עו"ד
אליעד שרגא הגיש - בשם הוריה של אשתו ושותפתו, עו"ד דלית שרגא - תביעה חסרת יסוד נגד עורך דין אחר. הוא הרחיב חזית בצורה אסורה, תוך חריגה מהכללים הדיוניים, והגיש לבית המשפט ראיות פגומות ודברים שהוצאו מהקשרם. כך עולה (15.12.19) מספק דינו של שופט בית משפט השלום בחיפה, אהרון שדה.
מרים מרמור ז"ל ויצחק מרמור יבדל"א, הוריה של דלית שרגא, הם הבעלים של נכס בכפר ביאליק אותו הפעילו שנים רבות כבית קפה. מול הנכס מתגורר עו"ד אייל שטייניץ, המייצג שכנים נוספים המתנגדים למתן היתר להפעלת בית הקפה. הנכס עומד ריק מזה ארבע שנים, ומרמור טענו שמצב זה נגרם משום ששטייניץ משמיץ אותם ומעלה טענות כוזבות בנוגע למצב הנכס, ובכך מרתיע שוכרים אפשריים. הם תבעו ממנו, באמצעות שרגא, 1.15 מיליון שקל.
שדה דחה את התביעה על כל ראשיה, תוך שהוא מותח ביקורת על התנהלות שני הצדדים. הוא גם מציין, כי מי שגרמו בעיקר להתארכות ההליך ולניהולו בצורה בלתי מכובדת, היו שטייניץ ובא-כוחו, עו"ד שי אולשביצקי - ולכן לא פסק הוצאות לטובת שטייניץ. לצד זאת, כאמור, שדה מוצא פגמים רבים בהתנהלותו הדיונית של שרגא - שהוא כידוע יו"ר התנועה לאיכות השלטון.
בתחילת פסק הדין קובע שדה, כי שרגא הרחיב חזית בצורה אסורה, כאשר בסיכומים טען לראשונה לנזק בגין גרם הפרת חוזה ולתיאור כוזב לפי חוק עוולות מסחריות - טענות שגם לא היה להן בסיס מבחינה משפטית. שרגא פעל בצורה פסולה דומה כאשר רק בשלב הסיכומים תבע פיצויים בגין פגיעה במוניטין ופיצויים עונשיים. שדה מזכיר לשרגא: "אין לתבוע בשלב הסיכומים סעדים שלא נתבעו כתב התביעה... לא בכדי הדין קבע כללים שיש להקפיד עליהם".
עוד אומר שדה, כי לא היה מקום לתבוע את שטייניץ על הפעולות שביצע בשם לקוחותיו נגד הנכס של מרמור. "אי-אפשר לתבוע עורך דין ב
רשלנות על כך שהוא הצליח להשיג ללקוחותיו (ולעצמו) את מבוקשם. הנתבע ייצג את השכנים המתנגדים להפעלת מסעדה והצליח להגביל את תקופת השימוש החורג. מן הסתם וכנהוג במקומותינו, הוא טען בלהט והעצים את טענות המתנגדים בדיוק כפי שהתובעים עשו או היו עושים כדי להשיב למתנגדים וכדי לקדם את האינטרס החשוב להם".
לדברי שדה, "הנתבע כעורך דין ייצג לקוחות שהינם שכנים הגרים בקרבת מקום ושהיו מעוניינים להתנגד להפעלת המסעדה וכן ייצג גם את עצמו או משפחתו ואין פסול בכך. למצער לא מדובר ב'רשלנות'". הוא גם מראה, כי בניגוד לטענותיו של שרגא - מרמור ידעו על הבעייתיות שבקבלת היתר לשימוש חורג בנכס זמן רב לפני ששטייניץ נכנס לתמונה. וגם אם שטייניץ הוא שארגן את השכנים - אין בכל כל פסול, שב ומדגיש שדה.
שדה גם מראה, כי העדויות שהגיש שרגא אינן תומכות בטענות שהעלה, וכי לעיתים הדברים לא היו בידיעתם האישית של העדים. הוא עומד במיוחד על עדותם של חוקרים פרטיים, שהקליטו את שטייניץ ואשר לטענת שרגא - השיחה עימו מלמדת על מניעיו הפסולים של שטייניץ. אולם אומר שדה, מדובר בהוצאת דברים מהקשרם ובשימוש במשפטים בודדים מתוך שיחה ארוכה. ההקלטה כולה בעייתית מעיקרה, משום שחסרות בה הדקות שקדמו לתחילת השיחה, ולכן לא ברור כיצד הציגו החוקרים את עצמם בפני שטייניץ.
שרגא טען גם ללשון הרע מצידו של שטייניץ, ועל כך אומר שדה: "כתב התביעה עצמו איננו מפרט או מצטט אמרה ספציפית שהיא זו המהווה את לשון הרע, אלא מסתפק בטענות כלליות לפיהן הנתבע מספר ומפיץ לכל המעוניין סיפורי כזב בדבר המעמד התכנוני של המסעדה, סיכוייה ומאיים כי ינקוט הליכים משפטיים כנגד כל עסק שיחל לפעול במקום. לשון הרע? לא בטוח. מי הנפגע? לא ברור. אם הפרסומים נוגעים למסעדה או לנכס, הרי לא מדובר בפרסומים המופנים לתובעים או לתאגיד השייך להם (ואז אין נפגע)". שדה גם מציין, כי חלק ניכר מהדברים שאמר שטייניץ היו אמת - או מוחלטת או לפי מיטב ידיעתו.