נפעמת ונרגשת אני עומדת היום בפני הציבור הגדול הנוכח כאן. יושבים עמנו דורות של שופטים מכל ערכאות השיפוט. רבים מאלה שנטלו חלק בבניינה ופיתוחה של מערכת השיפוט בישראל נמצאים עמנו כיום. שופטי ישראל הם שתרמו, כל אחד בחלקו, ליצירה השיפוטית שאנו כה גאים בה.
האירוע הערב מתקיים בתום חגיגות ה-60 למדינה ובמסגרתן. בחרנו את המועד מתוך כוונה לציינו בסמוך ליום המסמל את פתיחת בית המשפט העליון של ישראל ב-14 לספטמבר 1948.
מסיבות מעשיות שונות - בלשוננו אילוצים - התרחקנו מתאריך זה, אך גם היום, כשאנו מציינים 60 שנה למערכת השיפוט כולה אנו מציינים גם את פתיחת בית המשפט העליון אשר נפתח בירושלים בספטמבר 1948 כאשר הערכאות האחרות בישראל כבר אויישו ופעלו. מותר לנו להסתכל היום לאחור במעט נוסטלגיה, אולי גם עם מידה של אידיאליזציה וגעגועים, אך גם לראות בגאווה את ההתקדמות וההישגים שהובילונו עד הלום. אין אנו בני חורין לנוח על זרי הדפנה אנו קשובים לביקורת ככל שהיא עניינית ושואפים תמיד לשפר.
השופטים היושבים עמנו היום, נמנים עם אלה שנשאו בעול יום יום, מי בעבר ומי בהווה, כדי לטוות את המארג ההרמוני המיוחד לנו שנרקם פיסה אחר פיסה והיה לשיטת משפט שלמה, הפרושה על פני תחומי משפט רבים. שיטה המבטאת יציבות ובה במידה מתפתחת ונושמת, זורמת עם בעיות השעה המתחלפות. שיטה המתפתחת מתקדים לתקדים ואינה נותרת קפואה על מקומה, כמו החיים עצמם.
מטבע הדברים כחלוף השנים, רבים מדור המייסדים אינם עמנו עוד אבל הם עמנו ברוח שהנחילו לנו, עמנו במורשת שקיבלנו מהם, הם עמנו בדפי הפסיקה, בהלכה שמנחה אותנו ובלפיד השפיטה המועבר מאז ועד היום מדור לדור. אני ניצבת כאן היום כאותו רץ במירוץ השליחים. הלפיד שהוצת על-ידי הנשיא זמורה בפתיחת בית המשפט העליון הועבר מיד ליד לממשיכיו - הנשיאים המנוחים אולשן, אגרנט, זוסמן ויצחק כהַן, ויבדלו לחיים הנשיא לנדוי, שנבצר ממנו להשתתף עמנו היום - ונאחל לו כוח ויותר בריאות, ומוריי היושבים כאן על הבמה, הנשיאים שמגר וברק. כל אחד מהנשיאים מייצג את דור השופטים עמם ישב על כס המשפט וכל דור מסמל חוליה בשלשלת דורות השיפוט.
אל מול הקשיים של המציאות רואה אני את השליחות שהופקדה בידיי להעביר את הלפיד מיד ליד; אותו רץ אף פעם אינו לבד במירוץ והוא ניחן במזגו ובכוחו של הרץ למרחקים ארוכים.
שיטת משפט אינה נולדת יש מאין. טיבה של שיטת משפט שהיא מתפתחת בדרך אבולציונית בתהליכים מתמשכים, שיש לה רקע היסטורי וחברתי. שיטתנו המשפטית החלה את דרכה העצמאית כשנבנתה על גבי המשפט שחל בישראל ביום היווסדה, השיטה שהוריש לנו כאן בחקיקה ובשפיטה שלטון המנדט הבריטי.
קיבלנו מערכת שיפוט המורכבת משלוש ערכאות שבראשן בית המשפט העליון ששימש על-פי התפיסה המנדטורית בית משפט לערעורים והיה גם הערכאה היחידה של ביקורת שיפוטית על הרשויות. השארנו את מבנה המערכת בעיקרו כפי שהיה. קיבלנו ערכים של משפט מקובל בבסיס השיטה, ומתחילת הדרך ננקטו צעדים לשלב בה את רוח המשפט העברי ומשפט ישראלי מקורי.
כמדינה עצמאית השילה מעצמה השיטה בהדרגה את הרובדים המנדטוריים והחליפה אותם ברובד הישראלי המקורי, אל מול חקיקה עניפה של הכנסת.
התרחש כאן תהליך מרשים, שניתן כבר להעריך אותו היום בפרספקטיבה היסטורית. ללא חוקה כתובה, במציאות קיומית קשה, התפתחה שפיטה מקצועית, עצמאית, א-פוליטית, שלא נרתעה מאז ימיה הראשונים מלעמוד על שלטון החוק, מאכיפת חוק ומביקורת שיפוטית על הרשות המבצעת, מהתמודדות עם הכרעות קשות ולא תמיד פופולריות, ומהרחבת הביקורת השיפוטית לביקורת חוקתית מכוח חוקי היסוד שחוקקה הכנסת.
כל שיטת משפט נטועה בשורשים העמוקים של מקורותיה ומתפתחת על-פי ערכיה של החברה בה היא פועלת. השוני בין חברה לחברה מקרין על השוני בין שיטות המשפט השונות על כל היבטיהן; על דרך מינוי השופטים, על העניינים הבאים להכרעה בפני בתי המשפט ועל היישום שבתי המשפט מקיימים בפסיקתם.
שיטתנו נבנתה נדבך על גבי נדבך ופיתחה את עקרונות השפיטה שבין אדם לחברו בתחומי המשפט הפרטי ואת עקרונות המשפט המינהלי והחוקתי בסכסוך שבין האדם לשלטון. במשך השנים פותחה מערכת האיזונים שנועדה לקיים את היחס ההולם שבין הצורך להגן על האינטרס הציבורי לבין ההגנה על חירויות הפרט וזכויות האדם ומציאת נקודת האיזון הראויה בין שניהם. כבר בשנים הראשונות לקום המדינה עוצבו הדפוסים הבסיסיים של המשפט הפלילי, המהותי והדיוני. מיד עם קום המדינה, בעיצומן של השנים הקשות של התהוות החברה הישראלית כמדינה עצמאית, היה זה בית המשפט העליון שהכיר בחופש העיסוק, בחופש הביטוי, בזכות ההתאגדות, בחופש הדת וחופש מדת. במדינה שמוסדותיה החדשים טרם פיתחו מסורת שלטונית, במדינה שהתמודדה עם קשיים עצומים מבית ומחוץ, במדינה שקלטה מאות אלפי עולים ופליטים ניצולי שואה וקיבצה את שרידי העם כאודים מוצלים, התפתח המשטר הדמוקרטי שהמדינה וזרועותיה - המחוקקת והמבצעת מקיימות אותו. בית המשפט אז ועתה הוא שקבע את תחומי הביקורת השיפוטית על רשויות השלטון ואת הנורמות החלות על הרשות המבצעת - הממשלה - בחובתה לפעול כחוק - בתחום סמכותה תוך הפעלת שיקולים ענייניים, ללא הפליה בסבירות ובמידתיות.
בית המשפט העליון ידע לשאוב מהמקורות היהודיים והאוניברסליים במקביל לחקיקה הישראלית הענפה של הכנסת שהייתה משך השנים לבסיס המשפט הישראלי המקורי. בית המשפט יצר תורת משפט מקורית, משפט מקובל נוסח ישראל, שהתפתח באופן דינמי, ולא עצר מלכת בכל שנות קיום המדינה מאז ועד היום. כל תקופה בחיי המדינה הביאה לפתחם של בתי המשפט את הבעיות האופייניות לזמנה: ימי הלחימה בשנים הראשונות והעתירות בענייני ביטחון; תקופות המשבר הכלכלי והאינפלציה, שבעקבותיהם באה פסיקה שהתאימה את המשפט למציאות; תוצאות מלחמת ששת הימים ופתיחת שערי בית המשפט הגבוה לצדק בפני תושבי השטחים; סוגיות הנוגעות לחוק השבות וחוק הכניסה לישראל עם העלייה הגדולה מברית-המועצות לשעבר; הביקורת השיפוטית על הממשלה לרבות הצבא; ובשנים האחרונות פרשנות חוקי היסוד ובעיות הנוגעות לזכויות חברתיות, והאיזונים בין ביטחון לזכויות אדם בתקופת המלחמה בטרור. כך המציאות הישראלית והבעיות הטעונות הכרעה שיפוטית השתקפו בבתי המשפט ובכך מילאו בתי המשפט את תפקידם כדי להבטיח את שמירת החוק ברשויות השלטון, את מילוי חובות הממשל כלפי הפרט ואת כיבוד זכויות היסוד של האדם.
קולות הנשמעים לאחרונה, קוראים לנו כביכול להחזיר את הגלגל לאחור, לחזור למשפט שנהג כאן לפני 30 שנה, לצמצם את עילת הביקורת של הסבירות במשפט המנהלי ואת מבחני המידתיות; כמו-כן אנו נקראים להשיב על כנה את הדרישה שמי שפונה לבית המשפט יצביע על זכות עמידה אישית, או שבית המשפט יחזור לדוקטרינה של אי שפיטות בנושאים הקשורים בבטחון המדינה - אלה קולות המתעלמים מהמציאות הקיימת בישראל. אין לך תחום חברתי או תרבותי שבו השעון עמד מלכת בשנות ה-60 של המאה הקודמת. ולכן הקריאה לצמצם סמכויות ולחזור אל בית המשפט של העבר נטולת בסיס ראוי. ללא עילת אי הסבירות שמשמעותה חריגה ממתחם הסבירות המסור לשיקול דעתה של הרשות המבצעת, לא ניתן היה להעמיד בביקורת שיפוטית נושאי משרה שהתמנו למשרתם אף-על-פי שהוחלט על העמדתם לדין; או על כך שאינם מגלים מחוייבות לחוק ולערכי היסוד של המשטר התקין, ובית המשפט היה מוצא עצמו נטול סמכות למלא את תפקידו המובהק בשמירה על החוק ושלטון החוק במוסדות השלטון.
אילו קיבלנו את טענת אי השפיטות בעניינים ביטחוניים, התוצאה הייתה היעדר כל ביקורת על הכוח והעוצמה המוענקים לרשויות הביטחון למטרות ראויות, אשר אין לעשות בהן שימוש מופרז ולמטרות זרות. במציאות הביטחונית הקשה שאנו נתונים בה, כאשר כל מציאות חיינו מחייבת נקיטת אמצעים פוגעניים מטעמים מוצדקים, איך נמנע גלישה לאמצעים פוגעניים וקיצוניים שלא לצורך, בלא הפעלת ביקורת שיפוטית. התורה שהפסיקה שלנו פיתחה בעשורים האחרונים היא שאיפשרה לקיים את הביקורת השיפוטית על שמירת החוק בקרב גורמי הרשות המבצעת, ועל כך שלא תהיה פגיעה מעבר לנדרש בזכויות אדם בכלל ובקרב קבוצות חלשות בפרט. בהפעילו ביקורת שיפוטית, אין בית המשפט הגבוה לצדק פולש לתחומיה של הרשות המבצעת. הטענה השבה ונשמעת לאחרונה כאילו הממשלה אינה יכולה לפעול וידיה כבולות בגלל הביקורת השיפוטית היא חסרת בסיס.
אכן בהפעילו ביקורת שיפוטית מצוי בית המשפט הגבוה לצדק בנקודת חיכוך רגישה בינו לבין הרשויות האחרות שעל פעילותן הוא מפעיל את ביקורתו. מתח בין שלוש הרשויות הוא מובנה וטבעי בגבולות מסויימים. זהו מתח המוכר גם בשיטות דמוקרטיות במדינות אחרות. כך כל עוד מערכת היחסים נשארת במסגרת המחלוקות הענייניות שיחסי הכיבוד ההדדי ומערכות האיזונים בין הרשויות מתקיימת, והפתרונות ההולמים נמצאים בתחום סמכויותיהן ופעילויותיהן הלגיטימיות של הרשויות.
יש לזכור כי כל רשות פועלת בתחומה כשנקודת המוצא לפעילותה שונה על-פי הפונקציה שהיא ממלאה. הרשות השופטת אינה מכריעה בסכסוכים הבאים בפניה על-פי אמות מידה פוליטיות גם כאשר לתוצאות השפיטה יש השפעה והשלכות בזירה הפוליטית. כשמדובר בתחומים של שמירת החוק בקרב מוסדות השלטון ובהגנה על זכויות היסוד של האדם אל מול הרשויות השלטוניות נגזרות אמות המידה מעקרונות הביקורת השיפוטית מפרשנות החוק ומהעקרונות החוקתיים של השיטה.
בראייתו העצמאית, באי התלות שהוא מבטא, בנאמנות לחוק ולמשפט, על-פי חוש הצדק ובמסגרת מגבלות הדין, צועד בית המשפט לא פעם כחלוץ לפני המחנה. הוא נדרש לא אחת למציאת פתרונות משפטיים מידיים שהמחוקק טרם נתן להם מענה. בית המשפט נדרש לגשר בין המשפט למציאות ולעתים נוצר מצב שבית המשפט משלים את הפער גם כאשר לא עלה הדבר בידי המחוקק. לעתים, כאשר המחוקק לא העניק לבית המשפט כלים מספיקים לגשר על פני הפער, הוא יעשה כן באמצעות חקיקה מאוחרת כדי לגשר על פני אותו פער לעתיד; זהו המאפיין של הדיאלוג בדמוקרטיה המהותית. כך, למשל, התפתח בשיטתנו הערך הבסיסי של שוויון המלווה את שיטתנו מאז הכרזת העצמאות של מדינת ישראל ונדרש לא פעם לכלים יישומיים לקידום השוויון באמצעות השפיטה ובמקרים מתאימים תוך הפנייה למחוקק. כך מבשילים תהליכים חברתיים בחברה דמוקרטית.
בימים אלה ממש היה העולם עד לקידום השוויון באופן שהוא פרי התפתחות חברתית ומשפטית כאחד, בגדולה שבמדינות הדמוקרטיות.
בישראל התפתחה השיטה הדמוקרטית על ערכיה המהותיים ותוך נאמנות לאופייה היהודי של המדינה, בדרך של יחסי איזון ובלימה בין הרשויות תוך שמירה על הכיבוד ההדדי.
בתקופה האחרונה גובר החשש כי האיזון הנדרש בין הרשויות והכבוד שהרשות המבצעת חייבת בו כלפי המערכת השיפוטית הולך ומתערער. עיקר הקושי אינו בביקורת לגיטימית אלא בדרך הפעולה שננקטה, דרך שלא הכרנו כמותה במערכת היחסים שבין הרשות המבצעת לרשות השופטת. התערערו כאן מוסכמות קונסטיטוציוניות שפותחו במשך 60 שנה; המציאות החדשה המחישה את הסכנה הטמונה בכך שמערכת השיפוט הנהנית מעצמאות ואי תלות בעבודתה השיפוטית אינה עצמאית מבחינה מוסדית-מינהלית. התלות ברשות המבצעת, בתקציבים, אי היכולת לנהל את המערכת בשיתוף פעולה בין הרשויות, כפי שמתחייב מהחקיקה הקיימת ומהמסורת הנוהגת מאז ראשית המדינה, העמידה בפנינו בצורה חד-משמעית את הצורך בעצמאות הניהולית של מערכת השפיטה, כדי שלא תיפגע בעתיד גם העצמאות השיפוטית המהותית עקב תלותה בגורמים פוליטיים.
צר לי על המצב שנוצר, כיוון שבית המשפט אינו יכול לרדת לזירת המחלוקת, אינו מבקש עימות פוליטי אינו מצוי במירוץ של סקרי דעת קהל ואינו מתמודד בהעלאת הרייטינג. בפני בית המשפט עומדות הכרעות שיפוטיות בסוגיות קשות ומורכבות. בצמתים חשובים של חיינו על בית המשפט להיות קשוב לרחשי לב הציבור. אנו מצויים בתקופה קשה לציבור בישראל. עלינו להבין כי הציבור מצפה לאכיפת חוק, לתרומתו של בית המשפט להפחתת האלימות המשתוללת בקרבנו ולמלחמה בתופעה של זילות בחיי אדם, כמו גם להגנה מפני הפגיעה בכבוד האדם, תופעות שפשטו כנגע בקרבנו ומערערות את הביטחון האישי של כל אדם בישראל. כן מצפה הוא לביעור השחיתות במגזר הציבורי; מנגד מצווה בית המשפט להיזהר שלא להכריע בסוגיות שלפניו על-פי דעת קהל הבאה לידי ביטוי בלחץ תקשורתי או ציבורי. לבית המשפט כלים משלו. הוא מחוייב לחוק, לכללים המשפטיים ולעשיית הצדק. עליו להישאר נאמן לתפקידו השיפוטי ולקבל הכרעות שהן לא פעם לא פופולריות; הכרעות המביאות בחשבון את החובה להגן על זכויות נאשמים במשפט והכרעות המגינות על זכויות בני המיעוט בחברה ובני הקבוצות החלשות שבקרבה. זהו אחד ההבדלים בין מוסד ייצוגי המגן על הדמוקרטיה מטעם הרוב לבין בית המשפט המגן על הדמוקרטיה המהותית. לכן כאשר מדובר ב"אמון הציבור" בבתי המשפט, יש לבחון אמון זה על-פי מדדים אובייקטיביים ולא על-פי סקרי דעת קהל שהתגבשו בהשפעת כותרות עיתונאיות.
אמון הציבור בבית המשפט אינו נמדד בתשואות, האמון נמדד במספר הפניות לבית המשפט הבאות מכל שכבות הציבור ומספר הפונים לבית המשפט הגבוה לצדק הוא רב. בהם - יהודים וערבים, ילידי הארץ, עולים מבקשי הזכות למעמד בישראל ולאזרחות מכוח שבות, חילונים, דתיים וחרדים, אנשים מקבוצות חברתיות ואידיאולוגיות שונות; האמון נמדד גם בקשת הנושאים המובאים לבית המשפט בכל עניין של זכויות אדם ואכיפת חוק. את האמון הזה אסור לקעקע. בית המשפט הוא המוסד היחידי והבלעדי שעל-פי מהותו ותפקידו משמש כתובת בלתי תלויה לכל מבקשי הסעד בסכסוכים שבין אדם לחברו ובין הפרט לרשויות, ואינו מחפש כוח לעצמו גם כאשר לפסיקותיו יש השלכות בזירה הציבורית והפוליטית.
בעומדנו בפתח העשור השביעי של המדינה ושל השפיטה בישראל, אנו מאמינים בחוסנה של המדינה ובחוסנה של הרשות השיפוטית. אנו יודעים שאנו עומדים על קרקע מוצקה, שהשבילים והדרכים כבר נסללו. אך המלאכה לא תמה.
כדי לשמר את חוסנה ועצמאותה של המערכת, כדי לקיים את אמון הציבור בשפיטה, יש חשיבות עצומה לכך שהדיון הציבורי בכל הקשור לבית המשפט יהיה דיון אמיתי, שהביקורת על בתי המשפט ועבודתם תהיה תורמת ובונה. שהדיון בכל הקשור לבית המשפט יתקיים תוך אחריות ומחוייבות לשמירה על המערכת השיפוטית שנבנתה כאן.
מערכת ששורשיה נטועים בהיותה עצמאית מבחינת השיפוט המקצועי, א-פוליטית, נטועה בערכי הדמוקרטיה ומחויבת לערכי היסוד שלה. לצערי, עדיין לא עצמאית מבחינה אדמיניסטרטיבית, כמקובל בשיטות משפט אחרות, דבר שיש בו כשלעצמו כדי לערער את האיזון המתחייב בין הרשות המבצעת לרשות השופטת. עלינו להקפיד שכל דיון בנושאים כה רגישים כמעמד בית המשפט העליון והתנהלות המערכת השיפוטית, יהיה ענייני, מעוגן בתפיסה החוקתית של המבנה המוסדי של המדינה, כדי שלא נמצא עצמנו כורתים לא רק ענף אלא את גזע העץ שממנו צמחה והתפתחה השיטה כולה.
לסיום, חשוב להדגיש, כי אין חולק בדבר עצם הצורך בעריכת שינויים מסוימים במערכת המשפט. העומס המוטל על בתי המשפט הוא רב וישנו צורך לקדם שמיעת משפטים, לזרז הליכים ולתת מענה לציפיות הציבור. הגשמתן של מטרות חשובות אלה מחייבת הקצאת משאבים, מצדיקה שקילת רפורמות מבניות, ומצריכה חשיבה מערכתית קונסטרוקטיבית לטווח ארוך. הפתרונות הדרושים הם דיוניים ולא מהותיים; ככל שהדבר בידי המערכת ובכוחה להתארגנות מינהלית אנו מטפלים בנושאים אלה בתוך המערכת; אך יש עניינים התלויים בתוספת משאבים מתאימים בשילוב עם תיקוני חקיקה; עניינים הכרוכים בשינוי מבני מחייבים העברת סמכויות שיפוטיות. אלה נתקלים באותם קשיים מעשיים של מחלוקות בין הרשות המבצעת לרשות השופטת. אם ינקטו הצעדים המתאימים ניתן יהיה לשפר בצורה משמעותית ביותר את השירות שמערכת בתי המשפט נותנת לציבור.
הבעיות הטעונות פתרון מעשי ומיידי אינן מפחיתות מחשיבותו של התפקיד המרכזי שיש לבתי המשפט בהגנה על חוסנה של החברה בישראל באמצעות עשיית משפט צדק, הגנה על זכויות אדם והגנה על חוסנה של הדמוקרטיה המהותית שעל יסודותיה הוקמה שיטת המשפט שלנו. חשוב שנזכור כי גם היום בית המשפט העליון הוא המוסד השלטוני הזוכה לאמון הרב ביותר בקרב הציבור.
חשוב שנדע כי הרשות השופטת כאחת משלוש הרשויות במבנה הממשלי של ישראל ממלאים שליחות מרכזית בחברה. חשוב שנהיה מודעים לכך שנדרש היום בישראל מאמץ חברתי וחינוכי עצום לשמירה על קיומנו כחברה שומרת חוק המכבדת את ערכיה היהודים והדמוקרטיים; חברה המבקשת לקיים את חוסנה הערכי והרוחני לא פחות מאשר את חוסנה הפיזי, לא תוכל להשיג את מטרותיה בלא תרומת כל המערכות השלטוניות והאזרחיות שכל אחת מהן נרתמת למילוי שליחותה, אך גם לא תוכל לקיים את הישגיה בלא פעילותם השיפוטית של בתי המשפט כולם המיישמים על החברה בישראל את הערכים שגובשו בחוקי היסוד, בחקיקה ובפסיקה. לחבריי השופטים בכל הערכאות, המלאכה על כתפיכם, על כתפי כולנו. אני סמוכה ובטוחה כי נמשיך במסורת המפוארת; מלאכת השיפוט היא מעשה יום יום, חוליה בחוליה, צבת בצבת ולא פעם המלאכה מפרכת, ויש לא מעט קשיים ומהמורות. התרומה ליחיד ולחברה היא הגמול וממנה נשאב כוח.
אין לי ספק כי האמון במשפט ובחשיבות תרומתו לעיצוב פני החברה, יגבר על פני כל רוחות השעה החולפות ויתקיים בנו מאמר הנביא - "ואשיבה שפטַיִך כבראשונה ויועציך כבתחילה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה: ציון במשפט תִפָּדֶה ושָבֶיה בצדקה" [ישעיהו א'- כו-יז].
