על הרשות חלה חובה לפרסם הנחיות מנהליות, וזאת משום שלמרות שהנחיה מנהלית אינה תקנה, יש שהיא משנה מצב משפטי ומסדירה זכויות וחובות. ב
בג"צ 5537/91 אפרתי נ' אוסטפלד, פ"ד מו (3) 501 נפסק כי כאשר הנחיות מנהליות משפיעות על זכויות הפרט – חלה חובה לפרסמן, וכן כי על הפרסום להיות יעיל ולהגיע לידיעת המעוניינים. באותה פרשה נדונה הנחיה מנהלית של הפרקליטות, העוסקת בסוג עבירות המס אשר בגינן יוטל קנס לעומת סוג עבירות המס אשר בגינן יוטל עונש מאסר, והפקרליטות סירבה לפרסם הנחיה מנהלית זו: השופט חשין קובע כי עצם העובדה שהציבור יוכל 'ללכת בין הטיפות' ולכלכל צעדיו בעבירות המס, אינה סיבה בעבור הרשות 'לשחק עם האזרח חתול ועכבר'.
לאחר הינתן פסק הדין בעניין
אוסטופלד עוגנה בחוק החובה לפרסם את ההנחיות המנהליות: סעיף 6 ל
חוק חופש המידע, התשנ"ח – 1998 קובע כי "רשות ציבורית תעמיד לעיון הציבור את ההנחיות המנהליות שלפיהן היא פועלת, ואשר יש להן נגיעה/חשיבות לציבור", אך מצד שני, סעיף 9 לחוק זה מעמיד שורה של סייגים לפרסום הנחיות מנהליות. הגם שהלכת
אוסטופלד קבעה כי יש לפרסם גם הנחיות מנהליות בלתי כתובות, קביעה זו לא עוגנה בחוק חופש המידע.
עם זאת, ב
בג"צ 3081/95 רומיאו נ' המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית, פ"ד נ (2) 77 נפסק כי לאור
תורת הבטלות היחסית לא כל הנחיה מנהלית שלא פורסמה תבוטל.