בית משפט השלום בתל אביב דחה את תביעת הדיבה שהגיש עו"ד
שלמה כהן כנגד "
גלובס"; עורך העיתון,
חגי גולן; וכתב לשעבר של העיתון, עו"ד נועם שרביט; בטענה כי העיתון חזר בכתבה שפורסמה במרס 2007 על דברי לשון הרע שפרסם כנגד עו"ד כהן במסגרת כתבה קודמת שפורסמה בעיתון שנתיים קודם לכן.
בית המשפט קבע כי ל"גלובס" עומדת הגנת "הפרסום המותר". את גלובס ייצגו עורכי הדין
יורם מושקט, אוריין אשכולי.
מדובר בתביעה שנייה שהגיע עו"ד כהן כנגד "גלובס", ואשר נולדה על-רקע תביעתו הראשונה של כהן כנגד העיתון, עורכו חגי גולן וכתבת העיתון
הדס מגן, בטענה לפגיעה בשמו הטוב ובפרנסתו, בעקבות כתבה שפורסמה עליו בעיתון ובאינטרנט במארס 2005.
במהלך הדיון בתביעה ביקש כהן לחשוף את המקור העיתונאי שמסר לכתבת "גלובס" את הדברים שיוחסו לו בכתבה, אך בית המשפט קיבל את התנגדותו של העיתון לחשוף את המקור.
עם קבלת ההחלטה, במארס 2007, פרסם כתב "גלובס" לשעבר, נועם שרביט, ידיעה המסקרת את ההחלטה. בהמשך דחה גם בית המשפט המחוזי בתל אביב את הערר שהגיש כהן על ההחלטה שלא לחייב את מגן לחשוף מקור עיתונאי.
בין לבין, וטרם קבלת פסק הדין המחייב את "גלובס" לפצות את עו"ד כהן בגין לשון הרע, הגיש עו"ד כהן תביעה נוספת כנגד העיתון, בטענה כי בכתבתו של נועם שרביט בנוגע לאי-חשיפת המקור העיתונאי, שב העיתון על דברי לשון הרע אשר פורסמו בכתבה הראשונה.
אולם בית המשפט דחה את טענותיו של כהן כנגד העיתון. השופטת ציינה כי "הכלל הוא שחזרה על דיבה הוא דיבה", אך במקרה שבו עוסקת התביעה, "עוסקים אנו בחזרה על פרסום הנהנה מהגנה מוחלטת, שכן מה שפורסם היה תוכנה של החלטת בית המשפט, שניתנה במהלך ההליך המשפטי, ואף פורסמה באינטרנט".
בעת סיקור החלטות מסוג זה, ציינה השופטת, כל שנדרש הוא "שהדיווח ישקף את מה שנאמר או נכתב בהליך שעליו מדווחים, וכי יהא הוגן".
נקבע כי הכתבה השנייה - אשר פורסמה עוד בטרם ניתן פסק הדין בתביעה הראשונה - שיקפה את הנאמר בהחלטת בית המשפט ומהווה פרסום מותר.
"למעלה ממחציתה עסקה בדיווח המשפטי לעניין החיסיון העיתונאי, והאחר ציטט את כתבי בית דין וטענות הצדדים... לא מצאתי שההחלטה מוציאה דברים מהקשרם, מייפה עמדתו של מי מהצדדים או מפחיתה מעמדתו של הצד האחר", כתבה השופטת.
