"אני קורא עיתון הארץ כל בוקר כדי לראות האם אני עוד חי, אבל פעם בשבוע אני קורא את מדור התקשורת של עיתון "העיר" כדי לבדוק אם עדיין לא פיטרו אותי מעיתון הארץ. זהו המדור היחיד העוסק ברצינות במה שקורה בתוככי כלי התקשורת ובביקורת עליה. זהו יוצא מן הכלל המדגים את הכלל, שהתקשורת בישראל ברובה סגורה הרמטית. אין בה שקיפות וקיים בה קשר של שתיקה".
כך מתריע פרופ' זאב סגל מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב והפרשן המשפטי של העיתון "הארץ". פרופ' סגל אתר אימת את הדברים במסגרת יום עיון על מצב שקיפות המידע בישראל, והענקת פרס "מגן שקיפות" שנערך בפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל אביב, על-ידי העמותה לשקיפות בינלאומית (שבי"ל).
פרופ' סגל הוסיף: "לעיתון ידיעות אחרונות אין כל מדור שקיפות; גם לא למעריב או להארץ. בדרך כלל הקורא לא יודע כלום מה קורה סביב כלי תקשורת אלו וזה מטריד אותי. כולם עוסקים בבעלויות צולבות של בעלי העיתונים - אותי מעניינים לא פחות הקשרים האישיים שיש לעורך זה או אחר בעיתונות עם מפרסם כלשהו. מי מאורס למי, מי חבר של מי, מה הקשרים המסחריים בין המעורבים בכתבה זו או אחרת. כך למשל, לדעתי, שאלה הרבה יותר מעניינת וחשובה מהשאלה אלו השקעות יש לעמוס שוקן, היא השאלה אלו קשרים יש לעורכת מוסף "שבעה ימים" של ידיעות אחרונות, כי מאמר על ספר חדש במוסף שווה ערך לרבע מיליון דולר, גם אם הספר רע.
המקסימום שהצלחנו להגיע בשנים האחרונות זה כיתוב בסופה של כתבה 'הכותב היה אורח של ממשלת בולגריה'. לא הצלחנו יותר מזה וחבל מאוד. לא יעלה על הדעת שכשכלי תקשורת פונה לעיתונאי או עורך מכלי אחר, ומבקש ממנו תגובה על איזו פרשה והוא יסרב להגיב. התקשורת לא שקופה, לא מגיבה לעניינים הקשורים בה וזה מטריד מאוד".
יו"ר ועדת הפרס, פרופ' אסא כשר, אמר בעניין זה: "כששואלים אדם האם הוא אוהב עיתונים, תשובתו תהיה יותר קרובה לשנאה מאשר לאהבה. אבל האם הקהל מאמין למה שכתוב בעיתונים? לצערי, כאן רמת האמון עדיין גבוהה מאוד.
המשפט 'זה היה כתוב בעיתון', עדיין נשאר משפט סיום מנצח, נפוץ מאוד אצלנו לכל ויכוח, למרות שזה לא אומר דבר. בכל שנותיי כבוגר, לא הזדמן לי מעולם, לקרוא ידיעה בעיתון בנושא שהתמצאתי בו לפני ולפנים, ושהידיעה תהיה מדויקת, לא מגמתית, שהיא לא תכלול המצאות של העיתונאי בתוך הכתבה, מחד גיסא והתעלמות מאינפורמציה רלוונטית שלא התאימה לו, מאידך גיסא. המגמה לצערי בתחום הזה היא מגמת ירידה".
אחת הבעיות, לדברי פרופ' כשר, ששימש יו"ר ועדת האתיקה של מועצת העיתונות, היא שלוועדת האתיקה "אין שיניים" ואין יכולת אכיפה כלפי העיתונאים. לדבריו, אין די בקיום קוד-אתי, חשובה היכולת להפעילו ולהטמיעו.
חתן פרס "מגן השקיפות" בקטגוריית התקשורת, אמנון אברמוביץ', אמר בנידון: "התקשורת זה מונח כולל, כמו סנדוויץ' עם ריבה וסחוג כי היום בדרנים ועיתונאים קוראים לעצמם תקשורת. מטרידה אותי סוגיית תשתית הידע הרעועה עליה נשענים עיתונאים רבים. המשאבה הזו, המכונה התקשורת, קולטת בשנים האחרונות את כל מי שעבר בסביבה ראה אור ונכנס, כמו שכתב מישהו, 'כולם היו עיתונאים חוץ מנעמי וגם היא היתה מזכירת המערכת'. השאלה השנייה המטרידה אותי, היא מיהו בעל כלי תקשורת ולא אסקור את השמות בגלל החגיגיות אבל התוצאה ידועה".
