בהתחשב בנוכחותה הבולטת של סין במערכת הבינלאומית ובמעמדה הנוכחי במזרח התיכון, נשאלת השאלה איזה תפקיד ימלאו הסינים במזרח התיכון, ובאיזו מידה יושפע המזרח התיכון מסין בעשור הקרוב. אנסה להשיב על שאלה זו תוך התייחסות לארבעה תחומים: אסטרטגית - מקומו של המזרח התיכון במפת דימויי האיומים של סין ויחסה ליריבים גלובליים בו; דיפלומטיה ופוליטיקה - היחסים הדו-צדדיים של סין עם ממשלות מזרח תיכוניות ופעילותה הפוליטית האזורית והבינלאומית; צבאית - מכירות הנשק של סין והרכש הצבאי שלה, והלקחים שהיא מפיקה מהעימותים החמושים במזרח התיכון; וכלכלית - סחר והשקעות הדדיים סיניים-מזרח תיכוניים, יצוא של עובדים סינים ויבוא של מקורות אנרגיה.
1. אסטרטגיה. המזרח התיכון מילא מאז ומתמיד תפקיד שולי עבור סין. במקרה הטוב, הוא היה קשור בעקיפין לתפישות האיומים של סין. המזרח התיכון נחשב תמיד כחוליה בטבעת כיתור פוטנציאלית או ממשית סביב סין העלולה להשפיע על ביטחונה ואולי גם על הישרדותה. כך התייחסו הסינים הקומוניסטים להתקדמות הגרמנית למזרח התיכון במלחמת-העולם השנייה; לבריתות שנכרתו ביוזמת וושינגטון ("ברית בגדד" ו"ברית המרכז" - CENTO); לאחיזה הסובייטית במזרח התיכון ובאפגניסטן (מסוף שנות החמישים ועד סוף שנות השמונים); ולאחרונה, שוב לארצות הברית (על-רקע נוכחותה בעירק, בערב הסעודית ובמרכז אסיה).
נראה, לכאורה, שבייג'ינג מתכוונת - בעקביות ובצורה רשמית - לנסיגה של כל נוכחות זרה במזרח התיכון, בכל זמן שהוא. למעשה, בייג'ינג מעריכה, בצורה בלתי רשמית, את תפקידה של ארצות הברית כתורמת ליציבות יחסית. גישה זו עמדה בראש סדר העדיפויות בשלושת העשורים האחרונים, וברור שהיא תישאר בעינה בעתיד הקרוב ומעבר לו, כל עוד תמשיך סין לשים דגש על צמיחתה הכלכלית ופיתוחה. יחסים טובים עם וושינגטון חשובים לבייג'ינג הרבה יותר מאשר יחסים טובים עם טהרן. מכל מקום, סין אינה נמצאת בעמדה, ומעולם לא הייתה בעמדה, שבה תוכל להרחיק את המעורבות הזרה במזרח התיכון, והיא בשום מקרה אינה נחשבת לתחליף.
2. דיפלומטיה ופוליטיקה. בחמש-עשרה השנים האחרונות מקיימת סין יחסים דיפלומטיים טובים עם כל הממשלות המזרח תיכוניות. נגישות מסוג כזה לכל הצדדים, גם כאלה המסוכסכים ביניהם, היא גם יתרון וגם חיסרון. כדי למנוע ניכור או פגיעה בצד כלשהו, ניסתה סין שלא להתייצב לצדו של אחד הצדדים, ולא לאמץ מדיניות ברורה כל שהיא בסוגיות השנויות במחלוקת ובסכסוכים אזוריים. הסינים נראים - או מעמידים פנים - כאילו אינם מבינים את המורכבויות של הבעיות המזרח תיכוניות. כתוצאה מכך, התנהגותה של בייג'ינג בארגונים בינלאומיים, כגון בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) או במועצת הביטחון של האו"ם, היא התנהגות זהירה מאוד, נוטה להשתמט מהכרעות, להימנע, למתן ולדחות, ולעשות כל מה שניתן כדי לעקוף קבלת החלטה. זה נעשה לא רק כדי לשמור על יחסים טובים עם ממשלות מקומיות (כגון אירן או סודן), אלא גם - ואולי בעיקר -כדי למנוע התגרות בארצות הברית. בייג'ינג מודעת היטב לחוסר האונים הפוליטי שגזרה על עצמה במו ידיה במזרח התיכון. נציגיה אמרו כי לאחר שארצם תצבור כוח היא תהיה פעילה יותר באזור זה, עד כה אין שום סימנים לכך שהמדיניות תשתנה בעשור הקרוב, ובשום מקרה לא בצורה מרשימה.
3. צבא. סין מעולם לא מילאה תפקיד צבאי משמעותי במזרח התיכון, פרט, אולי לשנות השמונים. בשנים אלו הפך המזרח התיכון לשוק היצוא העיקרי של נשק מסין (בעיקר לאירן ולעירק), אבל מאז תחילת שנות התשעים צנחו מכירות הנשק הסיני למזרח התיכון בתלילות, בעיקר בגלל איכותו הירודה של הנשק הסיני, הזמינות של ספקים אחרים, וביקורת הולכת וגוברת מצד מדינות מערביות, בעיקר מצד ארצות הברית. אין לפטור כלאחר יד את תרומתה הצבאית של סין בסוגים מסוימים של נשק (למשל, טילים) ולארצות מסוימות (למשל, אירן). למעשה, טילי שיוט 802-C ונשק סיני נוסף הועברו לחיזבאללה בלבנון (כנראה בלי רשותם של הסינים), והופעלו במלחמת לבנון השנייה. בשנים האחרונות שופר הייצור הצבאי הסיני במידה ניכרת, וייתכן שבעשור הקרוב יימכר נשק סיני קונבנציונלי למדינות המזרח התיכון, ובעיקר לאירן, כסוכנת שלהם כלפי ארצות הברית.
בשנות השמונים נעשה המזרח התיכון, או ליתר דיוק - ישראל, אחד המקורות העיקריים של הספקה צבאית לבייג'ינג. יבוא זה החל להצטמצם מאז תחילת שנות התשעים, בעיקר בגלל הופעתה של חלופה רוסית, וגם כתוצאה מלחצים אמריקניים. בשנים האחרונות נפסקה כמעט לגמרי האספקה הצבאית של ישראל לסין. בלחצה של ארצות הברית הוקם במשרד הביטחון של ישראל אגף חדש לפיקוח על יצוא הנשק, ולכנסת הוגשה הצעת חוק חדשה לפיקוח על יצוא הנשק. קיימת סבירות גבוהה שישראל לא תחדש את מכירות הנשק לסין בעשור הקרוב.
ובכל זאת, למזרח התיכון יש חשיבות צבאית עצומה לגבי סין, כמעבדה ענקית ללוחמה מודרנית, לטכנולוגיה צבאית מתוחכמת ולכלי נשק מתקדמים. הסינים עקבו מקרוב אחרי המלחמות במזרח התיכון, ובייחוד אחר הביצועים האמריקנים שחשפו את יתרונותיהם הצבאיים וגם את חסרונותיהם. השקיפות הנהוגה בארצות הברית מספקת לסין את המודיעין הטוב ביותר, ובחינם. זוהי סיבה נוספת לכך שבייג'ינג לא הטילה וטו על הפעלת כוח בעירק, ותנהג כך גם כלפי מדינות מזרח תיכוניות אחרות, כגון אירן, סוריה וסודן, אם יהיה צורך.
4. כלכלה. חלקו של המזרח התיכון ביחסים הכלכליים הבינלאומיים של סין - ולהפך - הוא חלק שולי בלבד. לדברי התקשורת וכמה "מומחים", המחויבות של סין כלפי אירן מבוססת על תועלת כלכלית. עם זאת, בדיקה מהירה של הנתונים מראה כי חלקה של אירן ביחסים הכלכליים הבינלאומיים של סין הוא בערך 0.6 אחוזים, ובכל זאת, במובן מסוים המזרח התיכון הוא הגורם החשוב ביותר בכלכלה הגואה של סין, והכוונה למקורות האנרגיה. סין החלה לייבא נפט בשנות השמונים, בעיקר מדרום-מזרח אסיה, אבל החל ב-1993, כאשר הפכה סין ליבואנית נפט של ממש, החל הנתח של המזרח התיכון ביבוא הנפט של סין לצמוח והגיע לחמישים-ששים אחוזים, תלוי בשאלה כיצד אנו מגדירים את "המזרח התיכון". לאמתו של דבר, כבר מההתחלה רצתה בייג'ינג לגוון את יבוא הנפט שלה כדי להימנע מתלות גדולה מדי במזרח התיכון. אולם בטווח הקצר, ובוודאי בטווח הארוך, אין תחליף לנפט של המזרח התיכון. הסינים ניסו אומנם לסחוט במהירות האפשרית את עתודות הנפט המוגבלות של מדינות באפריקה, בדרום אמריקה ובמרכז אסיה, אבל המזרח התיכון יישאר, ללא עוררין, מקור האנרגיה העיקרי של סין למשך זמן רב. כמו צרכנים רבים אחרים, התלות של סין בנפט המזרח תיכוני עלולה להגיע לשמונים עד תשעים אחוזים מהיבוא שלה, אבל אולי לא בעשור הקרוב. עם זאת, סין תהפוך בהדרגה למתחרה על הנפט המזרח תיכוני עם צרכנים גדולים נוספים, ובעיקר יפן, הודו וארצות הברית.
לסיכום - על אף שסין הרחיבה את פעילותה הכלכלית הבינלאומית במידה ניכרת, היא עדיין אינה נחשבת למעצמת-על גלובלית, בעלת יכולות פוליטיות וצבאיות. נוסף על כך, להוציא את עניין האנרגיה, למזרח התיכון מעולם לא הייתה עדיפות כלשהי במדיניות החוץ של סין. בנסיבות כאלה, דומה שבייג'ינג מסתפקת במילוי תפקיד צנוע יותר מבלי להתאמץ יותר מדי. מעמדה העתידי במזרח התיכון יהיה תלוי בהתפתחויות שיתרחשו בסין, במזרח התיכון ובעולם כולו. לא סביר להניח שיתרחש שינוי פוליטי שישפיע על השקפת עולמה של סין. צבאה של סין ישתפר, ללא ספק, אולם לא בדרכים שישפיעו על תפקידו במזרח התיכון.
דבר אחד בטוח כמעט לחלוטין: כלכלת סין תמשיך לצמוח. שינויים במזרח התיכון, כמו עיצומים על אירן או אפילו שימוש בכוח כלפיה, יגרמו אולי לשריטות בסין, אך אלה לא יהיו רציניות. הסיבה לכך היא שבייג'ינג הייתה פיקחית במידה מספקת כדי ליצור תחליפים, ובראש בראשונה - ערב הסעודית. במרדף בסיסי אחר יציבות, ברור שבייג'ינג תקדם בברכה את יישוב הסכסוך הערבי-ישראלי-פלשתיני. ולבסוף, תפקידה של סין במזרח התיכון עשוי להיות מושפע מיחסיה עם ארצות הברית. במקרה של הידרדרות היחסים בין סין לבין ארצות הברית, עלולה סין להיות מעורבת יותר בתנאים הפוליטיים והצבאיים במזרח התיכון. אחרת, ככל שהדברים משתנים, כך הם נשארים אותו הדבר.
