בין המבקשת, עורכת דין במקצועה, לבין המשיב, מושב מצליח, נחתם ביום 20.7.2000 הסכם שבו הוסכם כי המבקשת תייצג את המושב בנוגע לקרקע בשטח של 500 דונם במושב. על-פי ההסכם, בשלב ראשון התחייבה המבקשת לטפל עבור המושב בנושא של שינוי ייעוד הקרקע וכן התחייבה להמשיך בליווי המשפטי גם בשלב השני, לאחר שיושלם שינוי ייעוד הקרקע. על-פי ההסכם, הליווי המשפטי בשלב השני יכלול גם "ניהול מו"מ וליווי משפטי של המושב בעריכת הסכמים עם צד ג' לשם מימוש תוכניות הבנייה. בהסכם נקבע גם שכר הטרחה לו זכאית המבקשת בגין הליווי המשפטי. בסעיף 7 להסכם הסכימו הצדדים להפנות סכסוכים הנוגעים לביצוע ההסכם לבוררות:
"כל שאלה, סכסוך או מחלוקת בקשר לביצועו של הסכם זה, תועבר על-ידי הצדדים לבורר דן יחיד אשר ימונה בהסכמה. בהיעדר הסכמה בין הצדדים במשך 14 יום לאחר שצד פנה למשנהו בבקשה למנות בורר, ימונה הבורר ע"י יו"ר לשכת עורכי הדין בישראל.
"הבורר יהא כפוף לדין המהותי ומשוחרר מדיני ראיות וסדרי דין. הבורר יהא חייב לנמק את החלטתו.
"הבורר יכנס את הצדדים תוך 7 ימים מיום מינויו ויחליט בסכסוך תוך 45 יום מיום תחילת הבוררות...".
ביום 26.3.2003 התקשר המושב בהסכם קומבינציה עם חברת חפציבה בנייה פיתוח והשקעות בע"מ, שעל-פיו הייתה חפציבה אמורה לקבל זכויות בקרקע ולבנות עליה, ואילו המושב היה זכאי לקבל, בין היתר, חלק מהדירות שייבנו.
לטענת המושב, הוא העביר את זכויותיו בקרקע לחפציבה עוד בטרם קיבל את התמורה שהיה זכאי לה על-פי הסכם הקומבינציה, כאשר על-פי עצתה הרשלנית של המבקשת ויתר המושב על חלק מהבטחונות. לפיכך, כאשר קרסה קבוצת חפציבה, איבד המושב את הקרקע ללא שקיבל תמורה בגינה, משום שלא היו לו בטחונות נאותים. המושב תובע את המבקשת בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב התרשלותה המקצועית.
|
המבקשת עתרה לבית המשפט המחוזי בהמרצת פתיחה שבה ביקשה לקבוע כי הסכסוך בינה לבין המושב לא יתברר במסגרת הליך בוררות, אלא בבית משפט. זאת בהתבסס על שתי טענות מרכזיות: האחת- כי תניית הבוררות אינה חלה על תביעה שעילתה רשלנות מקצועית; השנייה- על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולא להעביר את הסכסוך לבוררות, מאחר שקיימת נחיצות דיונית ומהותית לצרף להליך צד שלישי שאינו צד להסכם הבוררות. המבקשת טענה כי היא מעוניינת לשלוח הודעת צד ג' נגד הבנק שליווה את הסכם הקומבינציה ונגד המפקח מטעמו, משום שלטענתה הנזקים שנגרמו למושב מקורם בהתרשלותם של אלה, ולכל הפחות מדובר במעוולים במשותף יחד עמה.
לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את המרצת הפתיחה, וקבע כי דווקא פיצול ההליכים יהא יעיל יותר, וכי אין מניעה לפתור בבוררות את הסכסוך בין המושב לבין עורכת הדין, חרף היותו עוסק ברשלנות מקצועית המיוחסת לעורכת הדין, שבה עורכת הדין וטענה כי פיצול הדיון יגרום לריבוי הליכים ואף עלול להביא להכרעות סותרות ולקפח את זכויותיה הדיוניות והמהותיות. לשיטתה, תקנת הציבור מחייבת מניעת פיצול הליכים והכרעות סותרות, ו"רק בירור של כל הסכסוף בפני פורום אחד, בית המשפט המוסמך, יאפשר מתן פסק דין אפקטיבי, צודק, נכון ויעיל".
כן טענה המבקשת כי יש ליתן לה רשות ערעור, שכן טרם הכריע בית המשפט העליון אם סוגיית יעילות הדיון דינה להיבחן מנקודת המבט של התובע או הנתבע.
|
- ערעור על החלטת בורר - אימתי? - סעיף 38 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 קובע כי החלטה של בית משפט בעניין בוררות ניתנת לערעור ברשות בלבד. הרציונל העומד בבסיס סעיף זה הוא קידום מוסד הבוררות כהליך חשוב ויעיל לפתרון סכסוכים ולמניעת שיבוש מהלכו היעיל של מוסד זה על-ידי ריבוי פניות לבית המשפט. לפיכך נקבע כי רשות ערעור כאמור תינתן רק במקרים חריגים שבהם עולה שאלה מיוחדת בעלת אופי עקרוני, שיש לה היבט משפטי או ציבורי מיוחד, או מקום שהדבר נדרש לשם עשיית צדק ומניעת עיוות דין.
- השפעתה של תניית בוררות על צד ג' שלא חתם על תנייה זו - בעניין אלרינה, נקבע בדעת רוב כי על בית המשפט לבחון קיומם של שני תנאים (אשר זכו לכינוי "המבחן הדו-שלבי"): ראשית, האם צירופו של הנתבע שאינו צד להסכם הבוררות לתובענה הוא כן, היינו לא נעשה על-מנת לאפשר התחמקות מן ההתחייבות ליישב את הסכסוך במסגרת בוררות (נחיצות דיונית); שנית, האם ניהולם של ההליכים כמקשה אחת, ללא פיצול, מהווה תנאי לכך שהתובע יוכל לזכות בסעד אפקטיבי (נחיצות מהותית). אם משתכנע בית המשפט כי יש להשיב בחיוב על שתי השאלות הנזכרות, הרי שמתקיים טעם מיוחד שלא להורות על עיכוב ההליכים.
- אי מתי מעורבות צד ג' בסכסוך תמנע פתרונו בבוררות? - בין יתר השיקולים שינחו את בית המשפט בבואו להשיב על שאלה זו ניתן למנות את השיקולים שלהלן: מצד אחד, האפשרות כי הליך הבוררות לא ימצה את בירור המחלוקת בין הצדדים, אלא יידרשו דיונים נוספים בערכאות שיפוט רגילות, עשויה לשמש, במקרים מתאימים, עילה שלא לקיים את הליך הבוררות. מצד שני, מקום שקיום הליכים שיפוטיים נוספים כאמור אינו ברור מאליו, וכאשר מערכת היחסים בין הצדדים לבוררות עומדת לעצמה, ואינה מושפעת בהכרח מהליכים נוספים בין צדדים נוספים, לא קמה עילה לסכל את הליך הבוררות ואין הצדקה להוליך את הצדדים להסכם הבוררות להליך שיפוטי ארוך ומסורבל, תוך סיכול כוונתם המקורית לפנות להליך של בוררות. במקרה הנדון, מעורבות אפשרית של צד ג' בסכסוך המשפטי אינה מחייבת את ניהול ההליכים כמקשה אחת.
|
תניית הבוררות נותרת על כנה.
|
- בבית המשפט העליון
- בפני השופט יורם דנציגר
- המבקשת, עו"ד רחל בכר – בעצמה
- בשם המשיב, מושב מצליח, עו"ד אביחי ורדי
|
|