שישה מיליון

ההזויים

מצעד האיוולת, שם סיפרה האלמותי של ברברה טוכמן, המביא רשימה ארוכה של מדינות שהיו, ואינם. בכולם הכתובת הייתה על הקיר. והתעלמו. הזויים קראו להם. ולא חשוב השם. עזריאל קרליבך שהזהיר מפני סכנת האיסלם, סגן סימן טוב (מהמודיעין) שהתריע על מלחמת יום כיפור, והתעלמו. ז'בוטינסקי שהתריע על השואה, ונדחה. כסהרורי. וכדי להבין את הכשל יש לבחון את מקור הבעיה. העדר החשיבה המסודרת, היהירות והזלזול באחר, מתגלית בכל הדרגים. צורה על חשבון התוכן. מיין-סטרים מחשבתי ופוליטיקל קורקט. ולכן התפיסה השלטת היא "כמו מדעית", חשיבה "כמו אינטלקטואלית" הסתמכות על רכילות, ומעמדו הציבורי תקשורתי של המדבר. במילים אחרות: הסתמכות על המחשבה הבנאלית. הרצל, חוזה מדינת היהודים, כונה הזוי (על ספריו "מדינת היהודים", ואח"כ אלטנוילנד - בעקבות משפט דרייפוס). החברים תיארו אותו כמנותק משהו. ובעצם כל מי שצופה את העתיד להתרחש בניגוד לתפיסה השלטת, יחשב כהזוי ובמקרה הקל, אסטרונאוט.

היהירים

דיין, שר הביטחון בתקופת מלחמת יום כיפור, נחרד מפני סכנת חורבן הבית השלישי. זמן לא רב קודם, ההתראות על המלחמה העומדת בפתח נדחו בגלל "סבירות נמוכה". הם אמרו לסגן סימן טוב שהוא מגזים. בעלי הדרגות והמעמד השלטוני הגבוה לא נתנו לעובדות לבלבל אותם. במלחמה ההיא, ההסתכלות היהירה עלתה לנו באלפי הרוגים, ובשבר ענק באמונה הישראלית ביכולתנו להתמודד מול העולם הערבי. וכך התחיל התהליך הרגרסיבי. שלב אחר שלב. ולכן ביילין פרס או מצנע - ראשי מפלגה שמאל ציונית, מגלמים היום את תפיסת השמאל הקיצוני שנחשב פעם ללא ראוי. ואפילו שרון שהוגדר כימין קיצוני, תומך היום במדינה פלשתינית, דעותיו של שריד עד לא מכבר. בשנתיים ומשהו מאז תחילת האינתיפאדה ולמרות הממצאים העובדתיים, האמונה בפיתרון מסביב לשולחן הדיונים לא חלפו מן העולם למרות המציאות התופחת. למרות הידיעה על הכוונות האמיתיות. אבל זה כמובן לא פוליטיקל קורקט. תחשב הזוי. שלא כמו האמריקנים לאחר פיגועי הטרור בארה"ב, אנו מוכנים לוותר על כוח ההרתעה האמיתי. מתעקשים על "שלום עושים עם אויבים" של ביילין ושריד, או נגרש את ערפאת והכל יסתדר, של שרון. בספרי הלימוד של הפלשתינים ובמסמכים סודיים עולה מבחינתם תמונה הפוכה: אי הויתור על הפיתרון בשלבים שיאפשר כיבוש המדינה . ולכן תמצא שם את מפת פלשתין ללא זכר לישראל. השמאל הקיצוני מדבר בגלוי על כיבוש ישראל בידי הפלשתינים (יש להעריך אפשרויות של מלחמה פתע או תרגיל בפרובוקציה קולוסאלית כמו "טבח ג'נין" או "רצח מוחמד א-דורה", רק ברמה הקולוסאלית, תוך סיוע ערבי מבחוץ). ולכן לא פלא כי רבים מהשמאל מוכרים את הרכוש ועוזבים. השמאל הישראלי היותר קיצוני מדבר על סופה של המדינה. בגלוי. במעין שמחה לאיד. בתקשורת הישראלית מסתירים. הישראלים עדיין רואים עצמם כגורם הצבאי החזק במזרח התיכון (גם מול שאר מדינות ערב?). הפלשתינים מנצלים את הצגת ה"אני חזק" של ישראל, המתקבל בזלזול אצל הערבים (קורי עכביש). הם כמו לוחם ג'ודו מיומן, מנצלים את התפיסה הישראלי היהירה ומעמידים מולה את מצגת "האני חלש", הראויה כמובן לסימפטיה. לצורך כך הם הפרידו את עצמם זמנית מהאומה הערבית המונה כ-300 מליון איש ("עד שיסתיים הכיבוש בכל ארץ ישראל"), מספר הערבים 60 ל-1 ביחס למספר הישראלים. ואם מוסיפים לכך את כוח הנפט המתרגם לדולרים (ויוסי גנוסר לא לבד), תמונת הכוח ברורה. בנסיבות אלו, בניגוד לתמונה המצוירת על-ידי קברניטי המדינה, יחסי הכוחות בינינו ובין מדינות ערב משתנים לרעתנו כמעט בכל פרמטר אפשרי. ובמקביל האמונה בזכותנו על הארץ הולכת ומתמוססת. ואת התוצאות רואים בשטח.

קו המגמה

כמדען העוסק בחשיבה אסטרטגית אוכל לומר שעקומת האקסטרפולציה, קו המגמה ביחסי הכוח בינינו ובין הערבים נראה לא טוב. בעיקר מאז תחילת האינתיפאדה. שיעור המתים בפיגועי הטרור עולה למרות הניסיונות הכבדים לעצור את התופעה. ממיתון סביל עברנו לקריסת מערכות כלכליות בגרף מעורר חלחלה. בשנה האחרונה לבדה נסגרו כ-50 אלף בתי עסק, התיירות הנכנסת נעלמה כמעט כליל, והישראלים עוזבים את הארץ בקצב גובר והולך. בעלי ממון וראשי מפעלים מוציאים את ההון המפעלים ובני המשפחה למדינות אחרות. מה הם יודעים שנעלם מעינינו? ובעולם קו המגמה מתפתח באופן דומה. השינאה מתפתחת להקצנה אנטישמית, קיומה של ישראל כמדינה עצמאית מוטל בספק, כל אלו מכשירים את האווירה שעלולה לאפשר לגליזציה של מלחמת שמד נגד ישראל. מזכיר את האווירה האנטי-יהודית באירופה קדם למלחמת העולם השנייה, שאיפשרה למדינות המערב להתעלם מהשואה היהודית באירופה. וגם אז קודם המלחמה הם לא רצו להאמין. כמו הסבירות הנמוכה שלפני יום כיפור. בצרפת כיום, הישראלים הפכו למוקצים אלא אם אתה משויך בעליל אל השמאל הקיצוני המטיף בגלוי נגד המדינה. ואז אפילו תחשב לגיבור, דוגמת שאראל אנדרלין ישראלי ראש פרנץ 2 בישראל שהפיץ בעולם את בדיית רצח מוחמד א-דורה מירי של חיילים ישראלים. זכה לאחרונה בפרסים רבים על הסרט והספר "חלום שבור" המאשים את קלינטון וברק בהכשלה מכוונת של ההסכם עם ערפאת קודם לאינתיפאדה. במדינות פרו-ישראליות כדוגמת אנגליה וארה"ב מאמרים אקדמיים של מדענים ישראלים ידחו לא פעם על הסף. חברי אקדמיה וממשל ישראלים דוגמת ד"ר אילן פפה או אפילו יוסי ביילין וזהבה גלאון מטיפים להחרמת ישראל, באקדמיה או בכלכלה. ראוי לקרוא גם את מאמרו של בן-דרור ימיני במעריב. האוניברסיטאות הכמו-נאורות הפכו לחממות של תיעוב לישראליות.

על העיוורון

רונן ברגמן, בספרו המצוין "והרשות נתונה", מבקש את תגובתו של שמעון פרס לאלפי המסמכים המאלפים שהתגלו בארכיונים של ערפאת מהם עולה שערפאת בניגוד להבטחות מפקד אישית על פעולות המתאבדים. פרס ביקש מברגמן להתעלם מהפרטים הלא חשובים. ברגמן הקשה לגבי הטקסטים בספרי הלימוד הפלשתינים המדברים על השמדת ישראל והרג יהודים, ופרס נפנף בידו בזלזול. כהוכחה הוא אזכר תוכנם האנטישמי של ספרי הלימוד באירופה קודם לשואה. היום, טוען פרס, אף אחד כבר לא זוכר אותם. וזה נכון. פרס צודק. רק יש לחשוב על המחיר. שישה מיליון. __________________________ נחום שחף - פיזיקאי בעל תואר עמית משרד המדע, זוכה פרס משרד המדע ליצירתיות מדעית - 1997, ממפתחי תחום המזל"טים, חבר בצוות הפיתוח של הטומוגרף הממוחשב, מרצה ומפתח שיטות הוראה לילדים מחוננים, היה נציג התע"א בוועדה לגיבוש קונספט ההגנה נגד טילים בליסטיים, בעל רקע בתחום התחקירים הביטחוניים (הגנה אזרחית נגד טילים לא קונוונציונליים, אירוע כפר כנא בלבנון) תחקירים אזרחיים (דוגמת משחק הפירמידה, וזיופי הפריימריס של מפלגת העבודה ב-99' עם אדיסו מאסלה). בעבר יועץ פיזיקאי לחיל המודיעין ולמשטרת ישראל, גיבוש פתרונות ארוכי טווח לצה"ל ולצבאות באירופה ובאמריקה במסגרת התעשייה האווירית וחברת תדיראן. היום בעל חברה פרטית לפיתוח פתרונות בתחום מערכות התצפית וההגנה הבליסטית. עמד בראש הוועדה הצהלית שחקרה את פרשיית הריגתו של הילד הפלשתיני מוחמד א-דורה (סייע לתחקיר הטלוויזיה הגרמנית ועומד להציג את המסקנות העדכניות בסרט תחקיר שהוכן באירופה).