|
כנגש שופט בית משפט השלום, יצחק יצחק, הוגשה תובענה נזיקית בסכום של כ-300,000 ש"ח, בשל רשלנות, היפר חובה חקוקה, וכן בשל פגיעה בזכויות חוקתיות של המשיב (התובע), וזאת בגין מתן צו אישום, במסגרת הליך 'חקירת סיבות מוות', שבמסגרתו הואשם המשיב בעבירת גרימת מוות ברשלנות, אישום ממנו זוכה לבסוף.
תמצית טענות המשיב בתביעתו היא, כי השופט יצחק פעל תוך חריגה מסמכות ושקל שיקולים זרים עת החליט להוציא נגדו את צו האישום, מאחר ועשה כן בניגוד לעמדת פרקליטות המדינה אשר סברה כי אין די בראיות להרשעת המשיב, בניגוד להוראות חוק ולהנחיות פרקליטת המדינה בעניין דיות הראיות ומשקלן, ואף חרף הליך שהתקיים בעניין בבג"צ. לטענתו, מעשי השופט עולים כדי רשלנות רבתי ואף פעולה בזדון, ועל כן השופט ושולחתו – מדינת ישראל, אחראים לנזקים שנגרמו לו.
כן טוען המשיב בתביעתו, כי מעשי המבקש 2 עולים כדי רשלנות רבתי ואף פעולה בזדון, אשר הסבו לו נזק, ולמעשים אלה אחראית המבקשת 1 באחריות שילוחית ואף באחריות ישירה, במישור השלטוני וכמעבידה.
|
|
השופט יצחק יצחק, אשר הגיש בקשה לסילוק על הסף של התובענה, גורס כי תביעה כנגד שופט הינה חסינה לפי סעיף 8 ל פקודת הנזיקין [נוסח חדש], מאחר והליך חקירת סיבות מוות נעשה במסגרת חוק חקירת סיבות מוות, התשי"ח – 1958 בדרך של הגשת בקשה לשופט, ולפיכך, תפקידו של השופט החוקר את סיבות המוות, בהתאם לחוק הנ"ל, הינו תפקיד שיפוטי אשר מקנה לו חסינות. חסינות זו הינה מהותית בשל האינטרסים כבדי המשקל אשר עליהם חסינות זו מגנה.
לשיטת השופט בבקשתו למחוק על הסף את התובענה, תבטיח חסינות מסוג זה שמירה על מערכת משפט עצמאית ובלתי תלויה ועל אמון הציבור במערכת זו, וכן שמירה על שיקול דעתו העצמאי של השופט, מבלי שיחשוש מפני תגובות הצדדים להחלטותיו.
כן טוען השופט יצחק, כי חסינות רחבה כאמור תשמור מחד על מעמדו המיוחד של השופט ושל מערכת המשפט, ומאידך תאפשר חשיפה לביקורת לגופו של עניין בדרך של תקיפת ההחלטה השיפוטית גופא.
עוד הוא טוען כי יש לדחות את ניסיון התובע לטעון כאילו פעולותיו של השופט החוקר לא נעשו במסגרת תפקיד שיפוטי, כי אם בעת ששימש בתפקיד מינהלי, שכן הרציונל בגינו הוענקה החסינות השיפוטית מתקיים גם בנוגע לפעולות של שופט חוקר במסגרת חוק חקירת סיבות מוות, ואי תחולת החסינות במקרה זה תגרום לכך שהשופט החוקר יהיה נתון ללחץ ולחשש מפני היותו חשוף לתביעה אישית, ובכך תוטה החלטתו תוך פגיעה באינטרס הציבורי.
מדינת ישראל, אשר נתבעה גם היא באחריות שילוחית לפעולותיו של השופט, טענה שהיא אינה מעבידתו של השופט, שכן סממני החובה שביחסי עובד ומעביד אינם מתקיימים בעניינם של שופטים.
המבקשים מדגישים, כי לאור תכליתה של החסינות המוענקת לשופט ובהתחשב באינטרסים הציבוריים המונחים בבסיסה, משתרעת החסינות גם על תביעה נגד המדינה, שכן מתן אפשרות להגשת תובענה נגד המדינה בגין עוולה, יעמיד בהכרח לבירור הן את המעשה השיפוטי עצמו והן את השופט, דבר המנוגד בתכלית למטרת החסינות.
עוד הם טענו כי יש לסלק את התביעה גם מחמת השתק, שכן לאור הליך שהתקיים בבג"צ, לפיו הוסכם בין הצדדים, כי לאחר שיושב התיק לשופט יצחק וזה ישקול בו בשנית, תהא החלטתו מקובלת על כל הצדדים להתדיינות. על כן מושתק כעת המשיב מטענה כנגד הסכמתו.
התובע גורס כי פעולותיו של השופט יצחק, במקרה דנן, כשופט חוקר, הינן פעולות מנהלתיות-חקירתיות, כעובד ציבור, ולפיכך אינן מהוות חלק מתפקידו כשופט, תואר שהינו אינצידנטלי לחלוטין למעשיו ולמחדליו, כמתואר בתביעה, וכן כי הליך חקירת נסיבות מוות אינו הליך שיפוטי, אשר במסגרתו אינו פועל השופט כשופט, כהגדרתו בחוק יסוד: השפיטה, כי אם כעובד ציבור, אשר בהתאם לסעיף 7א לפקודת הנזיקין אינו נהנה מחסינות בשל מעשיו. כן טוען המשיב/תובע כי מאז הינתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושליים בעניין פרידמן ( בר"ע (י-ם) 2315/00 מדינת ישראל נ. אבי פרידמן ) ביום 12.03.01, ניתן לתבוע את המדינה באחריות שילוחית בגין התרשלותו של שופט, וזאת במקרים בהם המדובר ב רשלנות רבתי.
|
|
- חסינותו של שופט בחוק - חסינותו של בית המשפט מחבות נזיקית קבועה בסעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בזו הלשון: "אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לרבות בורר – לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי".
- סמכויות שופט חוקר לפי חוק חקירת נסיבות מוות - קמות כאשר אדם מת ויש יסוד סביר לחשש ש"סיבת מותו אינה טבעית או שמותו נגרם בעבירה", או כאשר אדם מת בהיותו "נתון במעצר או במאסר או בהיותו מאושפז במוסד פסיכיאטרי או במוסד סגור למפגרים". במקרה כזה רשאי היועמ"ש או בא כוחו, קצין משטרה, רופא או כל אדם מעוניין, לבקש מאת שופט של בית משפט השלום שבתחום שיפוטו אירע המוות או נמצאת הגוויה, לחקור את סיבות המוות.
- האם נתונה לשופט חוקר לפי חוק חקירת סיבות מוות חסינות? כן, למרות שאינו מכריע בסכסוך בין צדדים יריבים: זהו הליך שיפוטי אשר מעורבים בו סממנים של חקירה (הליך כלאיים, או SUI GENERIS).
- תכליתה של החסינות השיפוטית - מקום בו שופט יודע כי הוא עלול להתבע על ידי אחד הצדדים, עלול להווצר אצלו תמריץ, ולו באופן לא מודע, לילך לקראת אותו צד אשר סיכוייו לתבעו גדולים יותר. עצמאות הרשות השופטת הינה אחת היסודות המוסדים של שיטת משפט מתוקנת, והאפשרות להגיש תביעה נזיקית כנגד שופט תפגע בעצמאות זו. שיקול חשוב נוסף הינו עיקרון סופיות הדיון. תכליות אלו מלמדות כי גם לשופט חוקר לפי חוק חקירת סיבות מוות צריכה להיות מוענקת חסינות שיפוטית.
- נפקות החסינות של שופט חוקר לפי חוק נסיבות מוות - אחת היא באם מועלות כנגדו טענות בדבר רשלנות רבתי או זדון, הוא חסין בפני טענות מסוג זה. כל פרשנות אחרת תרוקן את החסינות אשר מוענקת לשופט ממהותה, מתכליתה ומתוכנה, שכן ידרש הליך רק בכדי לברר אם עסקינן ברשלנות או בזדון, ובכך יתקיים דיון בפועלו השיפוטי של השופט 'בדלת האחורית'.
- באשר לאחריות המדינה - אמנם, הענקת חסינות לשופט תוך הותרת אפשרות לתביעת המדינה כשולחתו, עלולה אכן לפגוע בתכליתה של החסינות השיפוטית, שעה שמעשיו של השופט יעמדו למבחן במסגרת הוכחת התובענה. יחד עם זאת, לשון סעיף 8 לפקודת הנזיקין נוקט בלשון "לא תוגש נגדו תובענה" המתפרשת כחסינות דיונית, המונעת הגשת התביעה אך איננה מכשירה את המעשה, דהיינו איננה מהווה חסינות מהותית. בעניין פרידמן הוכרה האפשרות לתבוע את המדינה בגין רשלנות רבתי של שופט, ובלבד שהרשלנות תהא קיצונית מאד. על כן אין למחוק על הסף את ההליך כנגד המדינה.
- השתק, אי גילוי, וסילוק לגופו - ההסכמה שהושגה בין הצדדים בבג"ץ שהוגש, ולפיו התובע לא יערער על החלטת השופט, אינה מהווה 'מעשה בית דין' לעניין הנדון פה, וזאת בהיעדר זהות בין העילות, ובהיעדר זהות בין האינטרסים או הזכויות המוגנים. ההסכמה הדיונית בין הצדדים הצטמצמה אך ורק להתחייבותו של התובע שלא לעתור לבג"ץ שנית לאחר ההכרעה הנוספת של השופט החוקר, וכך הוא עשה. אין בהסכמה הדיונית אשר הושגה בכדי להוות מחסום בפני המשיב, ובוודאי לא בהליך סף, מהעלאת טענות שבמהות כנגד הליך החס"מ כולו, על אופן ניהולו, ההחלטות שנתקבלו במסגרתו, ההחלטה הסופית ותוצאותיהם, לרבות בעילות נזיקיות, מחסום שימנע בירור הטענות לגופן.
- בשולי הדברים - יש מי שהציעו להחלת הסדר ולפיו פעולות שיפוט שנעשו בכוונה לגרום נזק תוך שימוש לרעה בסמכות לא תזכנה לחסינות שיפוטית, ובנסיבות כאלו מן הראוי יהא לחייב לא רק את המדינה אלא גם את השופט עצמו. היות וטרם גובש מנגנון אשר יתאים ליישום הולם ונכון של הסדר מסוג זה, ובהינתן העובדה כי טרם נמצא עיגון בדין להחרגת מעשי זדון מסעיף החסינות השיפוטית האישית, נותרת הצעה זו ודומותיה בתורת דיון אקדמי גרידא.
|
|
התביעה כנגד השופט יצחק יצחק תימחק על הסף, ברם, התביעה כנגד המדינה לא תימחק.
|
|
- בבית המשפט השלום בבאר שבע
- בפני השופט יעקוב שפסר
- בשם השופט יצחק יצחק – עו"ד אביבה חצרוני
- בשם המשיבים - עו"ד משה ענבר
|
|
