"בעת הקמת הממשלה לגלגו חברי הכנסת של קדימה, אנו נחתוך את חברי הכנסת של הליכוד, כאופוזיציה נעשה להם בית ספר, מתברר כי הם טעו. אומנם חברי הכנסת החדשים לומדים אך הם למדו מהר, בהנהגה של אלקין נוצר קיר ברזל ששומר על הקואליציה. יו"ר הסיעה זאב אלקין חותך את קדימה לקוביות, ובכייני קדימה מכנים אותו בולשביק, אלקין שעלה מברית המועצות שמבין טוב טוב את המשמעות, הגיב בקור רוח: אז אני בולשביק".
קוביות. כל שורה בית"ר ירושלים. כל פסיק - סיפוק.
ולעומת זאת - למחנה שיצא אל הכפור האופוזיציוני - היה פעם כאמור אתר לא רשמי אך פעיל של מה שכונה בו "השטח הקדימאי" - אתר "יאללה קדימה". האתר פעל מנובמבר 2005 - עד שדמם בתחילת יוני השנה. עוד הספיקו לומר בו כמה מילים טובות מנחמות על דליה איציק במצוקתה - וזהו. נגמר.
"השיח הקדימאי" אוף-ליין.
בין הסיבות בהודעת המערכת: "תחושת מיצוי אישית של כל אחד מהחברים וקיפאון מתמשך בפעילות המפלגתית". אולי נגמר להם הכיף. אולי נגמר להם הכסף.
כשאין מה לחלק, כשאין ביקורי שרים בסניפים, כאשר כל מה שנשאר הן זעקות מעל ספסלי האופוזיציה במליאת הכנסת ודיווח על נאומה האחרון של ציפי - מי רוצה לגלוש באתר.
רגע אחד - האם אין זה מבחנה האמיתי של תנועה פוליטית? שדווקא כשהיא מורחקת מעטיני השלטון ועוד על-רקע אידיאולוגי או סתם בשל מיתוג עצמה כמפלגת מרכז מובילת מחנה השלום - אמור לעלות מתוכה פרץ יצירתי של בלוגים ורשימות אישיות תוססות? היכן פרי המקלדת של אנשים דעתנים בעלי אמונות ללא פשרות?
אלא שקדימה קורצה, אולי, מחומרים אחרים. חברי הכנסת שלה מתקשרים כל אחד כיד כישרונו. אך מרגע שהובלה לאופוזיציה החל האתר "הקדימאי" מפרפר ברשת כדג שהוצא אל מחוץ למים. אין מיניסטרים. אין הרמות כוסית. אין 'אקשן' כמו שהיה בימים הטובים בסניפים. נגמרו המילים - וככל הנראה גם הג'ובים.
יאללה סגרנו.
