שבוע זכויות האדם שצוין החודש סיפק לארגוני זכויות האדם הזדמנות נוספת לחבוט בישראל על הפרות לכאורה של זכויות אדם ב"שטחים הפלשתינים הכבושים".
לא פחות משלושה דיונים ייחדה מועצת זכויות האדם של האו"ם בז'נבה, שבה חברים נציגים מ-47 מדינות, להפרות של זכויות אדם מצד ישראל, במסגרת "המעקב התקופתי העולמי" שלה, ובתום הדיונים גיבש האו"ם רשימה של לא פחות מ-99 צעדים שעל ישראל לנקוט כדי לשפר את מצב הפלשתינים בשטחים.
בין השאר הביעה המועצה דאגה כנה באשר לגדר ההפרדה (הפוגעת בזכות היסוד של הפלשתינים לפוצץ אוטובוסים הומי אדם בערי ישראל), באשר למעצרם של צעירים פלשתינים (תינוקות של בית רבן שכל חטאם - עבירות ביטחוניות ופליליות) ובאשר ל"התנחלויות הבלתי חוקיות" ביהודה ושומרון (שעדיין לא פונו לטובת המטרה ההומניטרית של הקמת אתר לשיגור ירי תלול למסלול), וכמובן - באשר ל"מצור על רצועת עזה" (שמונע מהפלשתינים דלק וחשמל הנחוצים לפעולת מחרטות הקסאמים כמו אוויר לנשימה).
בדיונים בלטו קולותיהם של נציגי מצרים, אירן וסוריה. כן, כן, אותה מצרים שאף היא מטילה מצור על רצועת עזה במעבר רפיח; אותה אירן שכשבועיים לאחר פרסום דוח המועצה סגרה את משרדיו של ארגון זכויות אדם חשוב בטהרן; אותה סוריה, שבה שולט מיעוט עלאווי המקפיד למלא את בתי הסוהר במתנגדי המשטר.
אך כל אלה התגמדו לעומת החזון שפרס בפני המשתתפים השגריר הפלשתיני לאו"ם בז'נבה, איברהים מוחמד חרייזי: "אנו מצפים להקמתה של המדינה הפלשתינית העצמאית והריבונית... שתספק לנו את ההזדמנות ואת הכבוד להשתתף בהליך המעקב העולמי התקופתי, כחברה מלאה בארגון האומות המאוחדות".
לא חלפו שבועיים וברצועת עזה, שם כבר פונו "ההתנחלויות הבלתי חוקיות" והוקמה מיני-מדינה פלשתינית, ניתנה "דוגמית" ליישומו הלכה למעשה של חזון זכויות האדם "במדינה הפלשתינית העצמאית הריבונית": בהצעת חוק עונשין שעברה השבוע בקריאה שנייה בפרלמנט בעזה, נקבע עונש של 40 מלקות למוסלמי שייצר, ישתה או יחזיק אלכוהול או לכזה שיהיה מעורב במשחקי מזל, פגיעה ברגשות דתיים או ביצוע "מעשים מבישים", לרבות פגיעה במוניטין, השפלה וקללות. על-פי הצעת החוק, שעוצבה ברוח הלכות השריעה האיסלאמית, תיגדע יד ימינו של "מי שיבצע פשע של גניבה". הענישה החמורה ביותר - עונש מוות - נקבעה למבצעי הפשעים החמורים ביותר: אלה המנהלים משא-ומתן "נגד האינטרסים של פלשתין" וכל מי ש"החליש את רוח העם הפלשתיני או את כוח ההתנגדות שלו".
בתגובה לדוח מועצת זכויות האדם של האו"ם, גמגם שגריר ישראל לאו"ם בז'נבה, אהרן לשנו-יער, חצי התנצלות: "הרקורד שלנו לא מושלם, אך היתרון בדמוקרטיה הוא שקיימות מערכות רבות המאפשרות דיאלוג והשגחה. המעקב התקופתי העולמי הוא אחת המערכות הללו".
במקום ההתנצלות הרפה הזו, צריכה הייתה ממשלת ישראל להתנצל בפה מלא, לא רק בפני אזרחיה למודי הקסאמים והגראדים, אלא בפני אומות העולם, על הפגיעה האמיתית שלה בזכויות אדם - אותה פגיעה שגרמה לה להקים בחצר האחורית שלה מדינת הלכה איסלאמית הבזה לחירות האדם.
