בית המשפט העליון דחה (יום ד', 15.1.20) את ערעוריהם של חמישה מן המורשעים בפרשת קרטל גיזום העצים, והגדיל משמעותית את הסכומים שיחולטו מהם - תוך קביעת הלכות מחמירות בנוגע לעונש החילוט בעבירות
הלבנת הון.
העבירות בוצעו בשנים 2010-1004, ובעיקר בשנתיים האחרונות של תקופה זו. שורה של חברות ומנהליהן יצרו הסדרים כובלים במכרזים, בעיקר של חברת החשמל, בהיקפים של מיליוני שקלים. המעורבים סיכמו מראש איזו חברה תזכה באיזה מכרז ומה יהיה הסכום שהיא תבקש, כאשר יתר ה"מתמודדים" מבקשים סכומים גבוהים יותר. בחלק מן המקרים קיבלו ה"מתחרים" תמורה במזומן, ובחלק אחר הם שולבו בעבודות כקבלני משנה של החברות שזכו במכרזים.
פסק דינו של העליון עוסק בערעוריהם של ירון בלווא, ארז מיארה, רמי ברזלאי והאחים פרץ קופר ואסא קופר על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת
נאוה בן-אור). שלושת הראשונים הסכימו במהלך הדיון למקד את הערעור בהרשעתם בעשיית הסדר כובל בנסיבות מחמירות ובהלבנת הון, וכן על גזרי הדין, בעוד קופר ערערו על כל רכיבי ההרשעה. השופטים
עוזי פוגלמן,
ג'ורג' קרא ו
אלכס שטיין דחו את ערעוריהם של המורשעים, וקיבלו חלקית את ערעורה של המדינה לגבי גובה החילוט.
פוגלמן קובע, כי ניתן להרשיע בעשיית הסדר כובל בנסיבות מחמירות, גם כאשר נסיבות אלו עולות ממכלול העבירות ואינן קיימות בכל עבירה בפני עצמה. "במקרים שבהם הסדרים כובלים באותה פרשה פוצלו לכמה אישומים, בית המשפט יהיה רשאי להתחשב ביחס בין ההסדרים האמורים לצורך קביעה כי מתקיימות נסיבות מחמירות, וזאת כאשר עולה מהתשתית העובדתית כי ההסדרים קשורים זה לזה קשר הדוק, כחלק מאותה תוכנית על לחלוקת שוק. כל זאת - תוך בחינה פרטנית של חלקו של נאשם פלוני באותם אישומים, על-פי המיוחס לו". בנוסף לכך, "יבחן בית המשפט בין היתר את כמות התיאומים שנערכו מול גורמים שונים בגדרי אותו אישום, את אינטנסיביות הפעולות, את חלקו של התיאום בשוק כולו ואת הנזקים הפוטנציאליים שלו".
עוד אומר פוגלמן כי יש להתייחס בחומרה יתרה להסדר כובל הפוגע בהליך מכרזי, וגם עובדה זו יכולה ליצור הרשעה בנסיבות מחמירות. הוא גם תומך בעמדתה של בן-אור, לפיה חומרה נוספת יש במקרה הנוכחי לנוכח העובדה שמדובר היה במכרזים של חברת החשמל - כך שהציבור הוא ששילם את מחיר ההסדרים הכובלים.
פוגלמן ממשיך וקובע, כי ניתן להרשיע בעבירת הלבנת הון - כולל בעבירה החמורה במיוחד של הסתרת רכוש שמקורו בעבירה - גם בצמוד לעבירת הגבלים עסקיים. אומנם הייתה זו הפעם הראשונה בה המדינה העמידה לדין על שילוב של עבירות אלו, אך אין בכך כדי ליצור טענה של אכיפה בררנית, הוא אומר (ראו קישור משמאל). גם אם ניתן היה לטעון שלא ראוי להחיל את איסור ההלבנה על עבירות מתחום ההגבלים, מעיר פוגלמן, הרי שכתב האישום כולל גם עבירות מרמה - ועליהן אין ספק שניתן להחיל עבירה זו.
פוגלמן, קרא ושטיין דוחים בפסק דין מפורט את הערעורים על ההרשעות. הם מנתחים שוב את חומר הראיות שהוצג בפני המחוזי, ומגיעים למסקנה שהוא מוכיח הן שעבירות ההגבלים נעשו בנסיבות מחמירות והן את ביצוע עבירות הלבנת ההון. לדבריהם, אין המדובר במקרה חריג בו יש מקום לסטות מן הקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית.
בדיון על היקף החילוט אומר פוגלמן, כי בן-אור נקטה בקו מקל מדי, כאשר קבעה אותו על-פי אומדן ב-11%-2% משווי העבירות. הוא מקבל עקרונית את עמדת המדינה, לפיה לא ניתן להתחשב בכך שלנאשמים היו רווחים לגיטימיים מהעבודות שביצעו. לדבריו, מאחר שהזכייה במכרזים הייתה פרי עבירות ההגבלים והמרמה - הרי שהסכום שהושג בעבירה הוא כלל ההכנסות במכרזים אלו, ולא רק הרווח המשוער שהושג כתוצאה מן העבירות. לכן, כאשר ערבבו הנאשמים את הכספים ממכרזים אלו יחד עם הכנסות חוקיות - הרי שהם ביצעו עבירה של הלבנת הון.
פוגלמן מזכיר, כי בית המשפט העליון כבר פסק, כי כל ההכנסה מביצוע עבירה עשויה להיות בת-חילוט, ולא רק הרווח ממנה. בנוגע לקרטל הגיזום אומר פוגלמן: "אותו 'חטא ראשון' מכתים את כל התקבולים שהועברו על בסיס אותה התקשרות. לא ניתן לבחון את התמורה שהתקבלה עבור העבודות משל הייתה זו סביבה 'סטרילית' שבה ניתן לבודד מטבע מטבע, ולהפנות - זה לצורך ביצוע עבודות הגיזום וזה לצורך הפקת רווח לקבלן המרמה. הטענה שמבקשת לראות בעבודות שבוצעו כ'לגיטימיות' מנסה לנתקן מההקשר העברייני שעמד ביסודן, ובפרט מהדרך הפסולה שבה הושגה הזכייה שהן בוצעו מכוחה".
עוד אומר פוגלמן, כי קביעה זו עולה בקנה אחד עם שתי תכליותיו של החילוט. היא מרתיעה עבריינים פוטנציאליים, אשר יידעו שאם ייתפסו - יאבדו את כל ההכנסות שהפיקו, ולא רק את הרווח. והיא שוללת מן העבריינים את הרכוש שהשיגו שלא כדין, בבחינת "הוצאת בלעו של הגזלן מפיו". פוגלמן מוסיף וקובע, כי הסכום לצורך החילוט יהיה ההכנסה ברוטו של העבריין, ולא ניתן להפחית ממנו את המיסים ששילם - כשם שלא ניתן להפחית ממנו את ההוצאות שהיו לו לצורך ייצורה של אותה הכנסה פסולה. התחשבות בסכום המס תסרבל את הדיון ותכניס את בית המשפט הפלילי לעולם המיסוי, מסביר פוגלמן.
לצד זאת מזכיר פוגלמן, כי החוק מאפשר להימנע מחילוט, בצורה מלאה או חלקית, וזאת "מנימוקים מיוחדים". נימוקים אלו אינם מהווים רשימה סגורה, ולדעת פוגלמן - ניתן לכלול בהם שיקולים פרטניים הנוגעים לנאשם עצמו ולהליך בעניינו. כך למשל, יש להימנע מחילוט אם הוא ימנע מהנאשם ובני משפחתו אמצעי מחיה ומקום מגורים סבירים. במקרה הנדון, יש להתחשב בכך שכאמור מדובר בתקדים של אישום בהלבנת הון לצד עבירות הגבלים, ולכן אין לחלט את כל ההכנסות שהיו לנאשמים במכרזים אותם תיאמו - אם כי יש להגדיל משמעותית את סכומי החילוט.
לאחר דחיית הערעורים והגדלת החילוט, ירצה בלווא 11 חודשי מאסר בפועל, ישלם קנס של 100,000 שקל ויחולטו ממנו 800,000 שקל (פי שמונה מקביעתה של בן-אור). פרץ קופר ירצה 45 ימי מאסר ושלושה חודשי עבודות שירות; אסא קופר ירצה חודשיים מאסר וארבעה חודשי עבודות שירות; כל אחד מהם ייקנס ב-135,000 שקל, והסכום שיחולט מהם הוא 2 מיליון שקל (פי 7.5 מהסכום במחוזי). ארז מיארה ירצה שמונה חודשי מאסר, ייקנס ב-50,000 שקל ומהחברה שבבעלותו יחולטו 540,000 שקל (פי 3.6 מהסכום שפסק המחוזי). ברזלאי ירצה שלושה חודשי מאסר, ישלם קנס של 110,000 שקל ויחולטו ממנו 720,000 שקל (פי 4.8 מהסכום במחוזי).
