ראשיתו של ספר זה בפסח תשס"ו, שאותו עשינו בחיק משפחתנו בקיבוץ עין הנצי"ב. אותה שעה היינו מעיינים בספרי המיתולוגיה האחרונים שיצאו בסדרה, מתפעלים מאגדות האלים והגיבורים שהיו לכל העמים כולם, ושואלים את עצמנו כיצד תהיה הסדרה שלמה ללא המיתוסים שהילכו כאן, בארץ כנען, ובלי אותם הסיפורים והאגדות שהכירו בני ישראל בימי קדם, שהרי "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", (מתוך ההגדה של פסח). וכך נוסף לו עוד ספר לסדרה, אשר בו ביקשנו להביא לפני הקורא העברי את היצירות המעטות ששרדו מספרייתם המפוארת של הכנענים.
בספר זה כלולים, אפוא, סיפורי המיתולוגיה הכנענית – המיתוסים שרווחו בארץ כנען, מקצה סוריה בצפון ועד נהר מצרים בדרום. במיתוסים הללו סופר על האלים בַּעַל ועֲנָת, מוֹת ויָם, אֵל ואֲשֵׁרָה; על המלכים האגדתיים דַנאֵל וכֶרֶת; על בריאת העולם; על ראשית התרבות, ועוד.
המיתוסים שנכתבו בימי קדם התגלגלו לידינו בשתי דרכים עיקריות: בכתבי העיר אוּגַרִית שנתגלו בראשית המאה העשרים, ובכתביהם של סופרים פניקים שחיו בתקופה ההלניסטית-רומית וכתבו ביוונית. פירושו של דבר הוא שהמיתוסים הכנעניים המובאים בספר זה נוצרו בזמנים שונים, לאורך תקופה של יותר מאלף שנה, על-ידי מחברים בני עממים שונים, אשר שימרו – בין אם מכְּלי ראשון ובין אם מכְּלי שני – את תרבותה של כנען; כולם היו בניו של אותו חבל ארץ המשתרע מצפון סוריה ועד נהר מצרים, והם חלקו מורשת משותפת של אמונות ואלים.
המקורות החשובים ביותר לספרותה של כנען החלו להתגלות בשנת 1929, באחת מערי צפון כנען העתיקות, המכונה אוּגַרִית. לוחות הטין מן המאה הארבע-עשרה לפני הספירה שנחשפו באדמת אוגרית, היו חרותים בכתב יתדות אלפביתי מיוחד, ובהם נמצאו כתובים הסיפורים על מלחמות האלים, על קורות המלכים הקדמונים, על הרפאים, וכדומה. גילוי הלוחות הללו חולל סערה גדולה בעולם, מכיוון שלראשונה נמצאו סיפורים מלאים על אודות האלים הנרמזים במקרא.
מיתוסים כנעניים הועלו על הכתב, כאמור, גם מאות שנים מאוחר יותר, בלשון יוונית בתקופה ההלניסטית והרומית. למשל חיבורו של הסופר הפניקי פִילוֹן מגְּבַל, בן המאה הראשונה לספירה, שביקש לפרסם את תולדות עמו בעולם ההלניסטי. כתביו לא נשתמרו במלואם, אך אבות הכנסייה העתיקו מקצת מהם כדי להתפלמס עימם, ומתוכם אנו לומדים על ראשית העולם, כפי שהבינוה הכנענים. על אף הגלגולים הרבים שעברו כתבי פילון וריחוקם מן הכנענים הקדמונים, הוכח לאחר גילויי אוגרית וממצאים נוספים מרחבי המזרח הקדום כי נשמרו בהם מסורות עתיקות ושקיעים קדומים מסיפורי העבר. מלבד כתבי פילון מגבל, ניתן למצוא עוד שרידים מעטים וגלגולים מאוחרים של המיתולוגיה הכנענית בכתביהם של פניקים וסורים אחדים מן התקופה ההלניסטית והרומית כמו לוּקְיַאנוֹס מִסַּמוֹסַטָה שכתב את החיבור "האלה הסורית", והפילוסוף הניאו-אפלטוני דַמַשְׂקִיוֹס. שני האחרונים נטועים היטב בספרות הקלאסית, אך הם ילידי האזור שלנו, סורים במוצאם. חיבוריהם לא ראו אור מעולם בשפה העברית ולכן אינם מוכרים כלל לקורא העברי, ובדרך כלל גם לא לקורא המלומד.
החיבורים שנחשפו באוגרית ומובאים כאן נכתבו בלשון שירה. כמקובל בסידרה זו, לא שמרנו על צורתם השירית של החיבורים ולא החמרנו בתרגום מילולי, אלא ביקשנו להביא את עיבודם בלשון פרוזאית למען ירוץ הקורא בם. מלאכת העיבוד של הטקסטים הייתה קשה מאין כמותה וייתכן שלעיתים אף כָּשַׁל כוח הסַבָּל, שהרי אין ולו יצירה אחת מאוגרית שהגיעה לידינו שלמה. גם ביצירות שניזוקו פחות מפגעי הזמן, רבו הקשיים והמחלוקות בפירושן ובהבנתן. אף על-פי כן ניסינו להעמיד יצירה רצופה ושלמה ככל הניתן, וכאשר נמצאו פערים בחיבורים איחינו אותם לפי ההשערות המקובלות במחקר. ואולם, בשל אוצר המילים האוגריתי ודפוסי הלשון הייחודיים של השירה האוגריתית, הקרובים כל כך ללשון המקרא, נעשה ניסיון לשמר במידה מסוימת את הסגנון המקורי של השפה ואת דרכי הביטוי והמליצה כדי למסור מעט מרוח היצירה המקורית ולקרבה לקורא העברי. בטקסטים ששרדו ביוונית, מלאכת התרגום והעיבוד לא דרשה שינויים משמעותיים. במקרים אחדים (כמו בחיבורו של פילון המצוטט פה ושם אצל אב הכנסייה אֶוּסֵבִּיוֹס) קיבצנו את השרידים ואיחינו אותם לכדי חיבור רצוף.
אנו סבורים שלהכרת המיתוסים הללו דווקא כאן, בארצנו, יש חשיבות לא מבוטלת. החברה הישראלית בת ימינו, הלומדת וגדלה על סיפורי המקרא, המכירה את הסיפורים על מלחמותיהם של נביאי ה' בַּבַּעַל ואת התיאורים על נהייתם התמידית של בני ישראל אחרי הבעלים והעשתרות, בוודאי תצא נשכרת אם תתוודע לסיפורים שסופרו על האל בַּעַל מן הזווית הנגדית, מכִּתביהם של עובדי בַּעַל ועַשְׁתֹּרֶת מאוגרית ופניקיה. מי ייתן ובעזרת ספר זה יוכל הקורא הישראלי בן ימינו לזכות בפגישה מחודשת עם היצירות הכנעניות הנשכחות, וייפָּתח פתח לנקודת מבט יוצאת דופן על עולמם התרבותי, הדתי והספרותי של בני ישראל בתקופת המקרא והעמים הסובבים אותם.
לסיום, במהלך הכתיבה נהנינו מתגובותיהם ועצותיהם של מורינו וידידנו, אנשי האוניברסיטה העברית בירושלים: פרופ' שמואל פסברג, פרופ' אלכסנדר רופא, ד"ר רוני גולדשטין וד"ר איתמר כסלו. תודתנו נתונה להם מקרב לב.
