אחיי ואחיותיי,
בני משפחת השכול הגדולה, הגדולה מדיי, כבוד נשיא המדינה, מר שמעון פרס, בית ישראל, עת יורדת צינת הערב על ירושלים אנו עולים כמדי שנה ביום הקדוש הזה, אל בירת ישראל, להתייחד עם זכרם של הבנים והבנות, עמודי הנצח בבניין המולדת וחברים חסרים בשורותינו, לזכור ולהזכיר את מי שמסרו נפשם למען תקומת העם והארץ ונפלו במערכה הכבדה לעצמאותה ולביטחונה של מדינת ישראל.
כאן, אל מול שורות האבנים של הכותל המערבי, ליבו הפועם של העם היהודי, מען תפילותיה של האומה כולה במשך אלפים בשנים - אני עומד ולצידי כל חיילי צה"ל, בשירות הסדיר ובמילואים, ומצדיע לחברינו, שמסרו נפשם מנגד למען נוכל כולנו לחגוג מחר שנה נוספת של עצמאות. אומה למודת מאבקים אנו, הנאלצת עדיין לחיות על חרבה ומכירה, היכרות קרובה מדיי, את טעמם המר של אובדן וגעגוע.
כואבים אנחנו, אך נחושים לעמוד במשימה שהותירו לנו הנופלים; להמשיך, להוסיף ולבנות, להקים ולבצר את ביטחונה ואת שגשוגה של מדינת ישראל.
קולה החד והצורב של צפירת הזיכרון, שהדהדה זה עתה מקצה הארץ עד קצה, מחברת ומאחדת את החברה הישראלית כולה בתוגה ובקדושה של זיכרון. צפירה זו משתקת לרגע אחד, ליום אחד, כל מחלוקת בקרבנו, מפוררת חומות וחוצה מחנות. רגעים אלה, שבהם מתכנס העם, לזכור את בניו ואת בנותיו ולהתאבל על זיו העלומים, הם גם רגעים לחשבון נפש לאומי: חשבון שבמרכזו השאלה האם ראויים אנו, כצבא, כחברה וכמדינה, לקורבנם של הנופלים, והאם אנו משמרים את הערכים שבשמם נפלו. את התשובה לשאלה זו אני מוצא בחיילי צבא ההגנה לישראל ובמפקדיו.
דווקא בתקופה הזו, שבה נשמעים מעת לעת הרהורים וערעורים על אופן לחימתו של צה"ל במבצע "עופרת יצוקה", זהו הזמן לספר על המסירות ועל המוסריות שמפגינים לוחמינו בלחימתם המורכבת בטרור, תוך סיכונם העצמי. מוסריות זו נודעת לאורך השנים והמלחמות, ולא אחת אויבינו מנצלים אותה בציניות ומאלצים אותנו להילחם בלב אוכלוסיה אזרחית שבתוכה הם נטמעים, וממנה פועלים. ערכיו ומוסריותו של צה"ל לאורך השנים גובים אף הם קורבנות.
כולנו התחנכנו על סיפוריהם של ל"ה הלוחמים שצעדו בתש"ח בדרכם לגוש עציון וחסו על חייהם של עוברי אורח שלבסוף הסגירו אותם והביאו למותם. זוכרים אנו גם את הלוחמים ב"ארץ המרדפים" בשנות השישים והשבעים שחסו על חיי נשים בפתחי מערות, שהסתירו מאחורי גבן מחבלים שלא היססו לירות בהם ולהרוגם. סיפורי מופת אלו מבטאים את חוסנו הערכי של צבא ההגנה לישראל, ואת התעקשות לוחמינו לשמור ככל האפשר על חייהם של חפים מפשע, נאמנים לערכי המוסר היהודי ול"רוח צה"ל" כמצפן וכמצפון גם תחת אש הקרב.
אנו עדים לחוסן ערכי זה גם בעת הנוכחית, בלחימתם העיקשת של חיילי צה"ל מול ארגוני הטרור. כמפקדם של לוחמים אלו, אני רוצה לומר לכם הערב: בהם ובעוז רוחם נעוץ יתרוננו על אויבינו; בזכותם אנו עומדים, בטוחים בכוחנו, נאמנים לערכינו וחדורים ברוח ובאמונה המייחדות את עם ישראל לאורך הדורות. הם שירתיעו אויב ויקרבו את השלום. כאלו הם חיילי צה"ל, ואנו רשאים וצריכים להתגאות בהם.
כמפקדו של צה"ל אני מתחייב כי הקוד האתי, הערכי והמוסרי שבו פוסע צה"ל זה שנים, ימשיך ויוביל אותנו.
אזרחי ישראל,
בשנה החולפת נאלצנו לרשום ביד רועדת שמות נוספים אל כותל הזיכרון הגדל והולך. המשכנו להילחם בטרור ביהודה, בשומרון וברצועת עזה לאחר שבמשך שנים ניהלו תושבי הדרום את חייהם בצל ירי הפצצות והקסאמים. גם הצהרותיו הבוטות של נשיא אירן אך לפני ימים מספר עדיין מהדהדות וממחישות לנו היטב שבשנת העצמאות השישים ואחת לישראל האיומים עליה לא פסקו ולא נתמעטו, וכי טרם הגיעה העת להשיב את החרב אל נדנה.
במעמד הזה ובערב הזה, בתווך שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום העצמאות, נאמר לכל אויבינו המבקשים לפגוע בנו: גם אחרי עשרות שנים של מאבק, עוד לא אבדה תקוותנו לחיות לצדכם בשלום ובכבוד הדדי. אך איני מציע לאיש לבחון את כוחו ואת נחישותו של צה"ל להגן על קיומה, על עצמאותה ועל ביטחונה של מדינת ישראל. מי שמבקש לפגוע באזרחי המדינה, ימצא מולו צבא נחוש, חזק ומלוכד הנהנה מאמון העם, שישיב מכה קשה לכל ניסיון לקום עלינו, נכונים לכל אתגר קרוב ורחוק.
ברוח דבריו של דוקטור משה בלינסון, מראשי היישוב היהודי, שנאמרו בראשית מאורעות 1936, אנו שואלים: "עד מתי נחיה בסכנת התקפות חדשות? עד שהנלהב ביותר והנועז ביותר במחנה האויב, בכל מחנות האויבים באשר הם שם, יידע: אין אמצעי לשבור את כוח ישראל בארצו, כי הכרח החיים איתו ואמת הקיום איתו, ואין דרך אלא להשלים עימו. זהו טעם המערכה".
משפחות יקרות,
לא כאדם זר לכאבכן אני ניצב כאן, אלא כלוחם וכמפקד שאיבד במלחמות וביניהן את הטובים ואת היקרים שבפקודיי, במפקדיי ובחבריי. אני זוכר אותם, את צעדיהם על גבעות האימונים ואת הליכתם קדימה אל מותם בשדות האש ובתופת הקרב. לעיתים היו אלה מפקדיי אשר נפלו מול עיניי, לעיתים חבריי שלצידי ולא-מעט לוחמים שהובלתי. אני מעלה בדמיוני את זיו פניהם, את חיוכם. זוכר ומתגעגע. לא-אחת אני מנסה לכוון לחוות דעתם על החלטות לא-קלות שאנו נדרשים לקבל. חסרונם מורגש, והוא בלתי-ניתן למילוי.
לאורך כל שלושים וחמש שנות שירותי בצה"ל, לא הצלחתי למצוא את המילים שיביאו מזור או נחמה למשפחה שאיבדה את היקר לה מכול. כי אין מילים כאלה. מעולם לא הצלחתי לתת מענה לשאלת ה"אילו" הפרטית של המשפחות, שיחיו לכל אורך ימיהן עם השאלה עד כמה יכלו יקיריהן לחולל, להוליד, לבנות וליצור, לו רק היו עדיין חיים לצידנו. כי היא לעולם תיוותר ללא מענה. אני יודע, כמו רעיי המפקדים, כי למן היום ההוא, המר והנמהר, שבו חצה השכול את מפתן ביתכן, השתרר בו חושך גדול, ועלטה חדרה לחייכן. ואין. אין מזור לאובדנכן.
במהלך היממה האחרונה פקדו אלפי חיילי צה"ל את בתי העלמין הצבאיים, ממטולה וכפר גלעדי שבצפון, ועד בואך אילת, ביחד הנחנו דגל ישראל על קברו של כל אחד ואחת מרעינו הנופלים, הצדענו ונשבענו לזכור. הערב אני מבקש לומר לכן כי מורשתם של בניכן ובנותיכן חיה בתוכנו ולאורה אנו פוסעים. מורשת זו לנצח תהווה עבורנו צו מוסרי: צו לחיי חירות ועצמאות, לחיים של בנייה ויצירה, לרעות, לאחריות הדדית ולשותפות בנשיאת העול.
אזרחי ישראל, מפקדי צה"ל וחייליו, מחר, בשעה זו, עת תיפתחנה חגיגות העצמאות, נביט בגאווה על כברת הדרך שעברנו בארץ הזו מיום הקמתה ועל ההישגים הרבים שרשמנו, ובראשם, הנוער שלנו, דור ההמשך. זר לא יבין כיצד הצליח העם הקטן הזה לשמור על עצמאותו, לנצח במלחמותיו, להכות בטרור ובה-בעת לבנות מדינה חזקה ומשגשגת. אם נחפש את ההסבר לכך, הרי הוא נעוץ במורשת, ברוח ובאמונה, שהן תשתית ערכית יציבה להתמודדותנו מול כל הקשיים. כשאנו מצוידים ברוח ובאמונה, ובה-בעת זוכרים את המחיר הכבד שבו נקנתה לנו חירותנו - נמשיך להציב חומת מגן לתושבי מדינת ישראל, עד אשר יתגשם בנו חזון הנביא ישעיהו: "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".
משפחות יקרות,יחד עמכן אני ועם ישראל כולו נושאים תפילה לביטחון מדינת ישראל ולשלום אזרחיה וחייליה, להחלמתם המהירה של פצועי צה"ל, הנושאים על גופם את צלקות המלחמה ואת כאביה ולמען יושבו במהרה בנינו השבויים והנעדרים, לביתם ולמשפחתם.
בשם צה"ל אני מצדיע לכן ולזכר יקירי האומה שנפלו למען יחיה העם. לנצח יהיו חיים בליבנו. דעו כי אתן לנו מקור כוח וגאווה שאיתו אנו ממשיכים במעלה הדרך לביטחון ולשלום לארץ וליושביה, ואז ביום ההוא, יום השלום, שגם אם יתמהמה בוא יבוא, נדע כי בזכותם הוא התאפשר.
יהיה זכרם של הנופלים ברוך! 