יוסף לפיד מרבה להציג עצמו כג'נטלמן אירופי ליברלי. כעת הוא כועס, בעצם רותח מכעס, על העיתונאים, בעיקר על יואב יצחק – כולם בגדר "מאניאק עיתונאי" בעיניו – שפרסום חשדותיהם על אודות ידידו הקרוב, אהוד אולמרט, גורם לזה האחרון צרות צרורות ומפריע לו בניהול ענייני המדינה.
לפיד אומר: "אני לא מוכן להסכים, גם אם אני נאלץ, לכך שכל מניאק עיתונאי שנטפל אל ראש הממשלה יגרום לכך שיפתחו בחקירה, ואז יבואו עיתונאים אחרים שיקבעו שמי שנחקר לא ינהל את המדינה".
ראוי למדוד את דבריו של לפיד באמת המידה הנכונה, ללא קשר לביטוי החביב "מאניאק עיתונאי".
מה שלפיד תובע בדבריו - ולכך רוב מבקריו אינם שמים לב - הוא למעשה סתימת פיה של העיתונות, כל אימת שראש הממשלה עובר עבירה. זהו שכלול גדול של האתרוגיזם, שאריאל שרון זכה רק בגרסתו הראשונית והפרימיטיווית, ואילו לפיד הביאו לשיאים טכנולוגיים חדשים. משום מה, לפיד מסתפק בראש הממשלה, ורק רשע יסיק מכך שהוא אינו מעוניין בעיקרון, אלא רק בהצלת ידידו הטוב אולמרט. אדם פשוט כמוני אינו מבין, מדוע יחול העיקרון של מניעת חקירה רק על ראש הממשלה, ולא על כל שר – מה, שר הביטחון ושר האוצר יכולים להמשיך בעבודתם תחת איום החקירה? – וגם על חברי הכנסת ופקידי הממשלה. ינתן לכל המכובדים הללו פטור מחקירת שחיתויות, ורק אנחנו, פשוטי העם, נאבד את הפרנסה ונפשוט את הרגל, בשל המעצר והחקירה ואובדן ימי העבודה, כאשר פלוני יעליל עלינו עלילת-שקר בשל יחסי השכנות הגרועים שבינו לבינינו.
הליברל הנאור הידוע לפיד, שבנשאו את דגל הליברליזם הנאור פסל את החרדים כמו מאניאק גזעני ולא-ליברלי אמיתי, דורש בעצם כי עיתונאי כיואב יצחק, לכשנודע לו שראש הממשלה עשה מעשה עבירה - או מה שנראה לעיתונאי כחשד לעבירה - ינצור את עטו ואת מקלדתו, ויימנע לחלוטין מפרסום הידיעה. ככל שיתפתל, לא יוכל לפיד לחמוק ממשמעות זו של הדברים, שכן ההימנעות מחקירה ומהעמדה לדין כלל אינה בידי העיתונאי אלא רק בידי הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה.
ברוב ליברליותו מוכן לפיד לעשות לנו הנחה: אם יתפס ראש הממשלה בשעת מעשה פשע חמור, כמו רצח או אונס, או-אז יהיה אפשר לחוקרו. כשלעצמי, לא ברור לי לגמרי מה מזיק יותר לתקינותה של מדינה – ראש ממשלה האונס או אפילו רוצח מדי פעם, או ראש ממשלה הנוטל שוחד ונגוע בשחיתות קשה. דעתי נוטה דווקא לאפשרות השניה, שכן הראשונה רק מגדילה במעט את סטטיסטיקת האונס והרצח, העשירה למדי בלאו-הכי, ואילו השניה ממוטטת את כל סדרי השלטון ומטילה במנגנוני המדינה רקב בל-יתוקן.
יוסף לפיד, איש עתיר ניסיון גם בתחום העיתונאות, כמובן אינו מעלה בדעתו כי במדינת ישראל עלולה להימצא אישה שתטען כי נאנסה ע"י המנהיג הדגול, בין שטענתה היא אמת ובין אם לאו, ובכך תביא לחקירתו במשטרה. יתכן שלפיד מתכוון לכך שרק אם חושף האונס יצבוט למנהיג הפושע בישבנו ויותיר שם סימן אדום, תהיה בכך ראיה מספקת לפתיחת חקירה. הליברל הדגול לפיד מוזמן לבקר את האיש הפנוי כיום מכל תפקיד, משה קצב, וללמוד מפיו מעט בתחום זה.
יואב יצחק הגיב בצדק באמרו כי החקירה מתחייבת מהחוק, וכי אם לפיד רוצה הימנעות מחקירה - עליו להביא לשינוי החוק, בדרך של חקיקה. תפקידו של העיתונאי הוא לחשוף מעשים פסולים, ואת זה אפילו ליברל-כביכול כיוסף לפיד יודע, או נחזה כיודע.
בקצרה, יוסף לפיד מובילנו בדרך הסטאליניזם הנאור. בטוחני כי הוספת התואר "סטאליניסט" לשמו תבוא כשמן בעצמותיו, כמעט כמו הצמדת התואר "מאניאק ליברלי".
