין דוברי הארגון שמתראיינים מרבים להדגיש בתשובה לכל שאלה את עניין "האחדות הלאומית" המתבקשת בעת כה רגישה מבחינתם, ומבקשים לדחות לימים שאחרי העימות את ההתמודדות עם השאלות על הריבונות והלגיטימציה לקיומו של הארגון כארגון טרנס-לאומי בתוך מדינה לאומית. ראוי להדגיש גם כי בכירי הארגון רואים בהתנהגותם של מתנגדיהם בגידה, אך הם מעדיפים לדחות את העימות איתם לתקופה יותר נוחה, כשישראל לא תפגיז עוד את מעוזיהם.
סיום העימות הנוכחי לא ישכין שקט בזירה הפנימית. גם הסכמה להפסקת אש בין ישראל לממשלה הלבנונית לא תגרום לחיזבאללה לעשות חשבון נפש על ההרס הרב שהסב ללבנון ולא תביאו לפירוק עצמי מנשק. חיזבאללה ימשיך כנראה באותו קו הסברתי - החטיפה נועדה להביא לשחרורם של סמיר קונטאר, נסים נסר ויחיא סקאף (שאפילו לא נמצא בחזקת ישראל ולא ידוע מה עלה בגורלו), וההתקפה הישראלית נועדה "לשבור את ההתנגדות" ולגרור את לבנון לתוך מעגל ההשפעה המערבית.
הצד שמנגד, ובמיוחד וליד ג'ונבלאט ומנהיג הכוחות הלבנוניים סמיר ג'עג'ע, צפוי להגביר את ביקורתו על חיזבאללה ועל קיומו כישות עצמאית בתוך מדינה ריבונית. ג'ונבלאט כבר הצהיר, כי הוא מתנגד לכל הפסקת אש שלא תביא לפירוק נשקו של חיזבאללה. יתר על כן, המחנה הזה ימשיך לבקר את חיזבאללה על-רקע היותו שליח של האירנים, הממשיכים לתמוך בו, רואים בו את השתקפותה המוצלחת של המהפכה האיסלאמית, ובמנהיגו, נסראללה, "יורש דמו הבוער של ח'ומייני".
אלא שלקבוצות הלבנוניות הרוצות בפירוק חיזבאללה מנשקו צפוי מאבק לא פשוט, בלשון המעטה. כפי שמסתמן כיום, מתנגדי חיזבאללה יואשמו על-ידי מנהיגי הארגון השיעי שהם פועלים בניגוד לאינטרסים של האומה הערבית בכלל ושל לבנון בפרט. חיזבאללה ותומכיו בעדות אחרות יטענו כי המחנה הנגדי הוא מחנה של בוגדים, בגלל קשריהם ההדוקים עם האמריקנים, שממשיכים לתמוך בישראל. הטענה של מתנגדי חיזבאללה כי הם הרוב בלבנון תיתקל בטיעון הנגדי, בנוסח: אף שהם הרוב בפרלמנט, הם אינם הרוב בעם. טיעון זה מתבסס על העובדה שיותר מ-40% מהלבנונים הם שיעים, ורובם המוחלט תומך בחיזבאללה. ומלבד השיעים יש להביא בחשבון התומכים בחיזבאללה גם את תומכיהם של אותם מנהיגים מקומיים אשר לא קיבלו ייצוג בפרלמנט. הטיעון של חיזבאללה ותומכיו יקבל נפח עוד יותר מוחשי כאשר יתפתח הדיון הצפוי על שיטת הבחירות הנהוגה בלבנון. לדעתם של השיעים, שיטת הבחירות הקיימת אינה מאפשרת להם ייצוג הולם בפרלמנט ביחס למספרם באוכלוסיה. הדוגמה ההפוכה היא זו של הנוצרים, מהווים כ-25% מהאוכלוסיה אך מחזיקים 50% מהמושבים בפרלמנט.
כוחם של אלה שרוצים בפירוק חיזבאללה מנשקו מוגבל מאוד, ויישאר כזה אפילו ירצו להשתמש בצבא הלבנוני (בנוסף לכוח הרב-לאומי, שיתכן ויתפרס באזור). כפועל יוצא מכך, ועל אף הפגיעה הקשה בכוחו כתוצאה מפעולת צה"ל, ימשיך חיזבאללה להציב מכשול קשה מאוד לאלה הרוצים בהיעלמותו כמדינה בתוך מדינה. רטוריקה ביקורתית חריפה היא שתעשה אפוא את הכותרות בלבנון ביום שלאחר הפסקת האש. ההיסטוריה מראה כי רטוריקה חריפה היא מתכון להתנגשות חזיתית במזרח התיכון. סף הרגישות הנמוך (כפי שהשתקף בסוגיית הופעתו של נסראללה בתוכנית הסאטירה של ערוץ הטלוויזיה LBC הנוצרי וההתפרצות האלימה של הרחוב השיעי כתוצאה מכך) והאינטרסים העדתיים המנוגדים יחוללו מצב של רתיחה פנימית עצומה, שיתכן ותגלוש לאלימות ואף למלחמת אזרחים נוספת.
אי-אפשר לצפות כמה זמן תימשך הידרדרות כזאת, אם בכלל, אך המבנה הרב עדתי של לבנון והתפיסות המנוגדות של המחנות אינם מותירים סיכוי רב להשכנת שקט פנימי, על אף מעורבותה של המערכת הבינלאומית. לפיכך יש להתייחס ברצינות לאופציה שפירוק חיזבאללה מנשקו, גם אם יתבצע בכוח הזרוע, לא יעבור בצורה מהירה וחלקה. תהליך כזה, הכרוך במאמצים מדיניים וצבאיים קשים מאוד, טומן בחובו גם הקזת דם פנימית שסביר להניח כי תגלוש גם לעברה של ישראל.
