המטרה תושג

כבוד נשיא המדינה, מר שמעון פרס, גברתי יושבת-ראש הכנסת, הגברת דליה איציק, ראשי ממשלה לשעבר מהארץ ומחו"ל, שרים מן הארץ ומחו"ל, גבירותי ורבותי, חברי הכנסת, שגרירים, הנשיא המייסד של המרכז הבין-תחומי, פרופסור אוריאל רייכמן, יושב-ראש מכון אדלסון ללימודים אסטרטגיים, מר נתן שרנסקי, יושב-ראש הכנס, הפרופסור עוזי ארד, משפחת רגב, מכובדי כולכם, כשנה לפני קום המדינה, ערך דוד בן-גוריון סמינר ארוך לאפיון האתגרים העומדים בפני הצבא של המדינה היהודית העתידית. מסקנתו הייתה ברורה - העימותים הבאים בין היהודים לשכניהם לא ידמו עוד לעימותים הקודמים של שנות העשרים והשלושים. בן-גוריון הציג לפני מפקדי "ההגנה", הצבא שבדרך, את התמונה כפי שהוא תפס אותה ואני מצטט: "אני יודע שאני אומר דברים קשים מאוד. בלבי מסקנות יותר קשות, ואני אומר כאן את המינימום... צריך להתחיל את כל העניין כמעט מחדש, כי החזית הולכת ונעשית רצינית, ואין היא יותר חזית של שודדים... יש עולם ערבי מאורגן, מדינות, צבא, ארגונים...". הלקחים שנלמדו ממלחמת לבנון השנייה וניתוח עדכני של הסביבה האסטרטגית של ישראל מובילים למסקנה דומה כי לפנינו מזרח תיכון העובר תהליכי שינוי עמוקים. מפת האיומים וטיבם משתנה כל העת. שינויים אלו מצביעים על אפשרות לעימות ביותר מזירה אחת במקביל. צה"ל חייב להיות ערוך למתן מענה לכל הסלמה, והוא אכן ערוך, ובמקביל להיערך מבעוד מועד כדי לממש את ייעודו - להבטיח את קיומה של מדינת ישראל, את הגנת גבולותיה, ריבונותה ואת שלום אזרחיה, בכל מציאות של הסדר או בהיעדרו. הסדרים ביטחוניים איתנים חייבים להיות מונחים היטב בבסיסו של כל הסכם. רק אלו יהוו רשת ביטחון לשלום וליציבות וימנעו חיכוכים אפשריים עתידיים. אם לפני 60 שנה נדרש הכוח המגן העברי להשתנות כדי להתמודד עם צבאות, הרי כיום נדרש צה"ל להתמודד עם שינויים לא פחותים-צבאות שחלקם מצוידים ביכולות להשמדה המונית, ועם ארגוני טרור וגרילה שחלקם מונע ממניעים דתיים פונדמנטליסטיים, הנהנים לא אחת גם מתמיכה מדינתית. במסגרת כלל העימותים האפשריים, קיים מכנה משותף אחד לפחות, ולפיו בכל סוג של עימות, האיום על העורף גובר ובכך העורף הופך להיות חלק בלתי נפרד מהחזית. ראינו זאת במלחמת לבנון השנייה, ואנו רואים זאת מדי יום ביישובי עוטף עזה. מדובר במאמץ מחושב של האויב להכניס את האזרחים למשוואה הכמו צבאית הזו על-ידי ירי טילים ורקטות לטווח ארוך. פיתוח הירי תלול המסלול וירי הקטיושות והקסאמים התחזק לאור העובדה שבכל עימות צבאי של פנים אל פנים-פגישה ישירה, בו נדרשו לוחמי צה"ל להתמודד עם מחבלים מן החיזבאללה, החמאס ואחרים, יצאו לוחמי צה"ל כשידם על העליונה. עובדה זאת הביאה ומביאה לכך שאויבנו מנסים לעקוף את המפגש עם חיילי צה"ל ולפגוע במה שנקרא "הבטן הרכה" של ישראל. ואכן, ירי הקסאמים מרצועת עזה אינו פוסק. תושבי האזור חיים מזה מספר שנים, תחת ירי טילי הקסאם. שגרת היום השקטה של תושבי המדינה אינה מנת חלקם של תושבי שדרות ויישובי עוטף עזה. מכובדי, אני מבקש לספר לכם כי מדי יום ומדי לילה מתקיימות פעולות צבאיות רבות מן האוויר, מן הים ומן היבשה נגד ארגוני הטרור על-מנת לצמצם ככל שניתן את ירי רקטות הקסאם. בפעולות אלה אנו מצליחים לפגוע משמעותית גם בתשתיות ארגוני הטרור ולגבות מחיר כבד ממבצעי השיגורים ומשולחיהם, אך למרות זאת המענה איננו שלם. צה"ל משקיע בפעילות נגד הטרור ברצועת עזה וביהודה ושומרון אמצעים ומשאבים רבים. כמעט מדי שבוע אני נמצא ברצועת עזה, משוחח עם חיילים ומפקדים שומע ומשמיע. הזדמן לי גם להצטרף לא אחת לפעילות בתוך השטח על-מנת לאמוד מקרוב אחר דרך ושיטות הפעילות. כרמטכ"ל צה"ל אני גאה לקבוע כי כל מי שסבר כי פוחת והולך הדור, טעות בידיו. בלחימה ברצועת עזה ובאזורים נוספים פועלים טובי המפקדים והחיילים תוך שהם מונעים מתחושה של שליחות ומשוכנעים בצדקת הדרך. אני רוצה מכאן, הערב, לפנות לתושבי שדרות ויישובי עוטף עזה ולומר להם: עמידתכם האיתנה מהווה לנו מופת ויש בה כדי לחזק את יכולתנו מול הקמים עלינו. אני מבטיח בשם צה"ל כי נמשיך ונעשה ככל שיידרש על-מנת להחזיר את השקט והביטחון. נפעל בתבונה, בשיקול דעת ובאחריות, לא ניתן לרגש להוביל אותנו אלא למידת האחריות הנדרשת. גם אם הדבר ייקח זמן, הרי שלבסוף המטרה תושג. אדוני הנשיא, גברתי יושבת ראש הכנסת, מכובדיי כולם, תהליך אזורי מדאיג נוסף הוא ההתקדמות לעבר חציית הסף הבלתי-קונבנציונאלי שמובילה אירן. מציאות של אירן גרעינית תציב איום על מדינת ישראל, אך גם על המזרח התיכון כולו ולמציאות שכזו לא נוכל להסכים. אל מול מציאות מורכבת זו נערך צה"ל לאתגרי העתיד תוך עיסוק בכל הנושאים המרכזיים, וביניהם הפקה ויישום לקחי מלחמת לבנון השנייה, התעצמות באמצעי לחימה חדשים, אימונים, מוכנות ללחימה, איכות כוח האדם וטיפוחו, הכשרת שדרת הפיקוד ועוד. כל אלו מכונסים בתוכנית הרב-שנתית "תפן" שסיכמנו לאחרונה, המהווה את הדרך ואת הכיוון לחומש ולעשור הקרוב. תוכנית "תפן" היא תוכנית המבשרת בנייה, התחדשות, התעצמות והערכות לאתגרי העתיד.

צבא העם

מכובדיי, לא אחת אני נשאל על-ידי אזרחים את השאלה המלווה את עמנו מזה שנים רבות "הלנצח נאכל חרב?". תשובתי לשאלה זו ברורה וחד-משמעית: על-מנת להבטיח את קיומה של מדינת ישראל כמדינה עצמאית, דמוקרטית ומשגשגת, יהא עלינו להבטיח את היותו של צה"ל צבא גדול, חזק, איכותי ומרתיע. אנו זקוקים לצבא שכזה בכדי להתמודד עם קשת העימותים המורכבים ולהשיג הרתעה והכרעה מהירה בכל עימות. על-מנת לעמוד בשליחות העם במשימת הביטחון זקוק צה"ל לאמון ולגיבוי מן החברה הישראלית, שבשמה ובשליחותה הוא פועל. עלינו לדעת ולהפנים כי טרם הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. עוצמתו וחוזקו של צה"ל הם ורק הם יאפשרו את השלום בינינו לבין המדינות השכנות לנו. צה"ל הוא צבא העם. 60 שנה לאחר קום המדינה שירתו בו כבר שלושה דורות, סבים, אבות ובנים, אשר נשאו בנטל של ההגנה על המדינה, דור דור בתורו. אני מאמין שזו עדיין משימת הדור. מהיכרותי עם הנוער ועם המשרתים כיום בצה"ל, אני יודע כי אין הבן מרגיש פחות שליחות, נאמנות או מחויבות מן הסב. משרתים היום בצה"ל מרב ומיטב בני ובנות הנוער של מדינת ישראל הרואים בשירות ערך, והם חדורי תחושת שליחות ונכונות לתרום. יעידו על כך נושאי העיטורים מהמלחמה האחרונה. יעידו על כך הלוחמים בסדיר ובמילואים הנמצאים כעת על גבול רצועת עזה ובתוכה ובעומק ערי הגדה. יעידו על כך הלוחמים בצפון, לוחמי חיל הים השומרים על חופינו, וטייסינו המשגיחים מעל. עם זאת, בראייה ארוכת טווח על כולנו להיות מוטרדים מהשחיקה בערך השירות. ראוי שחובת השירות בצה"ל, בסדיר ובמילואים תהפוך להיות נורמה חברתית, זכות ותכלול את כלל האוכלוסיות. כמענה לאוכלוסיות שאינן מתגייסות, יש להרחיב את השירות הלאומי, ובכך לצמצם את הפער בין אלה שמתגייסים ומוכנים לסכן ואף להקריב את חייהם למען בטחון המדינה לבין אלה שלא. אנו זקוקים לעם ישראל כשם שעם ישראל זקוק לצה"ל, ואנו זקוקים להתגייסות מלאה של החברה על-מנת להתמודד עם אתגרי העתיד. במיוחד כעת, על-רקע הירידה בנתוני הגיוס בשנים הקרובות, אנו מחויבים בצה"ל להיאבק על כל מתגייס ומתגייסת. מדינת ישראל תצטרך בשנים הקרובות להמשיך ולגייס את מיטב אנשיה לצה"ל, ובעיקר למערך הלוחם. אין מודל אחר בר-מימוש לצה"ל. כחלק מגישה זו נפתחים וימשיכו להיפתח יותר ויותר תפקידים לנשים בצה"ל, נמשיך לבצע את השליחות הלאומית של הטיפול באוכלוסיות העולים, בקליטת אוכלוסיות מיוחדות לשירות בצה"ל, במלאכת החינוך והנחלת הערכים. גם היום, עבור רבים מהמתגייסים מהווה השירות בצה"ל את התחנה האחרונה בתחומים כמו חינוך, ידיעת הארץ, אהבת הארץ, שפה, השכלה ועוד. הצורך להשקיע מאמצים בכל אלה הם צורך לאומי שאינו מוגבל לצה"ל בלבד. נדרשים אליו גם קובעי המדיניות במדינה וגם בחברה הישראלית. על החברה מוטלת אחריות וחובה לחנך ולפעול לשירות משמעותי בצה"ל. אני מברך על השיח הציבורי שנוצר לאחרונה סביב ערך השירות, גינוי ההשתמטות, ההגשמה העצמית, השליחות וההתנדבות.

האיכות האנושית

ההיבט החשוב ביותר בכל הקשור לביצור ולפיתוח עוצמתו של צה"ל לעתיד הוא האיכות האנושית של המשרתים בו. האנשים הם בסיס עוצמתו של צה"ל. רק בעזרת החברה בישראל נוכל להחזיר עטרה ליושנה. המשרתים בצה"ל צריכים להיות גאים לשאת על כתפיהם את שליחותם מטעם המדינה. רק במאמץ משותף נחזיר להם את הגאווה והכבוד שבשירות, הוקרת החברה את לוחמיה ומגניה והאמון בהם יעודדו אותם להיות מפקדים בצה"ל ולהמשיך להוות את כוח המגן לעצמאות מדינת ישראל. לפיכך אנו מחויבים לטפח, להוקיר ולתגמל את מי שנושא בנטל: אנשי המילואים, אנשי צבא הקבע, עובדי צה"ל וחיילי החובה. עלינו לפעול לגיוס ולהשארה של המצטיינים, למיצוי מיטבי של השירות בצה"ל. המערך הלוחם בסדיר ובמילואים הוא האפיק החשוב ביותר להשקעה. לאור הצורך לבסס את מוכנותו של צה"ל לתרחישי עימות מגוונים, נמשיך גם בשנים הקרובות לפעול להעלאת כשירותו ומקצועיותו של מערך המילואים. כוחות המילואים מהווים את בסיס עוצמתו של הצבא, מחזקים את כושר עמידתו, את יכולת הלחימה שלו, ועלינו לנהוג במערך המילואים לפי העיקרון "נאה דורש - נאה מקיים": נשאף ככל האפשר לגייס את אנשי המילואים לצורך אימונם והכנתם לשעת מבחן, לרבות השתתפותם במשימות הביטחון השוטף. לצד זאת נעשה ככל יכולתנו, ביחד עם החברה הישראלית, כדי להבטיח תמורה לאלה הנכונים בכל עת לעזוב את הבית, המשפחה, לימודים ועבודה לטובת מדי ב', סרבל, אפוד ונשק. התרומה הרבה, הנכונות וההירתמות של אנשי המילואים מצביעות על חוסנה של החברה הישראלית. סיפורו של לוחם המילואים, רב-סמל ראשון אהוד אפרתי ז"ל, לוחם חטיבת הצנחנים במילואים אשר נפל בעת פעילות מבצעית בדרום רצועת עזה רק בחודש אוקטובר האחרון, ושבמהלך חייו לא החסיר ולו יום מילואים אחד - הוא ביטוי מובהק לכך שעוד יש אנשים אשר עבורם השירות בצה"ל הוא ערך עליון, חובה ושליחות למען קיומה של מדינת ישראל. במותו הותיר לנו אהוד מורשת של נחישות, אמונה, הזדהות עם המשימה ונכונות להקרבה במערכה הזו על ביטחונה ועל קיומה של מדינת ישראל. זכרו של אהוד הואֹ עדות למי שבחר לשים את טובת המדינה מעל טובתו האישית. אהוד ז"ל איננו היחידי, שורותינו חסרות עד מאוד. אנו נמשיך ונושיט יד תומכת ומחבקת למשפחות השכולות. הן חלק ממשפחת צה"ל המורחבת. זכר בניהן ובנותיהן הנופלים מלווים אותנו מדי יום בפועלנו לבטחון המדינה, והם לנו למצפן ומצפון. נושיט כתף חמה ואוהבת לאחינו, פצועי צה"ל, ונמשיך בהשלמת המשימה של החזרת השבויים והנעדרים, חברינו, חיילינו, הביתה. אנו נמשיך ונפעל לחיזוקו של צה"ל להבטחת עתידה והגנתה של מדינת ישראל. זוהי מחויבותנו למדינת ישראל ולחברה הישראלית- ובה נעמוד. תודה על ההקשבה.