|
תאריך:
|
06/04/2009
|
|
|
עודכן:
|
06/04/2009
|
"קיומה של ישראל אינו מובן מאליו" |
|
1 |
|
|
|
|
2 |
|
|
|
|
3 |
|
|
לא ברורה לי תגובת צה"ל ליוצרי הפלופ הגדול של שמעתי ...נדמה לי...שחיילי צה"ל רצחו טבחו ועשו מעשי שפטים באזרחים.
אם הסתבר שזו עלילה יש צורך דחוף להרחיק את מפקד המכינה שיצרה את מצג השווא שהזיק למדינה והחיילים ששקרו ביודעין חייבים להיענש. ויפה שעה אחת קודם................. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
לא נענשו |
|
|
4 |
|
|
|
|
5 |
|
|
"דרושה עַזּוּת מֵצַח
והרבה גַבְהוּת לֵב
לבוא ולספרלהורים שכולים
דברים שֶאֵינָם אֱמֶת
הַרְגָשָה אָיוּמָה.
תופעה זו היא אחד הביטויים
לנִיוּון שהִשְתַּלֵט על חַיֵינוּ.
כָּזָב ושֶקֶר ועשיית עָוֶול במִשְפָּט,
בגוּף כּה מֶרְכָּזִי בחייה של החֶבְרָה, כצה"ל -
היא כְּתוֹבֶת על הקִיר המַזְהִירָה ומַתְרִיעָה:
אלה יְפוֹרְרוּ את יְסוֹדוֹת החֶבְרָה בישראל ויְמוֹטְטוּה"
אריה אבי חיים בר-נתן, אביו של חיים בר-נתן זיכרונו לברכה.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אריה בר-נתן |
|
|
6 |
|
|
"חובתו של אב לדעת כיצד נהרג בנו"
אמר שאול שילה, אבא של סגן אלעד שילה זיכרונו לברכה, מקיבוץ גבעת-ברנר, אשר נהרג יחד עם חבריו שמרי שפרן, אריק כהן, שרון תמיר וערן ויכסלבאום זיכרונם לברכה באסון צאלים השני. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שאול שילה |
|
|
7 |
|
|
השיר מוקדש לפורום ההורים השכולים של מלחמת לבנון השניה ולהורי חיילינו אשר לחמו, נפצעו, חרפו, והקריבו את נפשם במלחמה הרסנית, רשלנית, שלומיאלית בלבנון. כן מוקדש השיר לכרמלה מנור, אמו של טייס חיל האוויר סרן אורי מנור אשר אמרה: "שאלו אותי לא פעם: מָה זֶה יִתֵּן לך, המלחמה הזאת" ? לי, זה כבר לא יִתֵּן דבר. אבל לרבים מאיתנו יש עוד ילדים המשרתים בשלב כזה או אחר בצבא ואם הצבא לא לומד מטעויות, לא מפיק לקחים ובחיל האוויר לא מסוגלים להודות באחריות – לאן נגיע ?" ....לעודד רענן: "....כשאני מספר לאנשים שברצוני לחזור לפורטסמות, לנמל היציאה, וכשאני מנסה לברר שמות, תאריכים ואנשים, שהיו קשורים לאירוע, אני מקבל "למה לך?" כתשובה. "עזוב את זה, מה יצא לך מִזֶה...?". כן מוקדש השיר לכל שאר האבות והאמהות, אשר בחלומם הגרוע ביותר, לא תיארו לעצמם ולא היו מאמינים כי במדינתנו, מדינה בה גדלנו והתחנכנו ובצבאנו היקר לנו כל-כך, מסוגלים יהיו להוליך אותנו שולל, להתיש אותנו עד-כדי כך, לכזב ולשקר בריות בגבהות לב שכזו ובעַזוּת מצ"ח נחושה. "כשקיבלנו את תיק החקירה, הרגשנו עלבון נורא ! שמתייחסים אלינו כמו אל ילד מפגר. זאת היתה התחושה. איך אפשר לכתוב תיק חקירה כזה ולחשוב שאנחנו נקבל את הדברים...? רמת החקירה. השפה שבה זה נכתב. השאלות שנשאלו ובעיקר אלו שלא נשאלו. התשובות שהתקבלו וכיצד הִסְתַפְּקוּ בהם. זִלְזוּל. פָּשוּט זִלְזוּל מוחְלָט ! חוֹשְבִים שֶאָנוּ מְטוּמְטָמִים ! הרי גמרנו פה בית ספר. שרתנו בצבא. פשוט עלבון לאינטיליגנציה" בינה, אחותו של רס"ר רמי כץ אשר נהרג באסון צאלים הראשון.
כָּחוּש-רָזֶה
"לכן כה אמר ה' אלוקים אליהם, הנני-אני, ושפטתי בין-שֶה בִרְיָה ובין שֶה רָזָה" יחזקאל, ל"ד, כ'
הם פונים ברחוב אליך ושואלים: "מה יצא לך מִזֶה...?"
הופכים אותך, בלית ברירה, לעוד יותר כָּחוּש. רָזֶה.
דַּל. מוּשְפָּל ועֲרִירִי. חָבוּל. חָבוּט. עָלוּב. נִבְזֶה.
על שֶלְך... כלום תוותר ? ...הרי הנך יַבְחוּש כָּזֶה ?!
אבל אתה יודע, כי בעצם, לא נותרה לך בְּרֵירָה
לחילופין, המציאות, פִּי שבעתיים חֲמוּרָה !
כל כולך, הנך בינתיים, חַבּוּרָה אחת גְדוֹלָה
חשרת עבים, בכל דקה, לבוא שֵנִית הֵן עֲלוּלָה !
הם פוגשים אותך, על אֵם הדרך, בשאלתם:
"הגד-נא... מה יצא לך מִזֶה... ?"
אינך נוכח, כי זה זמן רב, מחוּלְשָה אתה מְזֵה ?
עזוב את זה... ! תשכח מכך ! מי אתה ? נָבִיא ?! חוֹזֶה ?
המציאות חֲזָקָה מִמְך ! דוֹן קִישוֹט הִנְך ?! הוֹזֶה ?
מסביבך, כולם דוברים, אך אין אחד שפיו פוֹצֶה !
מצפצפים ...על מי ? ...על מה ? - מכנה משותף אחד בלבד אותם חוֹצֶה
קו תָּחוּם-בָּרוּר, בֵּינְך-בֵּינָם, שרק אמת אחת רוֹצֶה :
שאף אחד, מן העולם, שוב לחִינָם ושווא יצא !
נִרְגָשִים, נִיגְשִים בשְבִיל אליך ושואלים: "אֱמוֹר-נָא, מה יֵצֵא לְך מִזֶה?"
הופכים אותך, בשאלתם, לעוד יותר פָּחוּס. רָזֶה.
חֲדַל-אִישִים. עוֹר וגִידִים. דַּך. מָך. יְדוּע חוֹלי. אִיש-מַכְאוֹבוֹת. הַלָזֶה.
נִקְלֶה. כָּחוּש. מוּתָּש. מוּחְלָש. רָצוּץ. קָצוּץ. ּמָעוּך. נִבְזֶה.
על שלך, כְּלוּם תוותר ? הִנְך נָחוּש, יַתּוּש כָּזֶה !
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שאול. |
|
|
8 |
|
|
בביקור אבלים אותו ערך במהלך ה"שבעה" מפקד חיל האוויר, האלוף הרצל בודינגר, בביתה של חיה נוסבוים-רוזנברג, אמו של אסף, זכרונו לברכה, אשר נהרג יחד עם חברו גיל צוריאנו, זכרונו לברכה, עת נקרע כבל במסוק של יחידת חילוץ 669, שאל האלוף, על מפתן הדלת וטרם כניסתו לדירה, בלי כל בושה, ידיד משפחה שעמד בפתח הדלת, לשמו של בנה. האם, אשר שמעה את שאלתו של עלוּב בודינגר אמרה לו באותו מעמד: "גידלנו עבורכם ילדים כתרנגולות בסופרמרקט".
על משפט זה מבוסס השיר.
השיר מוקדש לחיה וללאה תבל"א ולאסף וגילי זכרונם לברכה.
ממשיכים בחיים משל שום דבר לא ארע....
כתרנגולות בסופרמרקט, גידלנו עבורכם ילדים, לשם כפרה.
כפרה על חיינו... עוון כולנו... עוול כלפיהם...
בפוליטיקה, בחברה, במדינה, בבג"ץ, בועדת וינוגרד ובצה"ל
מעולם לא ייחסו חשיבות מיוחדת למשמעות חייהם !
ילד ...ועוד ילד ...ועוד ילד ...בזרם מתמיד !
לנצח... לעד... כך תובטח בעירת נר התמיד...
מחורבן צאלים השני כבר כמעט אין שומעים יותר על תאונות
אין מדווחים... אין כותבים... אין מוסרים יותר על התאבדויות
זה וודאי, אינו אומר בהכרח, שהן אינן קיימות
בפוליטיקה, במדינה, בחברה, בבג"ץ, בועדת וינוגרד ובצה"ל
פשוט מתמחים בהסתרת ובהעלמת ראיות
ההכחשה, הכזב, הטיוח, השקר, תקפים וחלים על הכל
ערך חיי האדם היום בצבאנו נמכר בחיסול בזיל הזול !
את המציאות אפשר תמיד לצבוע וורוד ועובדות ניתן להטות
"הדג מן הראש מסריח !" ...ישיחו ...יאמרו הבריות
מיטב נוער צעיר ובריא בשיא פריחת עלומיו
על חטאי ושגיאות מפקדיו ישלם בחייו
דור שואף דרור... צמא חיים... חופשי... רענן...
נרמס, נהרס, נדרס ונגרס באמצעות גוף מסואב שאנן
נופל שדוד ...ללא קרב מניח הנשק ...למולך מוקרב כקורבן !
אבות אכלו בוסר וחיי בנים יכלו טרם זמן
"כי במותם הם ציוו לנו..." יחרוק התקליט הישן...
הולך סובב לו הרוח ועל סביבותיו שב
קדיש על הבן יאמר כבר לבטח האב
אין חדש תחת השמש
מה שהיה הוא מה שיהיה: היום, מחר או אמש.
השמש זרחה... הקמה בשלה... וצה"ל שחט
מי עוד זוכר שפעם חגגנו יחדיו ט"ו בשבט ?
"איש אינו כה אווילי, אשר יבחר מרצון במלחמה במקום השלום; הרי בשלום קוברים הבנים את אבותיהם, ואילו במלחמה האבות קוברים את הבנים" הרודוטוס, א, 87.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
לאה וחיה |
|
|
9 |
|
|
הַחוֹל יִזְכּוֹר אֶת הַגַּלִּים
הַחוֹל יִזְכּוֹר אֶת הַגַּלִּים, אֲבָל לַקֶצֶּף אֵין זוֹכֵר
זוּלַת הַהֵם, אֲשֶר עָבְרוּ עִם רוּחַ לַיְלָה מְאַחֵר
מזִיכְרוֹנָם הוֹא לְעוֹלָם לא יִימָחֶה,
לא יִימָחֶה.
הַכּל יָשוּב אֶל הַמְצוּלוֹת, זוּלַת הַקֶצֶּף הַלָבָן
נֵרוֹת הַלַיְלָה דָּעֲכוּ, הַיְדִידוּת, הַאַהֲבָה
הַנְעוּרִים, שֶבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.
כָּמוֹהוּ גַּם, עַל חוֹף לִבָּם, רַטָט אָז מַשֶהוּ חִיוֵּור,
וְהֵם רָשְמוּ בְּתוֹך הַחוֹל, כְּשֶהַיָרֵחַ העוֹבֵר
הֵאִיר פִתְאוֹם, פָּנִים זָרוֹת וּשְחוֹק רָפֶה.
הַכּל יָשוּב אֶל הַמְצוּלוֹת, זוּלַת הַקֶצֶּף הַלָבָן
נֵרוֹת הַלַיְלָה דָּעֲכוּ, הַיְדִידוּת, הַאַהֲבָה
הַנְעוּרִים, שֶבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.
היו שָם קוֹנְכִיּוֹת רֵיקוֹת, שֶנַהֲמוּ קִינָה שֶל יָם,
ובֵּית עָלְמִין עַל הַגְבָעוֹת
וְשְנַיִים שֶחָלְפוּ דוּמָם
בֵּין החָצָב וְהַקְבָרִים וְהַשִקְמָה.
הַכּל יָשוּב אֶל הַמְצוּלוֹת, זוּלַת הַקֶצֶּף הַלָבָן
נֵרוֹת הַלַיְלָה דָּעֲכוּ, הַיְדִידוּת, הַאַהֲבָה
הַנְעוּרִים, שֶבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.
מילים: נתן יונתן
לחן: נחום היימן
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
נתן ונחצ'ה |
|
|
10 |
|
|
"מָנוֹחַ"
מוקדש לשופטי בתי המשפח הצבאיים באשר הם ולשופטי בית הדין ה"גבוֹה" ל"צֶדֶק".
"דומה שבענייננו, לא ניחן חיל האוויר ברגישות-יתר כלפי משפחות צוריאנו ורוזנברג. דומה כי הדבקוּת במטרה – הרצוייה והנכונה כשלעצמה – למצוא את גורמי האסון ואת הסיבות לקריעת הכבל – הקהתה במידת מה את החוּשִים של העוסקים במלאכה כלפי חללי האסון ומשפחותיהם. צא וראה: בדו"ח וח"ק 1, שהוא דו"ח יסודי ורחב היקף, אין איזכור כלשהו ללוחמים שנהרגו באסון. הדו"ח פותח בכך שהוא מספר כי "באימון לילה, מדרום לערד, בעת תירגול חילוץ טייס נוטש (חיט"ן) הורמו שני הלוחמים. בשלב הכנסתם למסוק נקרע כבל מנוף ההצלה, הלוחמים נפלו מגובה 50 רגל לערך ונהרגו". גם בהודעה לתקשורת שנמסרה ב- 12.2.93, אין כל איזכור לחללים. "שני הלוחמים" – אפילו שם אין להם בדו"ח ההוא... 53 עמודי דו"ח, על אסון בו קיפחו את חייהם שני לוחמים מיחידה מובחרת, ואין הם אלא אובייקט אנונימי לחקירה.... ואולי זה היה המאפיין של כל היחס שניתן למשפחות באסון זה ? אנו מוצאים לאורך כל הדרך התמקדות-יֶתֶר (החשובה, כאמוּר, כשלעצמה) במִמצאים, במסקנות ובהמלצות – ומעבר לכך – התמקדות מוּעטה, אם בכלל, בבני האדם, באלו שהאסון בוער כאש בעצמותיהם, כי הילדים שלהם הם אותם "שני הלוחמים". (מתוך דו"ח הוועדה לחקירת נסיבות תאונת הכבל, דו"ח וינוגרד, מיום 10.8.1992, פרק ו': המשפחות מוּל צה"ל).
השבח לאל ! כמה טוב... ! עד כמה זה נוח... !
שקיים בעברית המוּנַח "מְנוֹחָה" ו"מָנוחַ"
אפשר ממנו-ממנה, מתי שרוצים, להתעלם ולברוח...
לא חייבים לזכור את שמה או את שמו ?! הן מותר גם לשכוח ? ? ?
אִם אָב... אִם אָח... אִם אָחות... היוּ לה-לו...
אִם אֵם היתה לה-לו... למי פִיתְרוֹנִים ? אוּלַי לאוֹחַ ?
יען כי אצלנו במדינה, בחברה, בתרבות, בצבא, פועל הזיכרון רק,
על סמך הפקודה: "עמוד דום !" "עמוד נוח !"
השבח לאל... ! הידד... ! הללויה... !
עד כמה זה טוב... עד כמה זה נוח...
שקיימת בעברית המלה : "מְנוֹחָה" ו"מָנוֹחַ"
אפשר ממנה-ממנו, כל אימת שחפצים, הן תמיד גם לברוח ?
לא מוכרחים לזכור שמות ? נכון ?! הרי אפשר גם לשכוח ... !
בלעדיו, בלעדיה, הן ניתן מחדש (כמעט) שוב לפרוח...
מישהו (אולי במרומים?) הרי יואיל אף לסלוח !
מה עוד שזִכְרָה וזִכְרוֹ הוא סִיוּט אֲמִיִתי. חֲלוֹם בַלָהות מתמשך....
שִיגְיָגון מצטבר... אשר מְסַכּן גם את המוֹחַ !
כל מילה חצובה בסלע ל"ת jay, centre, 19/09/06 05:15
השבח לאל ! כמה טוב ! עד כמה זה נוח !
שקיים בעברית המונח "מְנוֹחָה" ו"מָנוחַ"
כי למען האֱמֶת וְהַשֵם, למן עת מותה ומותו,
הפכו עלינו שמה ושמו, זכרה וזכרו רק לטוֹרַח.
למי, בעצם, נותר כאן, במדינה עֲלוּבָה-אוּמְלָלָה זו, עוד קורטוב דַל של כּוֹחַ ?
דַי לכּוֹרַח !
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מרדכי. |
|
|
11 |
|
|
אֱלִיפֶלֶט
נְזַמֵּר נָא אֶת שִיר אֱלִיפֶלֶט
וְנַגִּידָה כּוּלָּנוּ בְּקוֹל:
כַּאֲשֶר עוֹד הָיָה הוּא רַק יֶלֶד,
כְּבָר הָיָה הוּא בִּיש-גַּדָּא גָדוֹל.
בּוֹ שְכֵנִים וּשְכֵנוֹת דִּיבְּרוּ דוֹפִי
וְאָמְרוּ: "שוּם דָּבָר לא יוֹעִיל –
אֱלִיפֶלֶט הוּא יֶלֶד בְּלִי אוֹפִי,
אֵין לוֹ אוֹפִי אֲפִילוּ בְּמִיל...."
אִם גּוֹזְלִים מִיָּדָיו צַעֲצוּעַ
הוּא נִשְאָר מְבוּלְבָּל וּמְחַיֵּיך,
מְחַיֵּיך בִּבְלִי דַּעַת מַדּוּעַ
וְכֵיצַד, וּבְשֶל מַה זֶה, וְאֵיֵך.
וְנִדְמֶה כִּי סְבִיבוֹ – זֶה מוּזָר,
אָז דְּבַר-מָה הִתְרוֹנֵן כּה וָשָר.
בְּלִי מַדוּעַ וּבְלִי כֵּיצַד
בְּלִי הֵיכָן וּבְלִי אִיך וְלָמָה,
בְּלִי לְאָן וּמֵאֵיזֶה צַד,
בְּלִי מָתַי וּבְּלִי אָן וְכַמָּה.
כִּי סָּבִיב כְּכִּינוֹר וְחָלִיל
מַנְגִינָה מְאִירָה מְצַלְצֶלֶת,
אִם נַסְבִּיר לְךָ – מַה זֶּה יוֹעִיל.
אֵיזֶה יֶלֶד אַתָּה, אֱלִיפֶלֶט.
בְּלֵיל קְרָב בִּרְעוֹם אֵש מְזַנֶּקֶת,
בֵּין אַנְשֵי הַפְּלוּגָה קוֹל עָבַר ;
הָעֶמְדָּה הַקִּידְמִית מְנוּתֶּקֶת,
מְלַאי תַחְמוֹשֶת אָזַל בָּהּ מִכְּבָר !
אָז הִרְגִּיש אֱלִיפֶלֶט, כְּאִילּוּ
הוּא מוּכְרָח אֶת הַמְּלַאי לְחַדֵּש,
וְכֵיוָון שֶאֵין אוֹפִי בְּמִיל לוֹ –
הוּא זָחַל כָּך יָשָר מוּל הָאֵש.
וּבְשוּבוֹ מְהוּמָם וּפָצוּעַ
הִתְמוֹטֵט הוּא, כָּרַע וְחִיֵיך,
הוּא חִיֵּיך בִּבְלִי דַעַת מַדּוּעַ
וְכֵיצַד וּבְשֶל מָה זֶּה, וְאֵיךְ.
וּבְלִיבּוֹת חֲבֵרָיו, זֶה מוּזָר,
אָז דְּבַר-מָה הִתְרוֹנֵן כּה וָשָר.
בְּלִי מַדוּעַ וּבְלִי כֵּיצַד
בְּלִי הֵיכָן וּבְלִי אִיך וְלָמָה,
בְּלִי לְאָן וּמֵאֵיזֶה צַד,
בְּלִי מָתַי וּבְּלִי אָן וְכַמָּה.
כִּי סָּבִיב כְּכִּינוֹר וְחָלִיל
מַנְגִינָה מְאִירָה מְצַלְצֶלֶת,
אִם נַסְבִּיר לְךָ – מַה זֶּה יוֹעִיל.
אֵיזֶה יֶלֶד אַתָּה, אֱלִיפֶלֶט.
וּבַלַּיְלָה חָבוּש קַסְדַּת פֶּלֶד,
אַט יָרַד הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל
וְנִיגַּש לִמְרַאֲשוֹת אֱלִיפֶלֶט,
שֶשָכַב בַּמִּשְלָט עַל הַתֵּל.
הוּא אָמַר: "אֱלִיפֶלֶט, אַל פַּחַד,
אֱלִיפֶלֶט אַל פַּחַד וָחִיל,
בַּמָּרוֹם לָנוּ יֵש מִמְּךָ נַחַת –
אַף שֶאֵין לְךָ אוֹפִי בְּמִיל...".
זֶהוּ זֶמֶר פָּשוּט גַּם תָּמוּהַּ
אֵין רֵאשִית לוֹ וְסוֹף וְהֶמְשֵךְ,
זִיּמַּרְנוּהוּ בְּלִי דַעַת מַדּוּעַ
וְכֵיצַד וּבְשֶל מַה זֶּה, וְאֵיךְ.
זִיּמַּרְנוּהוּ סְתָם כָּךְ, זֶה מוּזָר,
כִּי דְבַר מָה הִתְרוֹנֵן כּה וָשָר.
בְּלִי מַדוּעַ וּבְלִי כֵּיצַד
בְּלִי הֵיכָן וּבְלִי אִיך וְלָמָה,
בְּלִי לְאָן וּמֵאֵיזֶה צַד,
בְּלִי מָתַי וּבְּלִי אָן וְכַמָּה.
כִּי סָּבִיב כְּכִּינוֹר וְחָלִיל
מַנְגִינָה מְאִירָה מְצַלְצֶלֶת,
אִם נַסְבִּיר לְךָ – מַה זֶּה יוֹעִיל.
אֵיזֶה יֶלֶד אַתָּה, אֱלִיפֶלֶט.
מילים: נתן אלתרמן
לחן: אלכסנדר ארגוב
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
נתן ואלכסנדר |
|
|
גדעון סער
דברי שר החינוך הנכנס, ח"כ גדעון סער, בטקס חילופי השרים במשרד החינוך [1.4.09, ז' בניסן, תשס"ט]
|
|
|
|
|
|
ראובן ריבלין
דברי ראובן ריבלין, יו"ר הכנסת ה-18, במעמד בחירתו לתפקיד [30.3.09, ה' בניסן, התשס"ט]
|
|
|
|
|
|
שמעון פרס
דברי נשיא המדינה בטקס חילופי ראש ממשלה - אולמרט-נתניהו [1.4.09, ז' בניסן, תשס"ט]
|
|
|
|
|
|
ציפי לבני
דברי יור" קדימה, ציפי לבני, בטקס השבעתה של הממשלה ה-32 בכנסת [31.3.09, ו' בניסן, תשס"ט]
|
|
|
|
|
|
בנימין נתניהו
דברי ראש הממשלה הנכנס, בנימין נתניהו, בטקס השבעתה של הממשלה ה-32 בכנסת [31.3.09, ו' בניסן, תשס"ט]
|
|
|