שמואל דב איליץ, שהיה מנכ"ל חברה קדישא חסידים בירושלים, מעל במיליוני שקלים מכספיה ואפשר לאחרים לפעול כמותו - קובע שופט בית הדין הארצי לעבודה, מיכה שפיצר.
חברה קדישא חסידים היא אחת מכ-15 עמותות קבורה בירושלים, והיא פועלת בין היתר בהר הזיתים. איליץ היה המנכ"ל שלה מאפריל 1997 ועד לפיטוריו במארס 2000, בעקבות דוח של רו"ח
ישראל גור שחשף אי-סדרים בהיקף של מיליוני שקלים. בין היתר התגלה, כי איליץ משך ב"שחור" 1.4 מיליון שקל מהעמותה, אותם הגדיר כ"שכר נוסף", בלא ידיעת חבריו להנהלה; העמותה לא גבתה חובות במאות אלפי דולרים; איליץ ואחרים חילקו אלפי שקלים למקורביהם ללא כל רישום; איליץ לא החזיר הלוואה ב-150,000 שקל ולא שילם תמורת חלקות קבורה להוריו, שקיבל בחמישית המחיר; הוא קיבל חלק ניכר משכרו ללא רישום ובלא תשלום מיסים; הוא משך מקופת העמותה 83,000 שקל ולא החזיר אותם.
בית הדין האיזורי בירושלים (השופטת
שרה שדיאור) קיבלה חלקית את התביעות ההדדיות, ובסופו של דבר חייבה את העמותה לשלם לאיליץ 6,400 שקל. אולם שפיצר דחה את ערעורו של איליץ וקיבל את ערעורה של העמותה (לאחר מחיקת טענות שהועלו באיחור). הוא חייב את איליץ להחזיר את הכספים שנטל (1.66 מיליון שקל בערכים ריאליים) ושלל ממנו לחלוטין את פיצויי הפיטורין. הוא אומר שהמעשים שנחשפו חמורים במיוחד כאשר מדובר בעמותה, ועוד יותר מכך - בכזו העוסקת בחסד של אמת.
שפיצר דוחה (20.8.19) את מסקנתה של שדיאור, לפיה העמותה עצמה את עיניה לנוכח התנהגותו של איליץ. "הדבר משול בעינינו למתיחת
ביקורת על הדב שניצוד על כך שהציידים מחלקים את עורו", אומר שפיצר. "המערער עקף בהתנהלותו את מנגנוני הפיקוח הפנימיים של העמותה ואת מנגנון הפיקוח החיצוני של רשם העמותות ועשה ככל העולה על רוחו, באמצעות גביית כספים במזומן מהציבור, שלא כדין וללא דיווח, והכל בניגוד גמור לחובת הנאמנות שלו כלפי העמותה.
"הכספים הם כספי ציבור ואף אם חברים נוספים בעמותה אפשרו את ההתנהלות האמורה, תוך הפרת חובת הנאמנות כלפי העמותה, אין בהתנהלות חברים בעמותה כדי לגרוע מזכותה של העמותה לקבל חזרה את הכספים שנחמסו מקופתה. המערער כאמור לא פעל כמצופה משליח ציבור, ואין הוא יכול להסתתר מאחורי העמותה בטענה לפיה בעלי תפקידים בעמותה עצמו עיניהם מהתנהלותו, שעה שהוא למעשה מאשים את העמותה בפעולות שהוא עצמו עשה תוך הפרה בוטה של חובת הנאמנות המוטלת עליו כנושא משרה בעמותה".
את הצעד החריג של שלילת מלוא הפיצויים מנמק שפיצר כך: "המערער נטל לכיסו כספים בהיקף של מיליוני שקלים, בשיטתיות ולאורך זמן. תפקידו הבכיר של המערער אפשר לו לעשות בכספי העמותה כבתוך שלו. מדובר בתפקיד בו חלה על המערער חובת אמון מוגברת כלפי העמותה והוא מעל בחובה זו בצורה בוטה ביותר. התנהגותו של המערער השפיעה למעשה על התנהלותה הכללית של המשיבה והחברים בה. במקום להיות הסמכות הביצועית העליונה הפועלת לטובת המשיבה ודואגת לתקינות התנהלותה, המערער כמנכ"ל המשיבה היה ראש וראשון לגזל כספיה ובד בבד אפשר, לטענתו, לאחרים ליטול לכיסם כספים בניגוד לדין.
"אין בידינו לקבל את טענת המערער לפיה ההתנהלות המתוארת הייתה מקובלת בעמותה, ולפיכך הוא נהג כדין. ההפך הוא הנכון, על המערער כמנכ"ל העמותה חלה החובה למנוע התנהלות זו. במעשיו, אפשר המערער גם לאחרים לנהוג בניגוד לדין, ובכך לא רק שחטא אלא גם החטיא אחרים. זו דוגמה מובהקת לצורך להרתיע עובדים מלשלוח ידם לקופת המעסיק, ומקל וחומר שעה שמדובר במנכ"ל כל יכול.
"...לאורך שנות עבודתו, ובמקביל לניהול המשיבה, רדה המערער מקופתה סכומי כסף עצומים שלא כדין ותוך שימוש במניפולציות שונות שנועדו לחפות ולהסתיר את מעשיו, ובנסיבות אלו, אין בנימוקיו כדי להצדיק קבלת פיצויי פיטורים, ולו חלקיים. למערער היה חלק משמעותי בפעילות הבלתי חוקית של העמותה, ולא ניתן לייחס לה את מעשיו כאורגן שלה. לפיכך, ולאור הנסיבות החמורות של מעשיו של המערער אנו קובעים כי במקרה זה יש לשלול את פיצויי הפיטורים של המערער במלואם".
איליץ חויב בתשלום הוצאות בסך 40,000 שקל. שפיצר הורה ללשכה המשפטית של הנהלת בתי המשפט לשקול האם להעביר את פסק הדין לרשויות האכיפה. השופטים
רועי פוליאק ו
חני אופק-גנדלר ונציגי הציבור שרה זילברשטיין-היפש ועצמון ליפשיץ הסכימו עם שפיצר. את איליץ ייצג עו"ד אבנר וינוגרד, ואת העמותה - עו"ד
יעקב אמסטר.
