לאחרונה ניתן פס"ד בוע 1280/06 עזבון ד"ר משה וינברג. פס"ד זה הינו אחד מיני רבים במחלוקות בין המנוח לבין מיסוי מקרקעין אשר העשירו את הפסיקה בסוגיות שונות. ברשימה זו נעסוק בסוגיית הפחת והוצאות השיפוצים.
באשר לסוגיית השיפוצים נקבע בפה"ד כי לצורך הוכחת עלויות השיפוצים והשיפורים לא די בהצגת טופס י"א (טופס נכסים קבועים לצרכי פחת) אלא יש לצרף קבלות על התשלומים. בכל הכבוד לפסק הדין אנו חולקים על מסקנה זו שנכתבה בקצרה וללא הנמקה, בייחוד לאחר שנושא זה לובן ארוכות בשני פסקי דין בועדת הערר בת"א.
בוע 1136/02 בנק קונטיננטל דחתה הועדה טענות של העוררת לאור הסתמכותה של הועדה על רשימה יא כטופס אמין ועקבי הנערך בידי רו"ח והמבוקר תדיר בידי מס הכנסה, אשר עמד בסתירה למצג אותו ניסתה לטעון העוררת.
בוע' 1400/01 שופרסל שדן בהוצאות השבחה קיבלה הועדה את עמדת העוררת ובכלל זה נימקה את הדברים בהיעדר הצורך בלשמור מסמכים לתקופה ארוכה בניגוד לתקנות מס הכנסה על שמירת מסמכים ובעובדה שמסמך זה הינו בפורמט של מס הכנסה מבוקר ע"י רו"ח ונבדק או חזקה שנבדק בידי מ"ה. גם הוראות הביצוע של מיסוי מקרקעין משנות ה-80 מאפשרות לצורך תביעת הפחת ולמעשה גם לצורך ההוצאה נשוא הפחת להתבסס על אישור רו"ח (וטופס יא הינו בכלל זה). מגדיל וקובע אחד מחברי הועדה שמעמדו של טופס יא הינו בעל מעמד מחייב לצרכי מיסוי מקרקעין אלא אם ניתן לשכנע את הועדה כי במרמה יסודו והנטל על כך הוא של מנהל מיסוי מקרקעין.
לאחר אמירות כאמור דומה שאין מקום לחלוק על מעמדו של טופס יא בייחוד כאשר חלקו הראשון של פסק הדין בעניין ויינברג נקבע דווקא בהסתמך על טופס יא של העורר.
בנוסף, לעמדתנו, לצרכי מיסוי מקרקעין יש לערוך את חישוב ההוצאות בדומה לחישוב ההכנסות ע"ב מצטבר ולכן חשיבות הקבלות ( ולאו דווקא חשבוניות) הינה משנית בלבד.
בסוגיה העיקרית, דרך חלוקת הנכס לצרכי פחת בין קרקע למבנה, עמדתנו כעמדת הועדה. אין קדושה בחזקה הנפוצה לצרכי נוחות לפיה 1/3 מהעלות ייוחס לקרקע, וכל כולה יישום עיקרון של יציבות. עם זאת כדי לצאת מחזקה זו יש לעבור אכן שתי משוכות.
הראשונה הינה המשוכה הראייתית ולצורך כך די בחוו"ד שמאית.
השניה הינה שעל הנישום להראות עקביות לאורך השנים בשימוש בגישה זו. לא ייתכן, כפי שקרה בנסיבות פה"ד, שחווה"ד תשמש רק למכירה ואילו לאורך השנים ינכה הנישום פחת באופן מואץ כך שהמכירה לא תוביל לתוצאה מאופסת מבחינת העלות אלא לתוצאה של עודף ניכוי.
גישתנו נתמכת בפסק דין עליון חדש ע"א 584/07
מזרחי בו דרש הנישום בשוטף פחת מעבר לתקנות וניסה להיבנות לצרכי מיסוי מקרקעין על כך שזה איננו הפחת כדין ובית המשפט דחה את טענותיו.
לעמדתנו (ובניגוד לפה"ד המחוזי בעניין
שיינפוקס), על גישה זו להיות עקבית ומקום בו לא ניכה הנישום פחת אין להענישו בניכוי יתר של פחת במכירה לפי הפחת שניתן היה לנכות, כל עוד נהג הנישום בתום לב.
