"מחוות הדעת, מהתסקירים והמסמכים שהוזכרו לעיל ומכלל הראיות בעניינה של המערערת, עולה, למרבה הצער, כי אין ספק שהיא מחוסרת כל מסוגלות הורית לגדל את הקטין, לדאוג לו, לחנך אותו ולמעשה לתפקד כאם מיטיבה ומגוננת, וכפי שנראה היא חסרת סיכוי לשיפור מסוגלותה ההורית בעתיד". כך קבעו (יום ב', 8.03.10) שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב, אילן שילה, אהרון מקובר, ו
ורדה פלאוט, בערעור אשר הגישה אם צעירה על החלטת רשויות הרווחה למסור את הילד לאימוץ.
איש מן הצדדים לא חלק כי האם אוהבת את התינוק, וכי היא מתמידה להגיע לפגישות עימו. עם זאת, כך קבעו השופטים על סמך חוות הדעת, זה בערך הכל. משפוגשת האם הצעירה את התינוק, היא אינה יוצרת איתו קשר ממשי, בטח לא כזה שאם יוצרת עם תינוקה. היא נבוכה, היא נרתעת, היא מרוחקת:
- "חוות הדעת בעניין זה חד-משמעית, לא נסתרה וכאמור אין למצוא בה תקווה לשינוי משמעותי בעתיד. מדובר באם הסובלת מקשיים רבים, הן במישור הקוגניטיבי והן במישור האישיותי, והיא מתפקדת ברמה של פיגור גבולי. מחוות הדעת עולה, כי לא רק שאין היא מסוגלת לשמור על שלומו של ילד, אלא שלמעשה אין היא מסוגלת לשמור אף על עצמה מפני פגיעה, או אפילו לטפל בבריאותה שלה. הבנתה החברתית נאיבית ומשקפת חוסר בגרות, היא מתקשה להבין ולהגיב באורח מותאם לדרישות המציאות, וכיוצא בזה ליקויים שאינם מאפשרים לה להיות אחראית על חייו של קטין.
אין מחלוקת כי המערערת הקפידה לראות את בנה הקטין באופן קבוע, אך בכך החל והסתיים הקשר התקין כביכול של המערערת עם הקטין, שכן המפגשים עצמם היו ריקים מתוכן רגשי כלשהוא, ולא בכדי נאמר בחוות הדעת המוקדמת, כמו גם באלו שלאחריהן, כי לא נוצר קשר רגשי אמיתי בין הקטין לבין המערערת".
לאור האמור לעיל סירב בית המשפט לשקול אפשרויות של צמצום האימוץ על-ידי אימוץ פתוח, שלשיטתו יקשה על הליך האימוץ, או על-ידי מתן זכויות ביקור לאם, שיקשו על התינוק ויבלבלו אותו. כן סירב ביהמ"ש לאפשר לאם לקבל הדרכה הורית בכדי לשפר את מיומנותיה ההוריות שכן לשיטת עובדי הרווחה, שהוא אימץ, האם אינה מסוגלת ללמוד או להפנים ידע חדש, והדרכה הורית תהא, בנסיבות העניין "צמידות של אדם נוסף לאם, 24 שעות ביממה".
בית המשפט מתח ביקורת על התמשכות ההליכים בבית משפט השלום, ושב ואזכר את החוק ולפיו על הליך של אימון קטין שלא להתמשך למעלה מ 12 חודשים. נכון, קבע בית המשפט, כי בתי המשפט לענייני משפחה עמוסים בתיקים, ברם, לתיקים שכאלו יש ליתן עדיפות בשל הצורך של הקטין בסיום 'תקופת הביניים' בחייו.
