המשיב, עובד כמפקח במינהל הגז במשרד התשתיות, הגיש לבית משפט קמא תביעה בסדר דין מהיר כנגד המערער לפיצוי על-פי
חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, בעקבות מכתב ששלח המערער לשר התשתיות הלאומיות ביום 10.6.05. על-פי הנטען בכתב התביעה, כלל המכתב ביטויים שיש בהם משום פגיעה בשמו הטוב של המשיב ועל כן הינם בבחינת הוצאת לשון הרע עליו.
במסגרת עבודתו כמפקח במינהל הגז הגיע המשיב, ביום 31.5.05, לכפר ג'ת בו מתגורר המערער העוסק בחלוקת בלוני גז. המשיב הגיע כשהוא מלווה בעובדים נוספים מאגף הפיקוח ובשוטר מג"ב. כמו-כן הגיע לכפר מנהל אגף הפיקוח במחוז הצפון מר גיא כהן. מטרת הביקור בכפר הייתה אכיפת הוראות הבטיחות והוראות הדין הנוגעות להובלה, לאחסנה ולמכירה של גז לבישול.
אין חולק כי המשיב ביחד עם צוות המפקחים הגיעו לביתו של המערער. מיד לאחר מכן פרצה מהומה במקום, ועל-פי הנטען ברח אחד מעובדי המערער עם רכבו של המערער ובו בלוני גז. מבלי לפרט את כל העובדות, יצוין כי בעקבות התלהטות הרוחות והתקהלות קהל רב החליטו המפקחים לעזוב את המקום.
ימים ספורים לאחר מכן שלח המערער את המכתב לשר התשתיות שכיהן באותו מועד, השר בנימין בן-אליעזר. באופן כללי ניתן לציין כי במכתב הנ"ל טען המערער כנגד התנהגות המשיב כלפיו.
במכתבו הנ"ל טען המערער כי הינו בעל רישיון לחלוקת בלוני גז ומשמש כקבלן משנה של חברת פז-גז. עוד טען כי המשיב והצוות שהגיע עימו נהגו כלפיו ביחס בלתי ראוי ואף בלתי אנושי. המערער ציין כי מדובר בהתנהגות החוזרת על עצמה והעולה כדי התעללות מצידו של המשיב. בין היתר ציין המערער:
"המצב יצר מתח בקרב בני משפחתי, שכני וכל מקרי (צ.ל. מכרי – ר', ס'). וכעס רב כאשר עמד מר שחר על שלו רק להתלבות (צ.ל. להתלוות – כ', ס') אלי לתחנת המשטרה, איים אפילו בנשק במידה ואני לא עושה כן".
בבית משפט קמא נחלקו הצדדים בשאלה האם תוכנו של המכתב, ובמיוחד הטענה כי המשיב איים על המערער בנשק, מהווים לשון הרע. כן חלקו בשאלה האם עומדת למערער הגנה כלשהי על-פי חוק איסור לשון הרע.
בית משפט קמא, לאחר ששמע את הראיות ובחן את תוכנו של המכתב כולו, מצא כי שילוב האמירות השונות במכתב מהווה הוצאת לשון הרע על המשיב. בית המשפט הדגיש ביטויים כמו "נעניתי בשלילה וללא כל הסבר אנושי כל שהוא", האמירה כי התנהגות המשיב הינה "פזיזה", "לא ראויה" ו"אינה אנושית", מהווים לשון הרע.
בית המשפט בחן גם את אמירתו של המערער במכתב כי המשיב "איים אפילו עלי בנשק", ומצא כי אינה אמת וכי המשיב כלל לא הגיע עם נשק למקום.
בית המשפט בחן גם אם עומדת למערער הגנה על-פי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע ובמיוחד על-פי סעיף 15(8) לחוק, אולם קבע כי המערער נהג שלא
בתום לב ועל כן לא עומדת לו כל הגנה.
בעקבות הקביעה כי המכתב כולל ביטויים המהווים לשון הרע ובהיעדר הגנה, נפסק כי על המערער לפצות את המשיב. בית המשפט קבע כי לא הוכח שנגרם למשיב נזק ישיר כלשהו ועל כן פסק לו פיצוי בלא הוכחת נזק בסך של 35,000 שקלים.
