חלב דל לקטוז הוא מוצר שבא להקל על הלוקים באי-סבילות ללקטוז, ולאפשר להם לצרוך חלב בצורה מבוקרת בלי לסבול מהתסמינים הנלווים. גודש אריזות החלב דל הלקטוז על מדפי החנויות מעיד עד כמה אי-הסבילות ללקטוז היא תופעה נפוצה בישראל. מומחים טוענים ששבעים אחוז מהאוכלוסייה הישראלית סובלים ממנה. הפרופסור זמיר הלפרין, מנהל המכון למחלות דרכי העיכול והכבד בבית החולים איכילוב, טוען שבישראל השכיחות הממוצעת ביהודים היא 70% בחלוקה של 79% בקרב יוצאי אשכנז, 63% בקרב יוצאי צפון אפריקה ו-44% בקרב יוצאי תימן. התסמינים הנפוצים של אי-סבילות ללקטוז כוללים שלשול, כאב בטן, נפיחות ולעתים גם כאבי ראש ופרקים שלא מאפשרים תפקוד תקין בעקבות צריכת כמות קטנה של חלב או מוצריו. תסמינים אלה מיוחסים לרמות נמוכות של אנזים הלקטאז במעיים, שמביאות לכך שתהליך הפירוק של הלקטוז שבחלב או במוצריו לא נעשה כמו שצריך. רופאים והדיאטנים נוהגים להמליץ להתמודד עם תופעת האי-סבילות ללקטוז על-ידי צריכה מבוקרת, ולעתים גם על הימנעות מוחלטת מצריכת חלב ומוצריו. במקביל, ממליצים המומחים על צריכת חלב "דל לקטוז". הבעיה היא שמי שצורך חלב דל לקטוז אינו יכול לדעת כמה לקטוז הוא צורך, כי אין שום סימון על גבי אריזות החלב המעיד על כמות הלקטוז והיצרנים אינם מתנדבים לחשוף נתון זה. במרשתת יש רשימות של חלב ומוצריו וכמות הלקטוז שהם מכילים, אבל אלה הן רשימות אקראיות שלא נערכו על-ידי גורמי פיקוח רשמיים. משרד הבריאות מסר בתגובה: "סימון תכולת הלקטוז הוא בגדר רשות בלבד. למיטב ידיעתנו, במרבית מדינות המערב לא קיימת חקיקה המחייבת סימון מסוג זה. בכל מקרה, ניתן להתאים את התפריט לאנשים אשר רגישים ללקטוז על-ידי ייעוץ מקצועי של דיאטנית. רגישות מסוג זה משתנה מאדם לאדם". למרות שסימון תכולת הלקטוז הוא בגדר רשות, רוב יצרני התרופות מציינות בסעיף 6 בעלון לצרכן של כל תרופה את כמות הלקטוז שמכילה כל טבלייה. למרות שהכמות היא במרבית המקרים קטנה מ־2 גרם ביום (שישית מהכמות שבכוס חלב), קופת חולים כללית מזהירה באתר שלה כי "יש מטופלים שיכולים להיות מושפעים גם מכמות קטנה של לקטוז כמו זאת שמצויה בתרופות".