יובל רן נחשב בתחילת שנות ה-90 לילד הפלא של שוק ההון המקומי. הוא הקים, בסיוע המשקיע האמריקני יונה גולדרייך, את חברת פריים, שעסקה במתן הלוואות בשוק האפור, ופעילותה הוכנסה בהמשך לחברה הבורסאית קווי אשראי.
במהלך השנים התמחה רן בהקמתן של "חברות בועה" - חברות ללא פעילות עסקית - שהונפקו בהצלחה גדולה בבורסה הגואה של אותה תקופה. כך, בשיאה כללה קבוצת קווי אשראי עשרות חברות - שחלקן זכו לשמות משעשעים כגון נביגטור, אוקטובה, טריידאינב, אוקידוק, אספייד ועוד - שנהנו משווי מנופח למרות שכמעט לא יצרו הכנסות או רווחים.
המפולת בשוק ההון שהתרחשה כעבור שנים ספורות שמה קץ לחגיגה של רן, וקווי אשראי וגרורותיה החלו לדווח על הפסדים כבדים. תקופה קצרה לאחר תחילת המפולת, שפגעה ביכולתו של רן לגייס הון זול מהציבור, חלה הרעה מהותית גם בתנאי השוק האפור, עם חקיקה שהסדירה את העיסוק בענף. כך, קווי אשראי, שעל-פי ההערכות חלשה על 80% מהפעילות בשוק אפור, מצאה את עצמה ללא יכולת ממשית לגבות עשרות מיליוני שקלים מלוויה.
בתחילת 1997 הרגיש רן כי החבל סביב צווארו מתהדק, ועזב את הארץ ליוסטון, ארה"ב, שם הוא מתגורר עד היום. זמן קצר לפני שנמלט ניסה רן, כמוצא אחרון מקשייו, להשתלט על קבוצת הנדל"ן וחיפושי הנפט יואל-ישראמקו, שנשלטה אז על-ידי ג'ו אלמליח. רכישת השליטה לא עברה בשקט, שכן לקבוצת החברות של אלמליח היה מחזר נוסף, קובי מימון, שהגיש תביעה לבית המשפט כנגד כשרות העסקה, מתוך מטרה להשתלט בעצמו על קבוצת החברות בסופו של דבר.
מימון טען בתביעתו כי מדובר בעסקה סיבובית ומתוכננת בקפידה, לפיה לרן נמכרו החזקות יואל בחברה הבת פספורט (היום אקויטל) "במחיר
מציאה", רק על-מנת שמאוחר יותר תעשה קווי אשראי שימוש בקופתה של החברה הבת, על-מנת לרכוש במחיר מופקע את החזקותיו הפרטיות של אלמליח בחברה האם, יואל.
באוקטובר 95' הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שקיבל תוקף פסק דין, ובעקבותיו נמנעה מרן גישה לקופת המזומנים של החברות. מהלך ההשתלטות של מימון הושלם זמן קצר לאחר מכן, כשרן נמלט מהארץ מאימת נושיו, כשהוא מותיר למימון לשלוט לבדו בקבוצה הנזילה.
מאז, ובמשך 15 שנה, נמנע מימון עצמו מלהחזיק במניות אקויטל ישירות. מי שרשומה כבעלת השליטה בחברה היא שותפות י.ח.ק, הנשלטת בידי חיים צוף, שותפו של מימון. בעלת מניות המיעוט בי.ח.ק היא חברת כרמן נכסים של משפחת לבנת, השותפה עם
נוחי דנקנר בקבוצת אי.די.בי.
מימון וצוף נהגו להתעלם עד לאחרונה מההליכים המשפטיים נגדם במסגרת תיק הפירוק של קווי אשראי, ורק לאחר שניתן פסק דין במעמד צד אחד (בהיעדר הגנה), שחייב את צוף באחריות לחוב של 500 מיליון שקל, הם התייצבו בביהמ"ש ופסק הדין בוטל.
בד בבד להליך המשפטי, הפכה קבוצת יואל-ישראמקו תחת מימון וצוף, לאחת הקבוצות העסקיות החזקות ביישראל, באמצעות פיתוח עסקי הנדל"ן שלה (נצבא, איירפורט סיטי), ובעיקר בזכות תגלית הגז במאגר "תמר" שבה היא שותפה.
נכון להיום, נסחרת יואל בשווי שוק של כ-900 מיליון שקל, ואילו שווי השותפות ישראמקו עומד על כ-6 מיליארד שקל. זו כנראה הסיבה לחתול השחור שעבר בשנים האחרונות בין רן, הלהטוטן הפיננסי בדימוס, לבין מי שנחשב בעבר לשותפו ומיטיבו, קובי מימון.
עוה"ד ירון אלכאוי ממשרד גורניצקי ועו"ד זוהר לנדה ממשרד ברנע, שליוו את הפרשה בהיבטיה השונים, רושמים לפניהם הישג גדול: פסק דין לאחריות לחוב של 500 מיליון שקל התכווץ לתשלום של 26 מיליון שקל - 5% בלבד מהתביעה המקורית. סכום זה ישולם על-ידי קובי מימון, חיים צוף, עו"ד נעם שרון ואחרים. עוה"ד אלכאוי אמר היום ל"
גלובס": "ההליך גרם הרבה נזק ואני שמח שהוא הגיע לידי סיום".
