העליון: ניתן להעמיד לדין בפעם הראשונה

העובדה שהמדינה מגישה לראשונה כתב אישום על עבירה מסוימת, אינה מהווה בפני עצמה עילה לזיכויו של הנאשם - כל עוד לא מוכח, כי ההימנעות מכתבי אישום בעבר הייתה פרי מדיניות מכוונת. כך קובע (יום ד', 15.1.20) בית המשפט העליון, באמירה לה עשויה להיות השלכה משמעותית על תיק 4000 נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו. נתניהו מצביע על העובדה, כי איש לא הועמד לדין בישראל על קבלת שוחד בדמות סיקור תקשורתי חיובי, ויוצא נגד ההחלטה ליצור את התקדים דווקא בעניינו. בתיק 4000 נטען, כי נתניהו העניק הקלות משמעותיות לקבוצת בזק, תמורת סיקור חיובי והימנעות מסיקור שלילי נגדו באתר וואלה שבבעלות בזק. נתניהו טוען עוד, כי לאור ההחלטה לגביו - תמוה שלא הועמדו לדין חברי כנסת רבים שלדבריו זכו לסיקור חיובי מצד קבוצת ידיעות אחרונות, במקביל לתמיכתם בחוק שדחף נוני מוזס ושמטרתו הייתה לפגוע בעיתון ישראל היום. פרקליט המדינה היוצא, שי ניצן, הגיב בשעתו על טענה זו באומרו, כי היא נכונה מבחינה עובדתית - אך הנסיבות המיוחדות בפרשה זו הצדיקו את האישום התקדימי. טענה דומה העלו קבלני גיזום עצים, אשר הורשעו בהסדרים כובלים במיליוני שקלים וגם בעבירות הלבנת הון בשל הסתרת הרווחים שהפיקו מעבירות ההגבלים (ראו קישור משמאל). לטענתם, אין תקדים להעמדה לדין על הלבנת הון בצמוד לעבירות הגבלים, והמדינה לא עשתה זאת גם במקרים דומים לשלהם. המדינה השיבה, כי בפרשה זו עלה לראשונה החשד לביצוע עבירות של הסתרת רכוש שמקורו בעבירה לצד עבירות מרמה והגבלים. לדבריה, ייתכן שהיו בעבר מקרים ספורים בהם ניתן היה להעמיד לדין בצורה דומה, אך הפעם החשד היה לעבירת ההלבנה החמורה במיוחד. עוד צוין, כי מאז הגשת כתב האישום בפרשת גיזום העצים - הוגשו כתבי אישום נוספים הכוללים הן עבירות הגבלים והן עבירות הלבנה. השופט עוזי פוגלמן אומר - בהסכמת השופטים ג'ורג' קרא ואלכס שטיין - כי טענה לראשוניות עשויה להגיע לכדי אכיפה בררנית, אך במקרה זה מדובר בפגיעה שולית בציפייתם של הנאשמים שלא לעמוד לדין. לא הייתה "מדיניות אכיפה עקבית ושיטתית לאורך השנים" שלא לצרף עבירות הלבנה לעבירות ההגבלים וגם לא הנחיה עקרונית להימנע מכך, הוא מציין. פוגלמן חוזר על קביעתו בפסק דין קודם, ולפיה אם המדינה טעתה כאשר לא העמידה לדין את פלוני - לא יכול אלמוני להיבנות מכך. "שגגה שיצאה מלפני הרשות, אין היא חייבת לחזור עליה עוד ועוד אך ורק כדי לתת סיפוק לעיקרון של אי-אפליה", מצטט פוגלמן פסק דין של העליון מלפני שנים רבות. פוגלמן מדגיש: "הטענה שמבקשת להסתמך על מקרי עבר מסוימים שבהם לא הועמדו נאשמים לדין בעבירות מסוימות וזאת שלא כפועל יוצא של מדיניות תביעה מכוונת, ומהם ללמוד כי נמנעת מהתביעה, מניה וביה, אפשרות העמדה לדין באותן עבירות גם אם נמצא כי בנסיבות אותם מקרים קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות וקיים סיכוי סביר להרשעה - לא יכולה להתקבל". לצד זאת, פוגלמן התחשב בכך שמדובר בהעמדה ראשונה לדין מסוג זה, כאשר הגדיל את החילוטים שהוטלו על המעורבים - אך לא הגיע לסכום המירבי שניתן היה להטיל.