- הפגיעה באוטונומיה המשפחתית המובנית בחוק הנוער - חוק הנוער עוסק באמצעי הטיפול וההשגחה שרשאים לנקוט גורמי הרווחה, בהוראת בית המשפט ועל-פי פניית פקיד הסעד, בנוגע לקטינים נזקקים. החוק פוגע באוטונומיה המשפחתית, באחריות הטבעית של הורים על ילדיהם ובזכותם לקבל החלטות בנוגע לילדיהם, ןמטרתו לאפשר התערבות למען טובת הילד ולהגנת שלומו הגופני והנפשי. הדבר יעשה במקרים קיצוניים וקשים ועל הרשות הציבורית להתאים את סוג האמצעי הננקט, אופיו ומידתו, להיקף הנזקקות של הקטין. בחוק הנוער קיימים שני מסלולים – מסלול רגיל ומסלול חירום.
- המסלול הרגיל בחוק הנוער - "המסלול הרגיל" הוא דרך המלך, ולפיו הדיון בעניינו של הקטין נעשה בשני שלבים: בשלב הראשון - הכרזת הנזקקות לפי סעיף 2, ובשלב השני - ההחלטה בדבר דרכי הטיפול וההשגחה המפורטים בסעיף 3 לחוק, לרבות סעיפים 3ב-3ז שנוספו בתיקון תשנ"ה, ואשר מאפשרים הפעלת אמצעי כפייה פסיכיאטרים.
- כיצד הגדירה הפסיקה קטין נזקק? - "היותו של הקטין עזוב, מוזנח, מעורב בפלילים או נתון להשפעה רעה או השפעה עבריינית, משוטט או פושט יד, או מקום ששלומו הגופני או הנפשי נמצא בסכנה. סיווג קטין כקטין נזקק מופנה, איפוא, בעיקרו, לילדים המצויים במצבי מצוקה קשים ביותר כשמתלווה לכך פגיעה בהתפתחותם הטבעית והבריאה. מדובר במצבי נזקקות אקוטיים המחייבים את התערבות רשויות הסעד לצורך מתן עזרה".
- מסלול החירום בחוק הנוער - המסלול השני, "מסלול החירום" יינקט על-ידי פקיד הסעד ו/או בית המשפט במצבים קיצוניים שאינם סובלים דיחוי לצורך מניעת סכנה לקטין, על-פי סעיפים 11-14 לחוק הנוער. סעיף 12 לחוק, שבמסגרתו ניתנה החלטת בית המשפט לנוער, קובע כי "רשאי בית המשפט בהחלטת ביניים, אף לפני שמיעת הקטין או האחראי עליו ולפני קבלת תסקיר, להורות על נקיטת אמצעים זמניים לגבי הקטין ולאשר אמצעי חירום שננקטו לגביו על-ידי פקיד סעד...".
- היחס בין חוק הנוער, לבין חוק טיפול בחולי נפש - הפסיכיאטר המחוזי גרס כי כל עוד הקטין לא הוכרז כנזקק, חוק הנוער אינו חל עליו, אלא אך ורק חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991 (להלן: "חוק האשפוז הכפוי"), ועל כן, אשפוזו הכפוי צריך להיעשות מכוח חוק אחרון זה.
- הסמכויות לאשפז קטין לפי חוק האשפוז הכפוי - מכוח סעיף 5 לחוק האשפוז הכפוי, מנהל מחלקה פסיכיאטרית יכול לקבל קטין לאשפוז כפוי דחוף, אם מפאת מחלה או הפרעת נפש שהוא לוקה בה הוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי מיידי, ותוך 48 שעות יש להוציא הוראת אשפוז כפוי, אשר בלעדיה, ישוחרר הקטין. מכוח סעיף 6 לחוק האשפוז הכפוי ניתן להביא קטין לבדיקה פסיכיאטרית כפויה מקום בו הוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי (לא בהכרח מיידי) כתוצאה מהפרעה או ממחלה נפשית. בעקבות בדיקה זו ניתן לאשפזו בכפייה לפי סעיף 9 לחוק זה.
- הפעלת סעד זמני מכוח חוק הנוער טרם הוכרז הקטין כנזקק - שלא כפסיכיאטר המחוזי, סבור השופט עמית כי בית המשפט יכול להורות על מתן סעד זמני לצורך הפעלת מסלול החירום, מכוח חוק הנוער, גם בטרם הוכרז הקטין כנזקק, בהתקיים שלושה תנאים והם: האמצעי חיוני ומידתי והקטין נזקק. לדברי השופט עמית: "הצורך באשפוז פסיכיאטרי או בדיקה פסיכיאטרית, עשוי להתעורר במקרים של סכנה מיידית לשלומו הגופני והנפשי של הקטין. איני סבור כי המחוקק ביקש לשלול מבית המשפט סמכות להורות על אשפוז כפוי כאמצעי חירום דרך סעיף 12 לחוק הנוער. פרשנות הפסיכיאטר המחוזי משמעה כי לצורך אשפוז כפוי יש לפעול ב"מסלול הרגיל" ולהכריז תחילה על הקטין כנזקק, הליך שעלול להתארך כדי חודשים ארוכים עד לקבלת תסקיר, והמקרה דנן אך יוכיח".
- הרציונל למסלול מהיר דרך 'חוק הנוער' - הצורך לאשפז קטין דרך חוק האשפוז הכפוי פירושו הדבקת סטיגמה של "חולה נפש" לקטין (מה גם שמחלת נפש מתגבשת תוך שנים ועל כן לא ניתן להכריז בקלות כי קטין הוא חולה נפש). לעומת זאת, כל שנדרש לצורך הפעלת אמצעי כפייה פסיכיאטרים מכוח חוק הנוער, הינו אך ורק 'הפרעה נפשית קשה'.
- מאבק הסמכויות שהתנהל בין הפסיכיאטר המחוזי לבין ביה"ח זיו בצפת - היות והפסיכיאטר המחוזי חלק על סמכותם של גורמי הסעד לפנות לביהמ"ש טרם הוכרז הקטין כנזקק הוא הוציא מטעמו הוראת אשפוז כפוי לפי סעיף 9 לחוק האשפוז הכפוי, ולא שיתף פעולה עם ניסיונותיו של ביה"ח זיו בצפת להכין כדבעי פניה לבית המשפט לצורך אשפוזו הכפוי של הקטין לפי חוק הנוער. גם כאשר בית המשפט הורה לפסיכיאטר המחוזי להכין חוות דעת מטעמו לצורך אשפוז הקטין לפי חוק הנוער, סירב הפסיכיאטר המחוזי לשתף פעולה, כשהוא מתעקש שלו הסמכות הבלעדית בחוק לאשפז בכפייה קטין, טרם זה הוכרז כקטין נזקק.
- התייחסות בית המשפט להתעקשות הפסיכיאטר המחוזי לפרש את החוק כהבנתו - "אני נכון להניח שהפסיכיאטר המחוזי מאמין באמונה שלמה בפרשנותו את הוראות החוק. אך עם כל הכבוד לדרכו הפרשנית, לא הוא הממונה על פרשנות החוק אלא בית המשפט. אם סבר הפסיכיאטר המחוזי כי בית המשפט שגה בהחלטתו, הדרך הנכונה היא לערער על החלטת בית המשפט, ולא להתעלם באופן בוטה משתי בקשות דחופות של פקידת הסעד (מיום 7.4.09 ומיום 7.5.09), מהוראת בית המשפט לנוער, ומהוראות בית המשפט המחוזי להמציא חוות דעת. במקום חוות דעת, זכינו לתכתובת ולהתנצחויות מיותרות בין הפסיכיאטר המחוזי וסגנו עם בית המשפט ועם גורמים נוספים (כגון מנהל בית החולים שלוותה), שעה שתפקידם הוא מקצועי ולא משפטי, ובעניינים שבמשפט הם מיוצגים בבית המשפט על-ידי באת-כוח המדינה".
- מאבקי הכוח בין ביה"ח זיו בצפת לפסיכיאטר המחוזי – על חשבון הקטין - " בסופו של יום, ובחלוף כמעט ארבעה חודשים מיום אשפוזו של הקטין, אין בפני בית המשפט חוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי. בכך לא סייע הפסיכיאטר המחוזי, בלשון המעטה, לפקידת הסעד ולבית המשפט במלאכתם ויש להצר על כך. ככלל, על כל הגורמים הנוגעים בדבר, לשתף פעולה עם פקידת הסעד, להתגייס ולעשות ככל יכולתם על-מנת ליתן את חוות הדעת במהירות האפשרית, כך שאלו יהיו בפני בית המשפט מוקדם ככל האפשר על-מנת שיתאפשר לבית המשפט לקבל החלטה מושכלת במסגרת התנאים הנדרשים לצורך אשפוז כפוי בסעיף 3ה לחוק הנוער..... בית המשפט נחשף, שלא בטובתו, ליחסים עכורים השוררים בין הפסיכיאטר המחוזי לבין המחלקה הפסיכיאטרית בצפת..... במהלך הדיון ביום 9.7.09, אף טען הפסיכאטר המחוזי כי בית החולים בצפת הודיע לו שהוא מנתק עמו קשר, והוא מצידו, הודיע לד"ר וורגפט כי הוא מסיר את הכרתו בו כבודק מטעמו".
- האם הגדרת הקטין כנזקק הייתה כדין? - עצם מצבו הבריאותי המדורדר של הקטין כשלעצמו לא הפכה אותו לנזקק, אך עצם סירוב האם להמשיך לטפל בו בביה"ח זיו בצפת לאחר התקופה הראשונית, הפכה אותו לקטין נזקק.
- הפגמים הפרוצדורלים אשר נפלו בהליך – ניתנים לתיקון - נכון אומנם שלא ניתנה חוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי באשר לקטין, כמתחייב בחוק, אך מכתב מטעמו בן שורה אחת אשר מאשר את החלטת ביה"ח זיו בצפת לאשפזו – מספק. נכון אומנם שהוועדה התכנסה בהרכב חסר אך בנסיבות שבהן התכנסה הוועדה ליד מיטת אשפוזו של הנער, הדבר מספק. נכון אומנם שביהמ"ש לנוער אינו מוסמך לדון כערכאת ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית, אלא אך ורק ביהמ"ש המחוזי, אך ניתן לאמר שבנסיבות שבהן האשפוז נעשה גם מכוח חוק הנוער, - מכוח חוק זה קמה לביהמ"ש לנוער סמכות לדון בערעור על אשפוזו.
- האם המשך אשפוזו הכפוי של הקטין הינו לטובתו? - אין חולק כי הקטין סובל מהפרעה, אך הצדדים נחלקו הן בשאלת האבחון והן בשאלת דרכי הטיפול. הרופאים המטפלים סבורים שהקטין סובל ממצב פסיכוטי-קטטוני וזקוק לאשפוז פסיכיאטרי וטיפול פסיכיאטרי, ואילו המומחים מטעם המערערים גורסים כי מדובר במצב מדיטטיבי, שהקטין יכול לצאת ממנו בעזרתה ובטיפולה של האם בשיטות ובדרכים המקובלות בטיבט במצבים מעין אלו.
- הנחות המוצא הנוגעות לאשפוזו הכפוי של קטין - א. ההורה הוא האפוטרופוס הטבעי על בנו, הוא רשאי להחזיק בילדו והוא מוחזק כמי שפועל לטובת הקטין. ב. אשפוז בכפיה הוא פגיעה קשה באוטונומיה, בחירותו, בכבודו ובדימויו העצמי של חולה הנפש ו"יש בו משום אחת הצורות החמורות והמדכאות של שלילת חירותו של האדם" - ב"ש 196/80 טולידנו נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 332, 336. יש לנקוט באמצעי שפגיעתו פחותה ביותר בקטין. אשפוז כפוי הינו האמצעי הקיצוני ביותר, ויש לנקוט בו רק אם לא ניתן להבטיח את שלומו של הקטין באמצעי מתון יותר.
- אין זה תפקידו של בית המשפט לשפוט את האם או את אורח חייה דומה כי על האם רובצת האחריות למצבו הנוכחי של הקטין. האם עקרה את בנה מסביבתו הטבעית בארץ לטיבט בגיל 12, לא דאגה כי ישתלב בבית ספר, חשפה אותו לתורות רוחניות בגיל רך, ואיפשרה לו לעסוק בגילו במדיטציה משך שעות ארוכות ביום, מה שהביא אותו, גם לדברי האם עצמה, למצבו הנוכחי. ברם, האשפוז הכפוי לא נועד להעניש את הקטין או אמו. אין זה תפקידו של בית המשפט "לשפוט" את האם על אורח חייה ואמונותיה והיותה שקועה בחיפוש רוחני ובתורות בודהיסטיות למיניהן. השאלה הצריכה לעניין היא, אם ניתן כיום לסמוך על האם שתטפל בקטין כהלכה באם ישוחרר מהאשפוז הכפוי.
- האם יש להפקיע את הטיפול בקטין מרשות האם? - האם אינה מתנגדת באופן עקרוני לרפואה המערבית, אלא לשיטתה, לאחר ארבעת ימי האשפוז הראשונים, משהוצא הקטין ממצב החירום שלו, היא בחרה להמשיך ולטפל בו בדרכה. מדובר באישה אחראית אשר יכולה לטפל בבנה ולבקש עזרה במידת הצורך, וממילא לא הוכח כי הקטין נזקק.
- חוות הדעת אשר הוגשו מטעם הצדדים - האם גייסה לעזרתה שורה ארוכה של חוות דעת וביניהן חוות דעתו של ד"ר פלשמן ולפיה "לא ניתן לאפיין או לסווג את מצבו על-פי הספרות המדעית המערבית, והדומה ביותר למצבו הוא מה שמכונה טראנס ספונטאני, ומתאים יותר לסיבוך מדיטטיבי כמו תופעת ה"סוק לונג" הטיבטית. ... מדובר בתופעה שאינה ברורה דיה לרפואה המערבית ומוכרת יותר בתרבות המזרח, ויש להיפתח ולהיעזר במומחים ובידע שצברה המערערת בתחום על-מנת לעזור להקטין ולנסות למצוא אבחנה מבדלת. אימו של הקטין אינה מסוכנת עבורו אלא מגויסת עבורו וכל ניסיון ליתן להקטין טיפול בניגוד להסכמתה אינו מיטיב עימו", וכן חוות דעת דומה של ד"ר אורני זקס, וכן חוות דעת נוספת של ד"ר נעמי כהן ולפיה "לא יתכן לטפל בקטין במצבו ללא סיוע רגשי ותמיכה של האם שהיא הדמות הכי משמעותית לאורך חייו" וכי "אינני סבורה גם שיש לאשפזו בכפיה. הקטין הוא ילד שגודל לחופש. החופש היה והינו ערך יותר משמעותי בחייו".
- יש לשחרר את הקטין מאשפוז בכפייה - גם אם הקטין אינו אוכל בכוחות עצמו, וזקוק להאכלה, אימו המסורה יכולה להאכילו, ואין קשייו באכילה מצדיקים אשפוז כפוי. זאת ועוד – נכון שבראשית הדרך האשפוז שיפר את מצבו, אך לא חל שיפור נוסף, שום טיפול שהוצע לו בבית החולים לא סייע (לא טיפול תרופתי, לא טיפול פסיכולוגי, ולא נזעי החשמל אשר הוצעו לו אך נפסלו). מצבו ממשיך להדרדר מהמשך האשפוז.
- אין לשלול שהאם תטפל בקטין בשיטות טיבטיות - "שנינו ולמדנו "כבולעו כן פולטו", ובאותה דרך בה נכנס הקטין למצבו הקשה והבלתי מוסבר, דרך שאינה נהירה לרופאים המטפלים, יש ליתן לו הזדמנות להיחלץ ממצבו הקשה בעזרת כלים הלקוחים מאותה דרך. עמד על כך ד"ר פלשמן בחוות דעתו: "...מאחר שהמדע המערבי אינו יכול לאפיין ולסווג היטב את התופעות של אנשים העוסקים בתחומים אלה, הגישה המדעית מחייבת פתיחות ללמידה מאנשים עם ניסיון בתחומים האלה. אימו של הקטין מומחית ידועה בתחום הרפואה המסורתית כולל הסינית והיא מספיק צנועה ומדעית כדי לגייס מומחים יותר מנוסים ממנה בתחום של המדיטציה בטיבט. כל המידע הרחב שבידיה היא פותחת לכל מי שיקשיב. אין סיבה מדעית כלשהי להימנע מלאמץ את המידע שהאם אספה ולקבוע שמצבו של הקטין, על-פי הבדיקה שלי הנוכחית, ועל-פי תולדות התפתחות ההפרעה מתאים יותר למצב המתואר "סוק לונג" ולתכנן את הטיפול בקטין בהתאם".
|