ראשית, וידוי מפיו של אמנון דנקנר: "הבית שבו גדלתי היה בית גזעני במובן הכי פשוט. כמו הבתים האלה (של פליטי השואה). והייתה טינה גדולה, ולעג, והתרחקות ממי שנחשבו נחותים: אלה היו המזרחיים. אז קראו להם "פרנקים". הם לא כמונו- כי הם אחרים. הם פרימיטיביים, הם לא מחונכים, לא משכילים, לא הגונים, פליליים, בטלנים, משחקים שש-בש, שותים עראק". (אמנון דנקנר באוזני ארי שביט, 09.03, בערוץ הראשון).
"ומה מזה קיבלת"? שאל שביט. תשובה: "אני לא קיבלתי את זה, אבל כשאתה לא מקבל את זה, זה לא אומר שזה לא מחלחל". ואם היו מבין הצופים שלא ממש הבינו עד לאן הגזענות של הורי אמנון הגיעה, שימו לב למונולוג הבא: "הגיע המצב לידי כך, שאחותי הודיעה שהיא מבקשת להינשא לאדם בלתי אשכנזי בעליל. אמי ואבי צלצלו לכל הקרובים והמכרים ואסרו עליהם לבוא לחתונה, ואחותי המסכנה התחתנה בלי משפחתה- חוץ ממני". לא הייתי מביא את הציטוט הזה, אלמלא ידעתי שמדובר בתופעה רחבה.
שורות אלה עניינן "גזענות". התקשורת הישראלית "חוגגת" בימים אלה שני פסטיבלים תחת הכותרת "גזענות". הפסטיבל הראשון נוגע להפרדה שעשו מנהלי בי"ס "למרחב" בפ"ת, בין תלמידות "רגילות" לתלמידות ממוצא אתיופי. והפסטיבל השני נוגע לסקר שבו "התברר" שיש במדינה - שומו שמיים- שנאה בין יהודים לערבים.
גזענות היא נושא טעון ומורכב. מדובר במחלה חברתית עולמית שמקורה בחשש טבעי מערבוב בין קולקטיבים. במרבית המקרים, החשש הזה, יש לו ביסוס. בישראל, גזענות בין קולקטיבים יהודים- מסוכנת. היא עלולה להחליש את הלכידות, לפורר את החברה ולחזק את תחושת הניכור. במקרים קיצוניים, זה עלול להתפתח לאלימות קשה. ילדים אתיופיים שחשים מושפלים ודחויים, עלולים לכשיתבגרו, לפתח זעם שסופו כליאה.
אין דין שנאה בין יהודים ליהודים, כדין שנאה בין יהודים לערבים. מי שיטען שזה אותו דבר, הינו צבוע, מתחסד ו/או טיפש. בין היהודים ישנו מכנה משותף רחב. בין יהודים וערבים יש מתח לאומי ומדיני, שגובה מחיר דמים. יהודי שרואה בדמיונו את סוף הסכסוך בינינו לבין הפלשתינים, יחשב ע"י רבים, כמי שצורך את אותו החומר שמר שמעון פרס מסניף בטרם יתראיין באחד מכלי התקשורת.
אסור היה להורים של דנקנר להביט במזרחיים במבט סטיגמטי. מותר להם להעדיף חתן אשכנזי לביתם על חתן מזרחי, בדיוק כמו שמותר להורים של מאיר כהן (שם בדוי) להעדיף לבנם כלה יהודיה כשרה על שיקסה, בדיוק כמו שלהורים של ענת לוי (שם בדוי) מותר להעדיף חתן דתי על חילוני. ולהורים של נבילה מותר להעדיף חתן מוסלמי דתי, על מוסלמי חילוני, דרוזי או יהודי. נקודת המוצא האינסטינקטיבית של ההורים- כל הורים- היא טובת ילדיהם. אין זה אומר שהם לא טועים.
המדינה זה סיפור אחר. לה אסור להעדיף אזרחים עם צבע עור מסוים, על אזרחים עם צבע עור אחר. לדעתי הפרטית, מותר למדינה (ואפילו חובה!) להעדיף את אלה מבין האזרחים ששרתו בצבא (או שירות לאומי), על אלה שהשתמטו.
אני נגד התבוללות, ונגד זוגיות בין יהודים לערבים. האם פירושו של דבר שאני גזען? יש שיגידו שכן! עמוס שוקן, המו"ל של הארץ יגיד אפילו שאני נגד השלום, שהרי לדידו, השלום בינינו לבין הפלשתינים ייכון, רק אם נתערבב בקשרי נישואין. תנו לנו - כך הוא בטוח- שלושה דורות של נישואין מעורבבים, והשלום יגיח מעצמו מתוך הרחם המשותף.
התחלנו בדנקנר ונסיים בשותפו לפאנל "מועצת החכמים" טומי לפיד. כשהוא מביט במראה, הוא רואה ליבראל נאור. כשאלי ישי מביט בו, הוא רואה גזען אנטישמי. אנחנו רואים גזען נאור. יש דבר כזה "גזען נאור", וטומי לפיד הוא ההוכחה...
