בעקבות הגלובליזציה, מסתמן שינוי בתפקודם של גבולות לאומיים רבים. באזורים שונים בעולם הגבול מתפקד כגשר המאפשר פעילות כלכלית וחברתית ולא כמחסום כפי שהיה בעבר.
תיאוריות של שתוף פעולה חוצה-גבולות מניחות כי באמצעות מגע ואינטראקציה חוצי גבול תיתכן היווצרות של תלות הדדית, שינוי תפיסות שליליות הדדיות, והתפתחות תחושת השתייכות 'אזורית' של תושבי אזור הגבול, משני צידיו. אזורי קונפליקט בדרך כלל אינם נכללים בחזון זה של טרנספורמציה, ואינטראקציה חוצה גבול כמעט ואינה מתאפשרת.
מחקרים רבים העוסקים בחציית גבולות ואינטגרציה אזורית מתמקדים באירופה, במקומות שבהם קונפליקט אלים אינו אלא זיכרון רחוק. מחקר זה מציג דוגמה לא-אירופאית, שבה מתפתחת אינטראקציה מוגבלת בצל עימות.
בסקירה זו של מיזמים חוצי-גבולות לאורך מרחב התפר בין הישראלים לפלשתינים בתקופת תהליך אוסלו נמצאו תהליכים מקבילים וסותרים לחיזוק הגבול כמחסום ומאידך להפיכתו לחדיר יותר. דינאמיקה זו משקפת את הקונפליקט המתמשך ואת הא-סימטריה ביחסים הכלכליים בין ישראלים לפלשתינים. באמצעות ניתוחם של מגוון האינטראקציות חוצות הגבול של תקופה זו, ניתן להעריך את מידת תפקידן כאמצעים בוני אמון (CBMs)ואת תרומתם להתמרה של הסכסוך. שלושה סוגי אינטראקציות עיקריות נמצאו:
- שווקי דרך באזור הגבול אפשרו הזדמנות נדירה לאינטראקציה כלכלית וחברתית של המוני ישראלים ופלשתינים
- פארקים תעשייתיים סיפקו תעסוקה לאלפים פלשתינים, אך יצרו מעט הזדמנויות לאינטראקציה עם ישראלים
- הקאזינו "אואזיס" לא תרם לכלכלת העיר יריחו ולא אפשר אינטראקציה חברתית בין ישראלים ופלשתינים.
למרות שמיזמים אלו חדלו מלהתקיים, ניתן ללמוד דרכם על מגוון האופנים בהם מתקיים מפגש חוצה גבול בהינתן הזדמנות, אפילו במצב של קונפליקט. ההשוואה ביניהם מצביעה על כך שמיזמי גבול רבים תורמים מעט, אם בכלל, להתקרבות הדדית של המשתתפים ועל כן יש להנמיך את הציפיות בהתאם.
