סיפור של מלחמה, הנצחה ומורשת

לאחר שהצבא הסורי ריכז כוחות ונערך להתקפה לכל רוחב רמת הגולן, הוזעק למחרת ראש השנה גדוד 405 של התותחנים להתייצב ולתגבר את חזית רמת הגולן. הגדוד, על שלוש סוללותיו, נפרש לכל אורך רמת הגולן כאשר המג"ד, רס"ן אריה מזרחי, משמש כמפקד הסיוע הארטילרי של חטיבה 7 ויחד עם מפקדי הסוללות של הגדוד הם צופים, מכוונים ומנהלים את האש בגזרה בצפונית של רמת הגולן. שתי סוללות, בפיקודו של סגן מפקד הגדוד רס"ן אורי מנוס, נפרשו בדרום רמת הגולן. סוללה א', בפיקוד יוסי קורן וסוללה ב', בפיקוד נסים סרוסי. הסוללה השלישית של הגדוד, בפיקוד ישראל קיגל, נפרסה ליד תל חרמונית. בסמוך לשעה שתיים בצהריים, יום הכיפורים, מרעידים הסורים את הגולן בהפגזת תותחים כבדה ותקיפת מטוסים לכל רוחבו. מותשים מהחום הכבד ומצום יום הכיפורים, התעשתו במהירות תותחני הגדוד והשיבו אש כבדה למקורות האש של הסורים ובהמשך ירו כדי לחלץ את מוצבי צה"ל המותקפים ומכותרים. התחמושת אזלה במהירות. מטחי פגזי הסורים נפלו במדויק בתוך עמדות התותחים, חיילים נפגעו, אך תותחני הגדוד לא הפסיקו לרגע את הירי להגנת הכוחות והמוצבים. בשעה עשר בלילה, במוצאי יום הכיפורים, חדרה פלוגת טנקים סורית וחצתה את קו המוצבים בסביבות מוצב 116, הסמוך לתל ג'וחדר. פלוגת הטנקים התקדמה ותפסה עמדות ירי כ-100 מטרים ממזרח לסוללה ב', שהופתעה לחלוטין, שכן שום מידע מוקדם על כך לא הגיע בשרשרת הפיקוד. בעוד התותחנים עוסקים בסיוע למוצבים, נפתחה עליהם אש טנקים מדויקת. בהתקפה זו נהרגו 15 לוחמים ופצועים רבים וביניהם מפקדם, סגן נסים סרוסי ז"ל. נוכח האיום של הטנקים הסוריים, עמדה בפני הסמג"ד אורי מנוס דילמה האם להמשיך במשימת הסיוע למוצבים, או להיחלץ לאחור ולנתק מגע מהטנקים הסוריים. מנוס: "מפקד הגזרה, מח"ט 188 יצחק בן שוהם, הבהיר לי כי אנחנו מוקפים טנקים סוריים, לכן אין לסכן את יתרת הגדוד ועדיף לסגת ולתפוס עמדות ירי בטוחות יותר. בחרתי לנוע בשביל צר בנחל בזלת ובתנועת לילה, מבלי להתגלות. הגענו עם סוללה א' לתל בזק ומשם, עם שחר יום ראשון, פתחנו באש להגנת מוצבי הגזרה הדרומית. ביום ראשון בבוקר הותקפנו שוב על-ידי טנקים סוריים, החלפנו עמדות ושיחקנו כאילו מחבואים עם הסורים. כשהסורים החלו לפגוע בנו במדויק, נאלצנו לסגת מרמת הגולן עד לעמק הבטיחה. תכננו לנוח, להצטייד במזון, מים ותחמושת שחסרו לנו, אך הספקנו בקושי להעמיס מספר פגזים כאשר התקבלה הפקודה לחבור מיד לגדוד שריון מילואים ולנוע אתו במעלה גמלא. פשוט לא הייתה בררה, ביום ראשון בצהריים, הייתה סוללה א' כוח התותחנים היחיד בדרום רמת הגולן". במקביל, לחמו קציני הקישור הארטילרי של הגדוד בגזרה הצפונית, בקרבות הבלימה עם חטיבה 7. משלים אורי מנוס:"פריצת הסורים בגזרת חטיבה שבע החלה מיד כאשר כוחות גד' 77 של חט' 7 הגיעו לעמדות המשקיפות על קונטרה ועמק הבכא. מפקד סוללה ג', סרן שניר אברהם, אשר פיקד על האש הארטילרית של גדוד 77, בפיקודו של קהלני, המטיר אש תופת על השריון והחי"ר הסורי. ביום ג' בבוקר, בקרב המכריע בעמק הבכא, כאשר כל כוחות חטיבה 7 בפיקודו של יאנוש בן גל מנו כעשרה טנקים, נכנסה הארטילריה בפיקודו של רס"ן אריה מזרחי לפעילות אדירה. "בעיצומה של הסתערות הטנקים הסוריים למרכז עמק הבכא, הפעיל מזרחי אש מרוכזת של שבעה גדודי ארטילריה כולל גדוד רקטות ארטילריות, כאשר חלק מהאש נורתה כאש על כוחותינו כשהטנקים שלנו ושל האויב אחזו זה בגרונו של זה בטווחים קצרים. מסה קריטית זו של אש ארטילרית עצרה את הטנקים הסוריים ואפשרה לכוחות השריון שלנו לחזור ולתפוס עמדות על הרכס השולט על עמק הבכא, על חלקו בקרב זה קיבל סרן אברהם שניר ציון לשבח". לאחר חמישה ימי קרבות בלימה, עבר צה"ל למתקפת נגד לעומק שטחה של סוריה. שב מנוס ומתאר: "ביום חמישי, עם הפריצה לסוריה, סוללה ג' של גדוד 405 מובילה את כוחות הארטילריה לאחר שלחמה ימים ולילות גם נגד כוחות קומנדו שתקפו אותה. בפריצה הופעל ע"י מזרחי 'מסך האש המתגלגל', מכבש ארטילרי שנע לפני כוחות השריון ופרץ את דרכם. קציני הקישור הארטילרי במלחמה זו הוכיחו רמה מקצועית גבוהה ויכולת תפקוד במצבי לחץ ואי ודאות. שלושה מקציני גדוד 405 נפלו, תוך שהם ממלאים את משימתם כקציני תותחנים. גם חיילי סוללת המפקדה גילו תעוזה ודבקות במשימה, כאשר הם מסתכנים ונעים בין טנקי האויב כדי לספק תחמושת לתותחים. חיילי גדוד 405 היו חבורה מופלאה של לוחמים חדורי תחושת שליחות והקרבה, המהווים מופת ודוגמה בחיל התותחנים".

מנוס: "שותף משמעותי להקמת האתר היה רס"ר גדוד התותחנים 405, רב נגד נאהי זיאן, תושב כפר ירכא בגליל המערבי, שדחף אותנו להקים את האתר. נאהי, בעל משפחה שעבר את שנות הארבעים עם ניסיון רב בקשר עם משפחות שכולות, שוחח אתי ועם אשתי על אפשרות לשפר את צורת האנדרטה הנוכחית, המוצבת שני קילומטר מערבית לתל ג'וחאדר, שהוקמה בחיפזון על-ידי חיילי הגדוד, מיד לאחר המלחמה. בחודש מאי השנה, נפגשנו ליד האנדרטה הישנה וסיכמנו להקים אתר חדש, במקום שם תפסו הטנקים הסוריים עמדות במוצאי יום הכיפורים הקשה והרגו 15 מחיילי הסוללה. לביאה תכננה, נקבע לוח זמנים מואץ כאשר תאריך היעד הוא האזכרה הגדודית, במלאות 35 שנה למלחמה, שתתקיים כמו בכל שנה בחול המועד סוכות. "כאשר חשבתי על מימון אפשרי, עמד מול עיניי מאבק השתדלנות של פרויקט הנצחת אסון המסוקים באצבע הגליל. 'אין לזה תקציב', אמרתי ללביאה, 'דחילק, תתכנני משהו צנוע'. 'העלות תהיה מזערית, נשתמש בעיקר בחומרים טבעיים הנמצאים ברמת הגולן', השיבה. "באנדרטה זו חשתי צורך לפרט יותר מאשר סתם לרשום שמות על הלוחות. בכל שנה, באזכרה השנתית, אני פוגש צעירים בני משפחה שהיו עוללים במלחמה הזו, או אפילו לא נולדו. הם שואלים לנסיבות הקרב והנפילה בו, לכן הלוח מפורט יותר ונותן מידע על כל חלל. "את עיצוב האבנים לקח על עצמו כמעט בהתנדבות האמן-פסל סלמאן מולא, גם הוא מהכפר ירכא, שהשקיע ימים ולילות כדי להפיח בהן את צורה מושלמת". עץ הצפצפה אשר נבנה מצינורות ברזל בגובה 7 מטרים, ייוצר בידיו האמונות של האמן יצחק גולדברג מכפר סבא. מנוס לקח על עצמו לגייס את הכסף למימון הקמת אתר ההנצחה ופנה במכתב אישי לחבריו ותיקי הגדוד, חברי עמותת "יד התותחנים" בה הוא פעיל, והגדיר את המגבית כעממית ללא הבדל דרגות, מטוראי ועד אלוף. עידוד רב קיבל מנוס מאנשי יישובי הגולן הסמוכים לאתר. להלן ציון מקורות התרומות: 1.מושב אלוני הבשן, שלו כרם ענבים סמוך, נאות לספק מים מהכרם למרחק ק"מ לעצי הצפצפה. 2. חבר בעל משתלות מרעננה סיפק את הצנרת. 3.ענף הבקר של קיבוץ מבוא חמה ויתר ברצון על שטח מרעה של 3 דונם, עליו מוקם האתר. 4.מפעל הטוף של מרום גולן תרם לתשתית 100 טון טוף. 5.אבי זעירא מ"רוחות הגולן" תושב קצרין התקין במקום עמדת הסברה קולית. 6.תלמידי ישיבת אלוני הבשן סייעו בנטיעת עצי הצפצפה והתחייבו לאמץ ולתחזק את האתר. 7. 21 אבני הבזלת הגדולות לצורך האנדרטה אותרו בידי לביאה ורס"ר הגדוד נאהי בשטחי המרעה של מבוא. ימים רבים בילו בני הזוג מנוס באבק ובשמש הצורבת של הגולן. השניים כבר נושקים עוד מעט את שנת השבעים לחייהם, אך מתלהבים כמו ילדים. לביאה עקשנית ולא מוותרת; אבן לא מתאימה תוחלף באחרת. היא פוקדת על כולם ביד רמה; אין פשרות. אורי ונאהי מתייאשים לא אחת ומפעיל הטרקטור מקטר. לבסוף, הוצב כל פרט במקומו, כאשר האנדרטה מיועדת לשמש לא רק כהנצחה, אלא להיות גם סיפור מורשת הקרב בגבעות ג'וחדר, במקום בו פרץ ושטף הצבא הסורי מערבה, עד שנבלם על-ידי כוחות מילואים ראשונים. מנוס: "המבחן שלנו הוא החייאת האתר, שישתלב בפינות החמד שהתגלו בעקבות חידוש ופתיחת כביש 98 - עם אתר הנצחה של תל סאקי ושכיות חמדה אחרות. משרד התיירות כבר הציב שלט רשמי המוצב בכביש 98 אשר יפנה את המבקרים בכניסה לדרך ליד תל ג'וחדר".

כמו רבים שחוו את מלחמת יום הכיפורים, היא עשתה משהו למנוס. הוא שינן והפנים את לקחיה לפקודיו בשלל התפקידים הרבים בהם שימש בצבא ובמערכת האזרחית. היום הוא "חורש" את יחידות התותחנים והקורסים השונים, מציע את עצמו לכיתות בתי ספר וכבר העביר למעלה מ-550 שיחות והרצאות על גדוד 405 במלחמה, כולל לקחים ברמה האישית, הצבאית והחברתית-מדינית. לאחרונה ערך אישית שני סרטונים שהוצגו בטלוויזיה הקהילתית; האחד, 'האנדרטה האחרונה בגולן', סיפור לחימתם, נפילתם והנצחת זכרם של שליש הגדוד יואל פורת והרס"ר אבי דיטשי (על שמם מחנה 'יו-אב') - שנהרגו על-ידי טנקים סוריים במוצאי יום כיפור, סמוך לצומת המפלים. לאחרונה ערך מנוס סרט בן תשע דקות על משמעות הגולן למדינת ישראל, כסרטון הדרכה לתלמידי כיתות י"ב, העולים מדי שנה לפרויקט 'בעקבות לוחמים', שיזם אביגדור קהלני. הצל"ש מחאן ג'וחדר עם פקודת הנסיגה מאזור ג'וחדר, מחליט מנוס לחלץ את יתרת הגדוד לתל בזק ובוחר שביל צר, מקביל לנחל בזלת. הוא מוביל את הכוח רגלית, מוריד את חולצתו ונשאר רק עם גופייה לבנה שתבלוט בחשכה לעיניו של נהג הנגמ"ש יפת מתנה, הנע אחריו. בתל בזק הם מזהים שוב טנקים סוריים ומתחמקים לדרך מעלה גמלא. התותחים ממתינים באחד מערוצי נחל דליות, המקביל לציר מעלה גמלא. מנוס יורד מהזחל"ם ומחליט להתקדם לעבר גבעה סמוכה ולצפות לעבר הטנקים המאיימים. הסורים מזהים אותו, פותחים באש, מחטיאים והזחל"ם עולה באש. מנוס רואה לפניו רק שניים-שלושה טנקים סוריים, אבל במפקדת פיקוד הצפון יודעים שאלו החלוץ של עשרות טנקים השועטים לכיוון הכנרת. הפיקוד מאיץ במנוס לסגת לעמק הבטיחה, אך הוא חושש להניע את כל הכוח, כי בטווח ירי אורבים לו הסורים. בראשו עולה אז סיפורו של יהודה קן דרור, מגיבורי קרב המתלה ב-1956. הוא עולה על נגמ"ש, מוריד את אנשי הצוות ומותיר רק את נהגו, יפת מתנה. כך הוא יוצא כחלוץ המרכז אליו את האש, לבדוק את תגובות הסורים לפני שיחשוף את יתרת הגדוד כברווזים במטווח. מנוס מנחה את סרן יוסי קורן, מפקד סוללה א', להניע את הגדוד בעקבותיו באם יצא בשלום. קורן משיב לו: "שמור על עצמך", ומנוס, כפי שנהג במשחקי השכונה בילדותו עונה: "על החיים ועל המוות, אחת-שתיים-שלוש". לאחר נסיעה של כ-300 מטרים, מתפוצצים שלושה פגזים בחזיתו של הנגמ"ש. מנוס אומר לעצמו מופתע "הסורים כבר הגיעו לכנרת" וטועה. היו אלה ראשוני מגויסי המילואים, הטנקים הראשונים של חטיבה 188 במילואים, שאינם מזהים את כלי הרק"ם המשונים כתותחים ישראלים ויורים לעברם. מזלו של מנוס שיחק שוב. סרן שמוליק אהרון, קמב"צ מת"פ צפון, היה במקום, התערב ומנע ירי מדויק יותר. לחוסר תיאום הכוונות של הטנקיסטים היה הפעם יתרון. התותחנים הגיעו בשלום לעמק הבטיחה עד לשפת הכנרת ושבו מיד לגולן, ככוח הארטילרי היחיד בדרומו. על אופן תפקודו בשני ימי הלחימה הראשונים קיבל מנוס צל"ש, אחד משלושה ציונים לשבח בגדוד 405 של התותחנים, במלחמת יום כיפור.

קציני וחיילי גדוד 405 שנפלו במלחמת יום הכיפורים, בהגנת רמת הגולן: חיילי סוללה ב' שנפלו במוצאי יום הכיפורים בעמדת ג'וחדר: ממפקדת סוללה ב': סגן נסים סרוסי, סמ"ר יעקב שרגאי, סמ"ר משה צימרמן, רב"ט אברהם סילוק, טוראי שבתאי מצרי. צוות 3: סמ"ר שלמה טייכמן, רב"ט נתן אוחנה, סמל רפאל בניפלח (בן נפלא), רב"ט עמרם גבאי סמל אלי (אלן) סעדה, רב"ט דוד שהרבני. צוות 4: סמל חנניה אברהם, רב"ט ציון אלמאסי, רב"ט אשר אסולין, טוראי משה דנקנר, רב"ט יצחק ירקוני. נפלו בי"א בתשרי, תשל"ד סמוך לצומת המפלים בהובילם שיירת תחמושת: שליש הגדוד, סגן יואל פורת, רס"ר הגדוד רס"ר אברהם דיטשי. קציני הגדוד שמצאו את מותם בתפקידם כקציני תצפית קדמיים וקישור ארטילריים: סגן ירמיהו טנא, שימש כקצין תצפית בגדוד טנקים 82 בחטיבה 7, נפל בתל יוסיפון. סרן אברהם שניר (שינדלר), שימש כקצין קישור ארטילרי בגדוד הטנקים 77 בחטיבה 7. נפל במזרעת בית ג'אן. סרן הרצל כהן, שימש כקצין קישור ארטילרי בגד' 51 של גולני, נפל בקרב לכיבוש החרמון.