מול שדה התעופה הפרטי של משפחת המלוכה באבו-דאבי נמצאת משתלה עזובה. מדובר בשטח של חול המשתרע על פני 1,600 אקרים (7,136 קמ"ר), ומעט העצים שניצבים שם רק מבליטים את השממה. הגדר שנבנתה סביב החלקה מרמזת על תוכניות בנייה - מהנדסים מתכוננים להקים בשטח זה קולטי אנרגיה סולרית על גבי לוחות בטון. קולטים אלו אמורים לספק אנרגיה לעיר שעתידה לקום מהשממה ולאכלס 100 אלף תושבים. אפילו בעבור אמירות שידועה בעושר האינסופי שלה, מדובר במטרה שאפתנית: להקים את המטרופולין הראשונה שלא תפלוט מולקולה אחת של דו-תחמוצת הפחמן, שהיא הגורם העיקרי להתחממות כדור הארץ.
זה קצת אירוני שהעיר האקולוגית שלא תצרוך נפט תקום דווקא במפרץ הפרסי, מקום בעל עתודות נפט עצומות. אבו-דאבי לבדה מחזיקה בעתודות נפט בשווי 100 מיליארד דולר. הפרויקט שתוכנן על-ידי משרד אדריכלים לונדוני, פוסטר ושות', מהווה רק חלק מהתוכניות של אבו-דאבי. האמירות מזרימה מיליארדי דולרים לטכנולוגיות של אנרגיה חלופית, ולמעשה תומכת בתעשיות שמתחרות בשוק הנפט.
סולטן אל-ג'אבר, מנכ"ל הארגון הממשלתי שאמור לקדם את היוזמה של העיר האקולוגית, טוען שמדובר בתכנון חכם. אחרי הכול, אפילו רזרבות הנפט של אבו-דאבי ייגמרו יום אחד: "מה יותר יועיל לאבו-דאבי מאשר השקעה של רזרבות הנפט במשהו שיעניק לה אפשרות להנהיג את המזרח התיכון, ואולי אף את העולם כולו בעתיד?"
מיזוג אוויר טבעי
פרויקט העיר הירוקה באבו-דאבי מכונה 'מסדאר' ('מקור' בערבית), שם שמרמז על השמש כמקור אנרגיה. גם העיר עצמה תיקרא 'מסדאר', והיא תהיה שילוב של "לילות ערב" (אוסף של סיפורים ערביים מסורתיים) עם 'משפחת סילוני' (תוכנית אנימציה על משפחה שחיה בעתיד הרחוק). העיר תיבנה בסגנון ערבי-מסורתי מבחינה ארכיטקטונית. לצד המבנים המסורתיים יוקמו תחנות רוח שינתבו את האוויר ברחבי העיר וייצרו מעין מערכת אוורור טבעית. בחצרות יוקמו מזרקות שיתיזו מים, במטרה להעלות את הלחות באוויר, כמו בערים העתיקות. הבנייה תהיה צפופה והרחובות צרים, כדי להפחית את הביקוש לקירור בימי הקיץ החמים, כשהטמפרטורות יכולות לטפס עד 48 מעלות. במקביל, יותקנו מערכות קירור מתקדמות וטכנולוגיות מובילות אחרות.
"אנחנו מציבים את הסטנדרטים הגבוהים ביותר כבר מההתחלה", מסביר אל-ג'אבר. המקור העיקרי של האנרגיה יגיע מהשמש ולא מהרוח. מדובר בבחירה הגיונית, מאחר שהשמש באזור קודחת רוב שעות היממה, ולעומת זאת יש מעט מאוד בריזה. המבקרים בעיר החדשה יחויבו להחנות את רכביהם מחוץ לחומות העיר. בתוך העיר יהיה אפשר ללכת ברגל, לרכוב על אופניים או לנסוע במכוניות קטנות ללא נהג, שייסעו בשבילים תת-קרקעיים.
אבו-דאבי שואפת להרבה מעבר להקמת העיר הירוקה הזו. האמירות השקיעה כ-250 מיליון דולר בחברות לאנרגיה סולרית, חברות למחזור מי שפכים וחברות "ירוקות" אחרות כמו סגווי, חברה אמריקנית שמייצרת רכינועים - כלי תחבורה בעל שני גלגלים. בעתיד תוקם קרן בסכום של מיליארד דולר, שיופנה לפיתוח העיר.
ג'ון בראון, מנכ"ל לשעבר של בריטיש פטרוליום וכעת שותף בריוורסטון הולדינג , נפגש בחודש שעבר עם הפקידים האחראים למסדאר, העיר הירוקה החדשה. ריוורסטון הולדינג היא חברת השקעות ניו-יורקית המתמקדת באנרגיה, ולכן יש לה עניין לשתף פעולה עם הקרן. החברה עובדת עם ענקית ההשקעות קרליל גרופ, ש-7.5% ממנה הם בבעלות מובדלה דיבלופמנט - הזרוע של הממשלה שהשקיעה בפרויקט ויזמה את הקמתו.
אל-ג'אבר רוצה שהישגיה של אבו-דאבי יבלטו משלב המחקר ועד שלב הייצור, והדבר עשוי בהחלט למשוך את תשומת הלב של חברות אנרגיה אלטרנטיבית המחפשות משקיעים. הפקידים הבכירים במסדאר אומרים שהם קרובים לסגירת עסקה בשווי 500 מיליון דולר לייצור קולטי אנרגיה סולרית דקים במיוחד, שהם זולים יותר מהמודלים המסורתיים. מפעל דומה יוקם בגרמניה, מרכז תעשיית האנרגיה הסולרית. מפעלים אלו מהווים את תוכניות הייצור הראשונות של העיר, מבין תוכניות ייצור כוללות בשווי של 2 מיליארד דולר. מתוך הסכום הזה, תצטרך העיר החדשה לשלם מיליארד דולר על אספקה של 300 מגה-וואט אנרגיה סולרית.
היתרון ביוזמה הירוקה החדשה הוא יצירת מקומות עבודה חדשים הנחוצים לאוכלוסיה הקטנה באמירות, הכוללת 1.8 מיליון איש וצומחת במהירות. השייח'ים ושותפיהם סבורים שהסיוע במלחמה בהתחממות הגלובלית היא מטרה חשובה מאוד. אבו-דאבי גם תזכה בהערכה על הפעילות הירוקה שלה בוועידת העולמית לאנרגיה עתידנית, שתתקיים בינואר 2008 ותימשך שלושה ימים.
לצד ההצלחות יש גם אתגרים לא מעטים בדרך. השאלה הגדולה היא אם ניתן יהיה לשכנע מספיק מדענים, מהנדסים ויזמים להגיע לאבו-דאבי ולהשקיע בה. באוכלוסיה המצומצמת של האמירות לא קיים כוח האדם הדרוש לפיתוח תעשיה של טכנולוגיות מתקדמות. ללא הון אנושי חזק, המאמצים להקמת מסדאר עלולים להיכשל, כמו פרויקטים רבים בעולם הערבי: בניינים מרהיבים שמעט קורה בהם בפנים.
התחרות רק מדרבנת
מומחים סבורים שאבו-דאבי תצליח לממש את חזונה, והדבר יביא לתוצאות חיוביות. רון פרניק, ממייסדי קלין אדג', חברת ייעוץ הממוקמת בסן פרנסיסקו ובפורטלנד, טוען כי "לקחים רבים יילמדו" מהמאמצים לבנות עיר ירוקה. פרניק מציע שפירות עמלה של אבו-דאבי ייושמו בסין, שמדי שנה בונה כמות אדירה של בניינים שמשתווה לפעמיים מנהטן.
היוזמה החלה בשנת 2004, כאשר יורש העצר, מוחמד בן-זייד אל-נאייאן, ביקש מעוזריו להעלות רעיונות כיצד ניתן להעיר את אבו-דאבי מתרדמתה ולגוון את כלכלתה. זו הייתה גם הזדמנות "לגנוב" מעט מגדולתה של השכנה המתחרה דובאי, שבניגוד לאבו-דאבי משקיעה הרבה בשירותים פיננסיים. באבו-דאבי רשמו ניצחון ראשון על דובאי, כאשר הצליחו לשכנע את זמר הפופ האמריקני ג'סטין טימברלייק לבטל הופעה שהתכוון לערוך בדובאי, ובמקום זה הופיע באבו-דאבי ב-7 בדצמבר. האירוע נערך בחסות היוזם של מסדאר.
אבו-דאבי, שמשתוקקת למשוך אליה מוחות מבריקים, החליטה גם לייסד במסדאר אוניברסיטת מחקר קטנה בשם 'מכון מסדאר'. ההתמחות במכון תהיה בטכנולוגיות חדישות, והוא נתמך על-ידי מכון מסצ'וסטס לטכנולוגיה (MIT). האוניברסיטה מתכננת בסתיו 2009 לפתוח את שעריה ל-100 סטודנטים ו-30 חברי סגל. את מערכת השעות באוניברסיטה בונה מכון מסצ'וסטס לטכנולוגיה, ובראש הפקולטה יעמוד ראסל ק. ג'ונס, הנשיא לשעבר של אוניברסיטת דלוור. ג'ונס, שהחליט לשוב ולעמוד בראש אוניברסיטה בגיל 72, אומר שהוא רוצה לעזור במציאת פתרון ל"אחת הבעיות הקשות והחשובות ביותר של זמננו".
