X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
כתבתם של רז שכניק וחגי אוזן "מילים ולחן: למי אכפת" במוסף סוף השבוע בידיעות אחרונות האירה מחדש תופעה עצובה ומוכרת לרובנו הכתבה מתארת הפרות בוטות של זכויות יוצרים, בממדים עצומים מעבר לכל דמיון
▪  ▪  ▪

כתבתם של רז שכניק וחגי אוזן "מילים ולחן: למי אכפת" במוסף סוף השבוע בידיעות אחרונות (08.02.08, האירה מחדש תופעה עצובה ומוכרת לרובנו. יש לנו פה בעיה עם יצירה מקורית. גם במוזיקה, אולי במיוחד במוזיקה. לצרכן וגם ליוצר. בהתחלה, הצורך ביצירת מסד תרבותי משותף בזמן קצר, עודד הלבשתם של טקסטים עבריים על גבי לחנים של שירים רוסיים ושנסונים צרפתיים. בהמשך, ז'אנר חדש מגיח ומשקף תזוזות חברתיות, אז מעתיקים מוזיקה מאיפה שרק אפשר, במסווה של בחירה טובה והכרות עם המוזיקה העממית של האזור. ומהרגלים רעים קשה להיפטר: אז גם איל גולן, אפילו חווה אלברשטיין, שלא להזכיר את סיפור הפלגיאט העצוב של נעמי שמר.
הכתבה מתארת הפרות בוטות של זכויות יוצרים, בממדים עצומים מעבר לכל דמיון. ברוב המקרים המפורטים, לא מדובר בפלגיאט מוסיקאלי, כיוון שהיצירות הגזולות לא יוחסו למלחין ישראלי כזה או אחר, אלא בהפרת זכות יוצרים בלבד. הן הפרת זכות היוצרים המוסרית של היוצר המקורי, אי מתן קרדיט, והן הפרת זכות היוצרים "הכלכלית". לכן, לא מדובר רק בשאלה של תשלום תמלוגים ראויים. הפרת זכות יוצרים מעלה ספקטרום רחב יותר של שאלות וקוראת למלאכת איזון אינטרסים מורכבת יותר.
קשה לתאר כיצד פרסום שמות יוצריהם המקוריים של השירים השונים מלכתחילה, היה משפיע על תהליכי הקבלה והביקורת של השירים ה"מעוברתים". אלו אינטרסים כלכליים ואומנותיים נפגעו כאשר ייחסנו את "חד-גדיא" של חווה אלברשטיין למלחין איטלקי עממי, או כאשר מבצעים ויוצרים במוזיקה המזרחית רכבו על לחנים שכבר הוכיחו את עצמם כלהיטים במדינות שכנות.
הטענה החוזרת כאילו לא היתה מודעות לעובדה שמופרות זכויות, אינה רלוונטית ולא תועיל. דיני זכויות היוצרים אינם מתעניינים ביסוד הנפשי לעניין הפרת זכויות שכזו. אפשר לשאול את ג'ורג' הריסון: למרות שביהמ"ש הפדראלי בארה"ב קיבל את עדותו, לפיה לא העתיק את שירם של השיפונ'ס He’s So Fine, כשיצר את להיטו הגדול ביותר My Sweet Lord, חוייב הריסון לשלם פיצויים של למעלה מחמישה מיליון דולר בשל הדמיון המוחלט בין הלחנים של שני השירים.
שימוש בלחנים תוך שינוי "אומנותי" כזה או אחר, אדפטציה מקורית או שאילתם כמקור השראה בלבד ולא ע"י העתקה וורבטינית, היו מכניסים אותנו לשטח האפור והאמורפי של הוכחת "דמיון מהותי" בין הלחנים. במקרה כזה, קשה לראות את מי מהמלחינים הזרים טוען להפרת זכויות היוצרים שלו.

ההבדל שבין העתקת שיר לקאבר

בהקשר זה, מעניין להזכיר הוראה בחוק זכות יוצרים הישן המכונה "רישיון כפיה" – אשר מתירה הקלטה של גרסת כיסוי לשיר ("cover"). כלומר העתקה של מוזיקה לצורך יצירת הקלטה חדשה, לא מהווה הפרה של זכות יוצרים ואינה מחייבת קבלת הסכמה מהמלחין המקורי. כל מה שנדרש זה הודעה מוקדמת למלחין המקורי ותשלום תמלוגים ראויים. רישיון הכפייה עורר ביקורת רבה בספרות, הן המוסיקולוגית והן המשפטית. ההשפעה של הוראת החוק על ההתפתחות של סגנון מוסיקאלי ועל האסתטיקה של המוזיקה, ריבוי גרסאות הכיסוי על חשבון יצירה מקורית, וחוסר האונים של היוצר המקורי למנוע "הרס אומנותי" של יצרתו ע"י פרשנויות וגרסאות לא ראויות בעיניו, היו המוקד לביקורת שכזו. מנגד, טוענים המצדדים, תולדות המוזיקה המערבית והחוץ מערבית מוכיחות את החיוניות הרבה שיש באפשרות הנתונה ליוצר מאוחר ליטול מיצירתו של קודמו ולהעניק לה פרשנות אישית ומעודכנת משלו.
גם חוק זכות היוצרים החדש (2007) מכיל הוראה דומה. בשני הבדלים ראויים לציון. האחד, יצירת גרסת כיסוי אינה מותרת לצורך פרסומת מסחרית. תם עידן ההקלטות המחודשות של שירים לצורך שילובם בפרסומות (אחת הדוגמאות המזעזעות ביותר הינה "777" של מפעל הפיס מלפני כמה שנים). המפרסמים יצטרכו לשלם דמי שימוש לחברות התקליטים או להלחין "sound alike", אם כי במשנה זהירות - ראה למשל השיר שיצרו פרסומאים באנגליה במסגרת פרסומת לאחת מחברות הקפה המובילות אשר נקבע כי הוא מפר את הזכויות בשיר Martha של טום וויטס.
הבדל משמעותי נוסף, הוא שההסדר חל לגבי זכות העתקה בלבד, ואינו גורע מזכויות אחרות, כגון זכות הביצוע הפומבי, ההשכרה, השידור וכיוצא באלה. בנוסף, בעוד שהצעת החוק המקורית אסרה ביצוע כל שינוי בשיר המקורי, הותרו, לאחר דיונים בוועדת הכנסת, שינויים הנובעים מעיבוד היצירה.
יחד עם זאת, יש לזכור שגם יצירת גרסת כיסוי לשיר מבלי לייחס את הלחן למלחין המקורי וליתן לו הודעה מתאימה עולה כדי הפרת זכות יוצרים.

פרופיל משרד: אלישע חקק, עו"ד
אלישע חקק, עו"ד ומוסיקולוג, מומחה לדיני קניין רוחני ומשפט מסחרי, כותב דוקטוראט באונ' העברית בנושא זכויות יוצרים, מוזיקה ותרבות פופולרית, ומרצה בתחום.
תאריך:  14/02/2008   |   עודכן:  17/02/2008
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
לי אכפת משוד המוזיקה
תגובות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  כתוב תגובה 
1
smetana and atikva ל"ת
didi  |  14/02/08 23:13
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
קובי לירז
אילו היה דוח וינוגרד סיכום מחלה הכתוב על-ידי רופא, הייתי אומר שיש בו תיאור מלא של השתלשלות המחלה אך רק דבר אחד שכח הרופא לכתוב - שם החולה ושם המחלה. כל מה שרציתם לדעת על מה יש ומה אין בדוח וינוגרד
ד"ר מוטי חיימי
ילדים צעירים הקשורים לשני הוריהם - זקוקים למגע מספק עם ההורה הלא משמורן שלהם ללא פרידות ממושכות לימים רבים בכדי לשמר על יחסים קרובים ובעלי משמעות
גורי גרוסמן
המטיף הסדרתי המוכיח לנו ממגדל השן שלו, הרחק מרסיסי הקאסמים והפצמ"רים, לבו נכמר על פליטי עזה כשנוח לו להתעלם מכך שמזה שישים שנה מנהיגיהם עמלים להנציח את עליבותם ומסכנותם, כשהם משתמשים במצוקתם כנשק פוליטי כדי להצדיק את מאבקם לחיסולה של ישראל
ענבל בר-און
הסברה ישראלית אשר תהווה את העוגן של האינטרסים הישראלים, אף מעבר ל'ביטחוניזציה', תהפוך את החברה שלנו לחברה אשר בה כולם שווים, ולא 'יוצאי צבא בתפקידים בכירים שווים יותר' (ממתינות להם משרות נחשקות בצאתם) וכל השאר - פחות
נרי אבנרי
אירועי אוקטובר, ועוד עשרות אירועים אחרים, היו צריכים להוריד את האסימון בתודעתם של כל היהודים. אלא שאצל (חלק מ-) השמאלנים, האסימון ממאן לרדת. עקב "פגם" גנטי, החריץ המטפורי בתודעתם, צר מדי, ולכן הוא תקוע
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il