תקשורת חיובית יכולה להיות שוחד

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, לימור מרגולין-יחידי, קובעת, כי התערבות של נבחר ציבור בתכניו של אמצעי תקשורת עלולה להוות קבלת שוחד - בין אם מדובר ביצירת סיקור חיובי ובין אם מדובר במניעת סיקור שלילי. הדברים נאמרים בפסק דינה במשפטו של ראש עיריית אשקלון לשעבר, איתמר שמעוני. יצוין, כי קביעותיה של מרגולין-יחידי אינן מהוות תקדים מחייב, ואינן משליכות במישרין על תיק 4000 נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו. בכתב החשדות נטען, כי נתניהו קיבל שוחד משאול אלוביץ בדמות סיקור חיובי באתר וואלה. קביעותיו של המחוזי מהוות הנחיה (להבדיל מתקדים) לבית משפט השלום, ואין להן משמעות משפטית אל מול בתי משפט מחוזיים אחריים - להבדיל מפסיקתו המחייבת של בית המשפט העליון. אם יוגש כתב אישום נגד נתניהו, הוא יידון בבית המשפט המחוזי בירושלים.

להקפיד על תכלית החוק

מרגולין-יחידי מזכירה, כי החוק אינו מגדיר מהי ה"מתת" המהווה שוחד, וכי טובת ההנאה אומנם נמדדת בעיקר במדדים אובייקטיביים - אך קיים גם מרכיב סובייקטיבי, שהוא חשוב יותר כאשר מדובר בטובת הנאה שאינה גשמית. כאשר מדובר בנבחרי ציבור, הזקוקים לתמיכת הציבור כדי להיבחר שוב, יש חשיבות של ממש לשיפור הדימוי הציבורי שלהם. מהלכים אלו עשויים לכלול, מציינת מרגולין-יחידי, גם "פרסום אוהד וחיובי, השתקת ביקורת ציבורית, צמצום פרסום חיובי על יריבים פוליטיים ופגיעה תקשורתית ביריבים". לדברי מרגולין-יחידי, "בהיות טובות ההנאה הללו לא חומריות וקשות יותר למדידה ולהוכחה, ובהינתן העובדה שהן עשויות להינתן גם בשל השקפת עולם של נותן טובת ההנאה, או תמיכה ציבורית או פוליטית בהתנהלות נבחר הציבור, ולא בהכרח מתוך טעמים אינטרסנטיים מושחתים ומשחיתים, ולאור חומרת העבירה והשלכותיה הקשות על המוכתמים בקלון של לקיחת שוחד, ובהתאם לעקרון החוקיות, מתחייבת זהירות בייחוס טובות הנאה מסוג זה כבסיס לעבירת שוחד. "לפיכך, נדרשת הקפדה על מימוש תכלית החוק ועל האינטרסים הציבוריים שבבסיס האיסור בעבירה, כך שבגדר 'טובת הנאה אחרת' ייכללו רק טובות הנאה ברורות... לצד זאת, אם וככל שמוכחות טובות הנאה ופעולות מן הסוג שפורט לטובת עובד הציבור, אין, להשקפתי, בעובדה שחלק ניכר מאותן פעולות קשור למעמדו התקשורתי של נבחר הציבור, ואין בכך שמעורבים בסוגיה יחסים עם התקשורת, כדי להוביל למסקנה שאותן פעולות אינן יכולות לבסס 'טובת הנאה אחרת' העולה כדי מתת, או שלא ראוי לבחון אפשרות זו". מרגולין-יחידי עומדת על חשיבותה של התקשורת בדמוקרטיה וממשיכה: "בשל אופיה ומעמדה של התקשורת, נדרשת מחד-גיסא, זהירות בייחוס פליליות להתנהגות שהתקשורת מעורבת בה, שכן טיפול בכלים הפליליים בנושאים הקשורים לתקשורת, עלול במקרים הלא- מתאימים לגרור פגיעה בערכים שצוינו. "מאידך-גיסא, דרושה ההכרה שאי התערבות של המשפט הפלילי בהתנהלות שיש בה שימוש לרעה בפלטפורמה של כלי התקשורת, על הכוח הרב שהם אוצרים בחובם, למטרות אישיות שאין ביניהן לבין זכות הציבור לדעת, וביניהן לבין החשיפה לאור השמש דבר וחצי דבר, עלולה לאפשר לאלה שאינם חפצים בתקשורת פתוחה, ביקורתית, וחוקרת לכרסם בכוחה של התקשורת, באמינותה, תקפותה ובהצדקה למעמדה הייחודי במשטר דמוקרטי, ובד בבד לבצע עבירה חמורה של לקיחת שוחד מבלי לתת את הדין על כך. קיימים, אם כן, אינטרסים שונים, המושכים לכיוונים שונים, ויש לאתר את נקודת האיזון הראויה בהקשרם בכל תיק ותיק".

השיקולים שיש להביא בחשבון

מרגולין-יחידי מציעה רשימה בלתי-סגורה של השיקולים שיש להביא בחשבון, כדי לקבוע האם מדובר בשוחד. הללו כוללים: קיומם של אינטרסים עסקיים חיצוניים של בעליו של כלי התקשורת שיש לנבחר הציבור זיקה אליהם; הקו שנקט כלי התקשורת עד כה; סוג המעורבות בנושאים פרסונליים ובהשפעה על תוכן הכתוב; אופן הצגת המידע ומיקום תמונות וידיעות אל מול בקשה כללית שהמידע יימסר בצורה מאוזנת, ללא התערבות נוספת מצד נבחר הציבור; עוצמת ההתערבות; התערבות הקשורה בשיפור מעמד נבחר הציבור ו התערבות הקשורה ליריביו; כיווני ההתערבות מנבחר הציבור אל כלי התקשורת והפוך; משך ההתנהלות ומידת החשיבות שמייחס נבחר הציבור לסיקור תקשורתי באופן כללי. לדעת מרגולין-יחידי, יש לבחון אם כלי התקשורת מוחזק בידי גורם שיש לו אינטרסים חיצוניים-כלכליים בכלל ומול נבחר הציבור בפרט. ככל שקיימים אינטרסים עסקיים, וככל שאותם אינטרסים חיצוניים עומדים על הפרק או עתידים לעמוד על הפרק בעתיד נראה לעין, במועד שלנבחר הציבור צפויה להיות השפעה עליהם, והם נדונים בין הצדדים במפורש או במשתמע, ואף במרומז בלבד - אזי האפשרות שההתערבות בפרסומים בכלי התקשורת היא חלק מטובת הנאה מושחתת, היא ממשית יותר, והבחינה צריכה להיות קפדנית יותר. שנית, יש לבחון אם כלי התקשורת מחזיק באופן עקבי בעמדה ובהשקפת עולם כלשהי, אשר מתיישבת עם פרסומים הנוחים לנבחר הציבור, שאז הפרסומים האוהדים אינם קשורים בהכרח לקשר מול נבחר הציבור, או שמא הפרסומים ברוח האמורה נובעים רק מהקשר עם נבחר הציבור או מבטאים שינוי בעמדה, שאז הקשר שלהם לטובת הנאה נפסדת הוא ברור יותר. בנוסף, אם היוזמה למעורבות נבחר הציבור מגיעה מצד כלי התקשורת, בעקבות הנחייה כללית או ספציפית של בעליו, ואם ניתנת גישה למעורבות למקורביו של נבחר הציבור, בהתאם להנחייה מלמעלה, אזי היבטי טובת ההנאה הפסולה בהתנהלות הם ברורים ומובהקים יותר. שלישית, מבחינת התוכן, יש לבחון אם ההתערבות בפרסומים היא בהקשרים פרסונליים, בנושאים אישיים, משפחתיים, יחצ"ניים, שהזיקה שלהם לתפקיד הציבורי של נבחר הציבור היא קלושה, אם בכלל, והתערבות בהם, המובילה לפרסום חיובי או חיובי יותר, נדמית כטובת הנאה ברורה. אפשרות אחרת היא שהתערבות נבחר הציבור היא בנושאי תפקידו ותפקודו, ובקשתו היא שתובא לידיעת הציבור פעילותו הציבורית, וזאת,מבלי להתערב באופן הבאת המידע, תוכנו וניסוחו, שאז גם אם אין הצדקה להתנהלות במסגרת יחסי מראיין-מרואיין או בין כלי תקשורת לבין מקור, ייתכן שיש פחות הצדקה לערב בה את המשפט הפלילי. לדעת מרגולין-יחידי, אם ההתערבות היא משני הסוגים, אזי גם פניות שכשלעצמן אינן בהכרח נגועות, צריכות להבחן ביתר קפדנות. יש לבחון אם ההתערבות מתבטאת בהגברת הפרסומים החיוביים לגבי נבחר הציבור ופעילותו, התערבות בצנזור ביקורת, התערבות במניעת פרסומים חיוביים לגבי יריבים או התערבות בפרסומים ביקורתיים לגבי יריבים. מובן שככל שההתערבות היא בנושאים רבים יותר, האפשרות שמדובר בטובת הנאה אסורה היא וודאית יותר.

לבדוק את ההתנהלות לאורך זמן

רביעית, מבחינת השפעה על הצורה והאופן של הפרסום, יש לבחון אם ההתערבות כוללת גם היבטי צורה, כגון התערבות בניסוח הכותרות, עמודי השער, תמונות, ומיקום ידיעות, התערבות שקשה מאוד להסביר אותה במסגרת יחסים שגרתיים של כלי תקשורת אל מול נבחר ציבור. ככל שננקטים יותר אמצעי התערבות, וככל שיותר התערבויות הן פרסונליות, וככל שהתכנים עוסקים בנבחר הציבור וביריביו, וככל שהיוזמה למעורבות נבחר הציבור מגיעה גם מצד נבחר הציבור ומקורביו וגם מצד כלי התקשורת, בעקבות הנחייה של בעליו - אזי האפשרות שמדובר בהתנהלות לגיטימית מול כלי תקשורת היא קלושה, אומרת מרגולין-יחידי. חמישית, לאור הפרמטרים השונים, והעובדה שאין מדובר בטובת הנאה מספרית ומדידה, על-פי רוב יהיה נכון יותר להכריע אם מדובר בהתנהלות פלילית או לא על סמך בחינה מתמשכת על פני פרק של זמן ומספר של פעולות ולא על סמך אירוע נקודתי או קצר במשכו, אלא אם מדובר באירוע נקודתי חריג ובוטה. לבסוף, אומרת מרגולין-יחידי, מדובר כאמור בטובת הנאה שהמרכיב הסובייקטיבי בה הוא בעל משמעות יתרה. לפיכך, יש לבחון על פני רצף של זמן, ובמנותק מההתנהלות הפלילית הנטענת, באיזו מידה מייחס נבחר הציבור חשיבות לפרסומים על אודותיו בכלי התקשורת באופן כללי. ככל שנושא זה חשוב לו יותר, כך האפשרות שעבורו מדובר ב"טובת הנאה אחרת" המבססת מתת, היא גדולה יותר.