ראש ענף מודיעין-שטח לשעבר, סגן אלוף (בדימוס)
אלי דקל, מגלה כי בשנת 1972 עסקו בצה"ל, במשך חודשים אחדים, בתכנון פשיטה על כלא עבסיה בקהיר, לשחרור 11 טייסים ואנשי חי"ר שנפלו בשבי בפשיטות של המצרים למעוזי צה"ל, ממזרח לתעלת סואץ. דקל, שהיה קמ"ן המבצע, סיפר כי על המבצע אמור היה לפקד אישית אלוף
רפאל איתן, וסגנו היה דן שומרון. אחרי חודשים אחדים של תכנון, הוצגה התוכנית בפני הרמטכ"ל, חיים בר-לב, והוא פסל אותה. דקל דיבר בחלקה השלישי של סדנת אלפרדו למלחמה הבאה, שהתמקדה במבצעים מיוחדים.
לאחר שנה, בזמן מלחמת יום הכיפורים, שירת דקל באגף מצרים בענף. במהלך המלחמה הגיע מידע על מקומו המדויק של ה"בור" המצרי, מקום משכנו של המטכ"ל. הסתבר שה"בור" נמצא לא-הרחק מכלא עבסיה. דקל זכר את התכנון המפורט מלפני שנה, והציע למפקדו צבי שילר (לימים תת-אלוף וקצין מודיעין ראשי) לפשוט על המטכ"ל, ובכך להכריע את המלחמה. שילר התלהב לדבריו מן הרעיון ומסר את המודיעין שהכין דקל למפקד סיירת מטכ"ל שהתעניין בו. אבל בינתיים המלחמה הסתיימה והמבצע נותר בגדר של תוכנית.
תא"ל (בדימוס) אריה צידון (צימל) סיכם את הדיון בסיפור על מתקני הצתה, שהורכבו על-ידי צה"ל על שפת תעלת סואץ. המתקנים האלה נועדו להזרים סולר למי התעלה, ולהבעיר אותו. בשנת 1971 נערך ניסוי, שנועד להפחיד את המצרים. המצרים אומנם נבהלו. מאוחר יותר סיפרו המצרים כי אנשי צפרדע שלהם נטרלו את המתקנים הללו.
צידון סיכם את נושא הכוחות המיוחדים בשאלה מה ניתן לעשות בנושא זה, במלחמה הבאה. לדבריו, "נדרשת כאן חכמה קולקטיבית, כדי לקבוע מהו תפקידם של הכוחות המיוחדים. קטגורית, ניתן לדבריו לקבוע, כי הדבר תלוי בתרבותה של המדינה המאמצת את הרעיון. הרוסים למשל, כאשר הייתה להם בעיה בצ'צ'ניה, הטילו למערכה 200,000 חיילים, שנתמכו על-ידי 200 מטוסי קרב, ופתרו את הבעיה. מנגד, לבריטניה במלחמת העולם השנייה, הייתה מפקדה מיוחדת לכוחות מיוחדים, מפקדה שפעלה בהצלחה רבה. עלינו להחליט באיזו תרבות אנחנו נמצאים - הסובייטית או הבריטית?!".