אברהם נניקשוילי, שהיה מבעלי חברת שמן משאבי נפט וגז וחברת מנופים פיננסיים, נדון (יום ב', 30.12.19) ל-14 חודשי מאסר ולקנס של מיליון שקל, בעקבות הרשעתו במתן שוחד לשר המנוח
בנימין בן-אליעזר וב
הלבנת הון. כך קבע שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
בני שגיא.
שגיא הרשיע את נניקשוילי במתן שוחד של 1.5 מיליון דולר לבן-אליעזר תמורת סיועו בהליך המס שניהל, וזיכה אותו ממתן שוחד תמורת קידום סיכוייה של שמן (בה היה נניקשוילי שותף עם
ג'קי בן-זקן) לעמוד בתנאים לקבלת רישיון קידוח באתר "מד אשדוד". שגיא דחה את גרסת ההגנה, לפיה היו אלו יחסי ידידות קרובים המסבירים את מתן הכסף לבן-אליעזר.
מסקנתו של שגיא שונה בנוגע לתצהיר. ביולי 2009 החלה רשות המיסים בהליכים בעניינו של נניקשוילי, שרכושו נאמד ב-3.35 מיליארד שקל, כדי לקבוע האם הוא תושב חוץ (כשיטתו) או שמא הוא תושב ישראל וחייב במיסים בארץ. באוקטובר 2013 חתם בן-אליעזר על תצהיר, לפיו ננקישוילי הוא תושב חוץ, ובינואר 2014 חזר על כך בבית המשפט, בו נדון ערעורו של נניקשוילי על השומה בסך 350 מיליון שקל שהוצאה לו. הערעור נדחה הן במחוזי והן בעליון.
שגיא קבע, כי במועד בו העביר נניקשוילי לבן-אליעזר את הכסף - הוא כבר חשב שיזדקק לעזרתו בהליכי השומה, וציפה שהיא תהיה משמעותית במיוחד נוכח מעמדו הבכיר של בן-אליעזר. נניקשוילי אומנם טען בהמשך שמדובר היה בהלוואה, אך להעברת הכסף לא היו סממנים של הלוואה. ייתכן שההעברה הייתה גם ממניעים חבריים, אך אליהם התלווה מניע פסול בדמות קבלת סיועו של בן-אליעזר בהליכי המס.
בגזר הדין אומר שגיא, כי מדובר במקרה ייחודי ויוצא דופן בשל סוגיית "מידת האשם", שהיא לדבריו אבן דרך מרכזית בקביעת העונש. המניע המרכזי של ננישקוילי להעברת הכסף היה חברותו עם בן-אליעזר, כאשר הלה נימק את בקשתו במצבו הרפואי המורכב, והמניע הפסול - הסיוע בהליך השומה - היה משני. נניקשוילי הוא בעל אופי חברי ונדיב, הסכום שביקש בן-אליעזר היה שולי ביחס להונו והיוזמה הייתה של בן-אליעזר ולא שלו. לבן-אליעזר היה "נימוק מנצח", בלשונו של שגיא: מצבו הרפואי המורכב, אשר חייב אותו לעבור דירה במהירות. עוד מציין שגיא, כי היה זה בן-אליעזר שקבע את הסכום שקיבל, וכי תצהירו לא סייע בסופו של דבר לנניקשוילי: בית המשפט דחה את טענתו לפיה הוא תושב זר וחייב אותו במס בישראל.
לצד זאת מדגיש שגיא, כי אין בנימוקים אלו כדי להסתפק בעבודות שירות כפי שביקשה ההגנה. בית המשפט העליון קבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כי מדיניות הענישה הראויה בעבירות שוחד כוללת מאסר בפועל, ולדעת שגיא - גם נימוקים כבדי משקל לקולא אינם יכולים להוריד את העונש אל מתחת לרף זה. במקרה הנדון, יש כמה נסיבות לחומרה: מעמדו הבכיר של בן-אליעזר, וקיומה של עבירה נלווית בדמות הלבנת הון בשל הסוואת השוחד כהלוואה. לאור כל זאת קבע שגיא מתחם ענישה של 36-14 חודשים.
שגיא החליט למקם את נניקשוילי בתחתיתו של המתחם, בשל "דמותו יוצאת הדופן, אופיו הטוב, תרומתו לקהילה ולחברה ונכונותו לסייע לפונים אליו". שגיא מזכיר את עדויות האופי על נדיבותו של נניקשוילי, כולל למשפחה שכולה, לצרכי חרום בחיפה, לסטודנטים נזקקים ומיליוני שקלים בעילום שם לבית החולים לילדים שניידר. בנסיבות המקרה, ממשיך שגיא, מיקום העונש בתחתית המתחם גם עונה על הצורך בהרתעת הרבים. מאחר שמדובר בעבירה בעלת היבטים כלכליים, החליט שגיא על קנס משמעותי. הוא דחה את בקשת המדינה לחלט מנניקשוילי רכוש בגובה העבירה, שכן היא לא תפסה רכוש במהלך החקירה. את המדינה ייצגו עוה"ד סוזנה שור-פולק ו
אלעד פנחס, ואת ננישקוילי - עוה"ד
נתי שמחוני ו
יואב סננס.
